א ה֧וֹי חֹֽשְׁבֵי־אָ֛וֶן וּפֹ֥עֲלֵי רָ֖ע עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם בְּא֤וֹר הַבֹּ֙קֶר֙ יַעֲשׂ֔וּהָ כִּ֥י יֶשׁ־לְאֵ֖ל יָדָֽם׃ ב וְחָמְד֤וּ שָׂדוֹת֙ וְגָזָ֔לוּ וּבָתִּ֖ים וְנָשָׂ֑אוּ וְעָֽשְׁקוּ֙ גֶּ֣בֶר וּבֵית֔וֹ וְאִ֖ישׁ וְנַחֲלָתֽוֹ׃ ג לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֥י חֹשֵׁ֛ב עַל־הַמִּשְׁפָּחָ֥ה הַזֹּ֖את רָעָ֑ה אֲ֠שֶׁר לֹֽא־תָמִ֨ישׁוּ מִשָּׁ֜ם צַוְּארֹֽתֵיכֶ֗ם וְלֹ֤א תֵֽלְכוּ֙ רוֹמָ֔ה כִּ֛י עֵ֥ת רָעָ֖ה הִֽיא׃ ד בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא יִשָּׂ֧א עֲלֵיכֶ֣ם מָשָׁ֗ל וְנָהָ֨ה נְהִ֤י נִֽהְיָה֙ אָמַר֙ שָׁד֣וֹד נְשַׁדֻּ֔נוּ חֵ֥לֶק עַמִּ֖י יָמִ֑יר אֵ֚יךְ יָמִ֣ישׁ לִ֔י לְשׁוֹבֵ֥ב שָׂדֵ֖ינוּ יְחַלֵּֽק׃ ה לָכֵן֙ לֹֽא־יִֽהְיֶ֣ה לְךָ֔ מַשְׁלִ֥יךְ חֶ֖בֶל בְּגוֹרָ֑ל בִּקְהַ֖ל יְהוָֽה׃ ו אַל־תַּטִּ֖פוּ יַטִּיפ֑וּן לֹֽא־יַטִּ֣פוּ לָאֵ֔לֶּה לֹ֥א יִסַּ֖ג כְּלִמּֽוֹת׃ ז הֶאָמ֣וּר בֵּֽית־יַעֲקֹ֗ב הֲקָצַר֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה אִם־אֵ֖לֶּה מַעֲלָלָ֑יו הֲל֤וֹא דְבָרַ֨י יֵיטִ֔יבוּ עִ֖ם הַיָּשָׁ֥ר הוֹלֵֽךְ׃ ח וְאֶתְמ֗וּל עַמִּי֙ לְאוֹיֵ֣ב יְקוֹמֵ֔ם מִמּ֣וּל שַׂלְמָ֔ה אֶ֖דֶר תַּפְשִׁט֑וּן מֵעֹבְרִ֣ים בֶּ֔טַח שׁוּבֵ֖י מִלְחָמָֽה׃ ט נְשֵׁ֤י עַמִּי֙ תְּגָ֣רְשׁ֔וּן מִבֵּ֖ית תַּֽעֲנֻגֶ֑יהָ מֵעַל֙ עֹֽלָלֶ֔יהָ תִּקְח֥וּ הֲדָרִ֖י לְעוֹלָֽם׃ י ק֣וּמוּ וּלְכ֔וּ כִּ֥י לֹא־זֹ֖את הַמְּנוּחָ֑ה בַּעֲב֥וּר טָמְאָ֛ה תְּחַבֵּ֖ל וְחֶ֥בֶל נִמְרָֽץ׃ יא לוּ־אִ֞ישׁ הֹלֵ֥ךְ ר֙וּחַ֙ וָשֶׁ֣קֶר כִּזֵּ֔ב אַטִּ֣ף לְךָ֔ לַיַּ֖יִן וְלַשֵּׁכָ֑ר וְהָיָ֥ה מַטִּ֖יף הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃ יב אָסֹ֨ף אֶאֱסֹ֜ף יַעֲקֹ֣ב כֻּלָּ֗ךְ קַבֵּ֤ץ אֲקַבֵּץ֙ שְׁאֵרִ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל יַ֥חַד אֲשִׂימֶ֖נּוּ כְּצֹ֣אן בָּצְרָ֑ה כְּעֵ֙דֶר֙ בְּת֣וֹךְ הַדָּֽבְר֔וֹ תְּהִימֶ֖נָה מֵאָדָֽם׃ יג עָלָ֤ה הַפֹּרֵץ֙ לִפְנֵיהֶ֔ם פָּֽרְצוּ֙ וַֽיַּעֲבֹ֔רוּ שַׁ֖עַר וַיֵּ֣צְאוּ ב֑וֹ וַיַּעֲבֹ֤ר מַלְכָּם֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיהוָ֖ה בְּרֹאשָֽׁם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
