פסוק א:ושוב תוכחה, המופנית בעיקר לבעלי שררה וכוח העושקים ומנצלים את החלשים: הוֹי, חֹשְׁבֵי־אָוֶן, החושבים מחשבות חטא ורֶשע וּפֹעֲלֵי רָע בגיבוש תכנית זדונית עַל־מִשְׁכְּבוֹתָם, ובְאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ, כִּי פשוט יֶשׁ־לְאֵל, בכוח יָדָם לעשות כרצונם.
פסוק ב:וְחָמְדוּ שָׂדוֹת – וְגָזָלוּ, וחשקו בָתִּים – וְנָשָׂאוּ, לוקחים אותם לעצמם. וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ.
פסוק ג:לָכֵן כֹּה אָמַר ה': הִנְנִי חֹשֵׁב עַל־הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת – שכבת האצולה רָעָה אֲשֶׁר לֹא־תָמִישׁוּ, תזיזו מִשָּׁם – מתחת עול הרעה את צַוְּארֹתֵיכֶם, צווארכם, וְלֹא תֵלְכוּ רוֹמָה, בראש מורם, כִּי עֵת רָעָה הִיא.
פסוק ד:בַּיּוֹם הַהוּא יִשָּׂא, ישמיעו עֲלֵיכֶם מָשָׁל. אתם תהפכו נושא לשיחות, למליצות ולדוגמא. וְנָהָה נְהִי נִהְיָה, מי שיבכה על הפורענות, ואָמַר בקינתו: שָׁדוֹד נְשַׁדֻּנוּ, האנשים הללו שדדו והרסו אותנו. חֵלֶק עַמִּי יָמִיר. האנשים החזקים החליפו נחלות משפחותינו כרצונם. אֵיךְ יָמִישׁ, יזיז לִי וישנה את המצב לְשׁוֹבֵב, להשיב את