הוי חושבי און וגו' עד שמעו נא ראשי יעקב בעבור שזכר רעת שומרון וחורבנה וכן חרבן יהודה וירושלם ביאר בכל אחת מהם חטאתו ופשעו שבעבורו יתחייבו באותו עונש, ואמר שהפרשה הזאת על מלכות השבטים שהיו בני ישראל חושבי און במחשבותיהם ופועלים רע במעשה ידיהם, וביאר זה באומרו על משכבותם באור הבקר יעשוה שהנה כנגד חושבי און אמר על משכבותם לפי שבהיותם חושבים בלילה היו חושבים לעשות אונאה וחמס וכמו שאמר המשורר (תהלים לו, ה) און יחשוב על משכבו, ובזה היה מהפשע לפי שאותו מקום הוא מיוחד להתבודד האדם במעשי יוצרו ולהדבק בו לא לחשוב מחשבות און וכמו שאמר (שם ד, ה) אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה ואמרו השלמים (אבות פ"ג מ"ד) הנעור בלילה וכו': וכנגד מה שאמר ופועלי רע באור הבקר יעשוה כי יש לאל ידם רוצה לומר שהיו משתדלים השתדלות נמרץ להוציא לפועל אותו האון שחשבו עד שמפני זה הבקר אור השמש יצא על הארץ מיד יעשנה מבלי איחור, ואמר הנביא שלא ימנעו מעשות המחשבה הרעה ההיא מפני אימת מלכות ויראת שופטי הארץ ומנהיגיה כי יש לאל ידם רוצה לומר אין משפט בארץ וכל דאלים גבר וכפי חזקו יעשה (ב) עד שמפני זה מלאה הארץ חמס וחמדו שדות העניים וגזלו ובתים של העניים האביונים הסמוכים לבתיהם ונשאו אותם, ואם בעל הבית או השדה יתקומם להציל את אשר לו מיד עושקו היה מרשעתם שעשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו כי יצוו להרוג את האיש או להכותו ואז יקחו את ביתו ונחלתו כאשר עשה אחאב לנבות היזרעאלי, (ג) ולכן אמר ה' שמפני החמס והגזל שהיה בתוך השבטים היה חושב על המשפחה הזאת רוצה לומר מלכות ישראל רעה גדולה אשר לא ימישו ולא יסירו משם צוארותיכם כי יהיה במאסר הקשה שישימו עול הברזל על צוארי העבד שלא יוכל לצאת משם ולא תלכו רומה ר"ל ברוממות וקומה זקופה כי עת רעה היא מהחרבן והגלות.
פסוק ד:
ואמנם אומרו ביום ההוא ישא עליכם משל אמרו המפרשים ישא המקונן והממשיל, ופירשו נשדונו שהוא מבנין נפעל מפעלי הכפל, ושהמקונן אמר חלק עמי ימיר השם יתברך להיות לנכרי איך ימיש וימיר ה' מה שהיה לי וכאשר קויתי לשובב שישוב שדינו אלינו אז יחלקנה הנכרי, ולפי זה לא יהיה כנוי יחלק כמו ימיר וימיש שזכר כי ימיר וימיש חוזר לפי פירושם לשם יתברך ויחלק חוזר אל האויב. והרב רבי דוד קמחי אמר שהמקונן הזה יהיה נביא השקר ואתה רואה כמה מהדוחקים כפי הלשון וכפי הדקדוק יסבול הפירוש הזה. ולכן נראה לי יותר נכון לפרש שאמר ביום ההוא ישא עליכם משל הגבר או האיש אשר יעשקו את ביתו ואת נחלתו שזכר למעלה שהוא ישא משל וינהה ויקונן נהי על מה שכבר נהיה ונעשה בנחלתו, ויאמר במשלו שדוד נשדונו כלומר אדירי הארץ ועשיריה שודדים נחלתנו ואם כן אנחנו שדדנו עצמינו וזהו שדוד נשדונו שהוא כמו אנחנו נשדוד אותנו ובעון החמס הזה חלק עמי ימיר ר"ל כל ארץ ישראל שהיתה חלק עמי ימיר עמי אותה כי ילך בגלות אל ארץ אחרת, ויאמר כמתמיה איך ימיש לי מה התועלת שהשיג אל האלם והגבור הזה שימיש את נחלתי כיון שלימים מעטים לשודד שדינו נחלק, ושובב פירושו מורד כמו וילך שובב בדרך לבו (ישעיה נז, יז) וכאילו אמר למורד השובב אויב חרף ה' שהוא מלך אשור הוא יחלק שדינו ונתנם לעבדיו, ותהיה למ"ד לשובב מקום ה"א הידיעה כמו שיר למעלות (תהלים קכא, א), אשר למלך נשען על ידו (מ"ב ז, ב), האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם (במדבר טו, כט), וכבר זכרו המדקדקים השמוש הזה וכאילו אמר השובב והאויב שדינו יחלק.
פסוק ה:
וזכר שיקלל אותו גבר עשוק ורצוץ כל הימים את העושק אותו באומרו לכן לא יהיה לך משליך חבל בגורל ה' כלומר שלא יהיה לך בן ולא זרע שישליך חבל בגורל בקהל ה' בשוב ה' את שיבת עמו, ואפשר לומר שזהו מאמר הנביא שיהיה עונש למלכות ישראל כולו שכאשר יפקוד השם את עמו בפקידת בית שני לא ישובו שם השבט ולא יהיה להם חלק בארץ ה' באותה פקידה.
פסוק ו:
ואמנם אומרו אל תטיפו יטיפון ענינו ג"כ שהעניים והאביונים העשוקים יאמרו כנגד נביאי השם שהיו מטיפים ומנבאים לישראל אל תטיפו ואל תנבאו לא שתהיה נבואת הש"י רעה כי אם שלא יטיפו לאלה הגזלנים והחומסים לפי שהעם הזה לא יבוש ולא יכלם מדברי הנביא ותוכחותיו, והמפרשים פירשו שאותם הרשעים יטיפון ויאמרו לנביאים אל תטיפו ונותנין טעם לדבריהם באמרם לא יטיפו לאלה כלומר לא ינבאו הנביאים לשבטים האלה כדי שלא יסג הנביא כלימות שאם יטיפו להם יכלימום ויסג בסמ"ך הוא בשי"ן.
פסוק ז:
ואמר הנביא על זה האמור בית יעקב הקצר רוח ה' כלומר כאשר יראו בית יעקב שהנביאים אינם מנבאים להם על החמס אשר יעשו יאמרו קצר רוח ה' ולכן נביאיו לא מצאו חזון, או אם אלה מעלליו החמס והגזל ולכן אינו מצוה לנביאיו להוכיח עליהם, והנביא משיב על זה באמת לא קצר רוח ה' ואין אלה מעלליו אבל מנע נבואתו מכם לפי שדבריו ייטיבו עם הישר הולך ולא עם הרשעים שיהפכו דברי אלקים חיים. והמפרשים פירשו הקצר רוח ה' שמא אין יכולת עתה בידו להטיב כאשר היה עושה בימים הראשונים אם אלה מעלליו כולם להרע ואין הדבר כן כי הלא דברי ייטיבו עם הישר הולך אבל לא עם הרשעים.
פסוק ח:
ואמנם אומרו ואתמול עמי לאויב יקומם רש"י עשה ואת מול שתי מלות, אבל כפי האמת אינו כ"א מלה אחת כמו שזכר הראב"ע ואין הפרש בין היותו בשורק או בחולם כי הוא כמו ערוך מאתמול תפתה (ישעיה ל, לג), וענין הכתוב כפי המפרשים כולם שחוזר למ"ש למעלה דברי ייטיבו את הישר הולך אבל אין ישראל כן שאתמול עמי זה לאויב יקומם ויקום איש על רעהו לגוזלו כאויב, וממול שלמה טובה שיראו לעני שלובש אותה תעמדו ממולו להפשיט מעליו אותה שלמה שהיתה אדר והדר לו, וכאשר ימלטו ויהיו עוברים בטח שלא יהרגום ישארו כשובי מלחמה שלולים ובזוזים. ואינו נכון בפשט הכתוב.
פסוק ח:
ויותר נראה לי לפרש שזכר הנביא שבזמן העבר בהיות ישראל עם ה' במצותיו חפץ מאד היה גובר על אויביו ומתקומם עליהם וזהו אומרו ואתמול עמי לאויב יקומם כי יגבר עליו, אמנם עתה ששבו מאחרי ה' היתה מקללתם שלא לבד לא יקוממו לפני האויב אבל גם ממול שלמה והוא רמז לנס כשיראו מרחוק שלמה נטויה על עץ גבוה כי זה ענין גרמות הנס יהיה הפחד כל כך עליהם שאדר תפשיטון רוצה לומר שאינם מפשיטים מעליכם בגדי הדרכים להקל מעליכם לברוח או לתתו אל האויב כי אין לכם כח לקומם נגדו, ופעמים שתראו אנשים באים בדרכים שהיו עוברים בטח נדמים בעיניכם כאלו הם שובי מלחמה לירא ולנוס מפניהם, וכ"ז הוא משל לנוסם מפני אויביהם בהפך מה שהיו בראשונה מתקוממים עליהם.
פסוק ח:
ואמר שהיה זה לכם מפני החמס אשר הייתם עושים לעניים ולאביונים בגוזלכם בתיהם ונחלותיהם שבזה (ט) נשי עמי ר"ל מאותם האביונים תגרשון מבית תענוגיה, ומאשר אמר תענוגיה בלשון יחיד ראוי לפרש כל אחת מנשי עמי תגרשון מבית תענוגיה מעל עולליה שהייתם מוציאין אותה ועולליה מן הבית או מן הנחלה לקחת הבית או הנחלה, ואיך א"כ תקחו הדרי לעולם ר"ל תשבו בארצי הנבחרת והנהדרת לעולם, ויהיה לפי זה אומרו תקחו הדרי לעולם בתמיה ר"ל בעשותכם החמס הזה האם תקחו ותירשו הדרי וארצי הנבחרת לעולם, באמת אין ראוי שיהיה כן אבל כמו שאתם תגרשון את הנשים מבית תענוגיהן כן אני אגרש אתכם ממנוחת ארצי והוא אומרו (י) קומו ולכו רוצה לומר לכו מכאן בגלות כי לא זאת המנוחה והנחלה הראויה לכם בעבור שתטמאו אותה ותחבל ותשחת הארץ במעשיכם חבל נמרץ.
פסוק יא:
ולפי שהם היו מצווים לנביאים שלא ינבאו לכן אמר לו איש הולך רוח ושקר כזב רוצה לומר אלו היה איש הולך אחר הרוח והשקר דובר כזבים שיטיף לך ליין ולשכר ויאמר לכם שתו ושכרו דודים היה האיש ההוא מקובל לנביא ביניכם והיה מטיף ומנבא אל העם הזה אבל נביאי הש"י המוכיחים אתכם תאמרו להם אל תטיפו.
פסוק יא:
ובעבור שניבא עד כה מחרבן ישראל שלא ישבו בארץ ה' ולא ירשו נחלתו ושילכו בגלות אל ארץ אחרת כיום הזה, (יב) כדי שלא יתיאשו מתשועת השם דיבר על לבם ונחמם באומרו אסוף אאסוף יעקב כולך קבץ אקבץ שארית ישראל ועם היותכם עתה עם מפוזר ומפורד בין העמים יחד אשימנו כצאן בצרה כי לא יהיה גלותכם נצחיי, וכבר כתבתי שבצרה היא רומי הכרך הגדול בקבלת חכמים ז"ל, ומה גדלו דברי הנביא באומרו כצאן בצרה כי הנה כתוב בספר דברי הימים אשר לרומיים שארץ רומי קודם בנינה היתה למרעה צאן מובחר מאד והיתה מושב לרועים והיו קורין אותה באלינסיא"ה, ועל זה באמת נאמר כאן כצאן בצרה שהיו מתקבצים בבצרה צאן הרבה לרוב, וזכר בצרה כי היה ידוע אצל הקדמונים והנביאים שבצרה קודם בנינה היתה מקום נאות למרעה צאן וכן אמר כעדר בתוך הדברו כלומר בתוך מקום מרעהו כן תהימנה מאדם רוצה לומר כן תהימנה הערים בהמיה רבה מרוב אדם. ואפשר לפרש עוד שאמר קבץ אקבץ שארית ישראל על מלכות אפרים אותם שישארו מהם בגלותם, ושאמר יחד אשימנו כצאן בצרה כצאן שנגלת לבצרה והוא גלות בית שני יגלה אדום שבבצרה שיתאחדו יחד ישראל ויהודה אשר בבצרה שניהם כעדר אחד בתוך הדברו, לפי שעם היות שעלה הפורץ לפניהם שהוא סנחריב מלך אשור ונבוכדנצר והם פרצו ויעברו שער בלכתם לארץ אויביהם בגלות הנה לא זזה ולא נסתלקה מהם ההשגחה האלהית כי תמיד עבר מלכם לפניהם וה' בראשם שהוא מלכם האמיתי, או שאז בימי גאולתם יעבור מלכם מבית דוד עליהם וה' בראשם על דרך מה שאמר עוד (הושע ג, ה) ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם וגו'. ויש מפרשים שני הכתובים האחרונים האלה בדרך פורענות כמו אשר לפניהם שאסוף יאסף אותם במצור מפחד האויב כמו הצאן שמכניסין אותם בגדרות ושיעלה הפורץ לפניהם שהוא מה שנאמר בצדקיהו שיצא בין החומותים שפרצו לפניו החומה כמו שאמר בנבואת יחזקאל (יחזקאל יב, יב) בקיר יחתרו להוציא בו, ועל צדקיהו יפרשו ויעבור מלכם לפניהם שיצא לפניהם לברוח, ויהיה ענין וה' בראשם שקודם זה נסתלקה מהם השכינה, וכפי דרכם זה יותר נכון לפרש שמפני שבאו על קצת השבטים גליות פרטיים לכן על גלות שומרון הכולל אמר אסוף אאסוף יעקב כולך קבץ אקבץ שארית ישראל ללכת בגלות אשור יחד אשימנו כצאן בצרה שהם מקובצות שמה ולא יהיה בהם כח להלחם אבל יהיו כצאן וכעדר בתוך הדברו, וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ככה תהימנה מאדם רוצה לומר שיעשו נהי ונהמה מעקת האדם הגובר בם (יג) שיעלה הפורץ עליהם והם יצאו מארצם ויעבור מלכם הושע בן אלה עמהם בגולה ולא היה להם כ"ז ממלך אשור כי אם מפני שה' בראשם הוא נלחם בם. אבל מה שפירשתי אני הוא היותר מתישב וכן תרגם יונתן הכתובים האלה בדרך נחמה לעתיד וכן בדרש עלה הפורץ לפניהם זה אליהו ויעבר מלכם לפניהם זה צמח בן דוד: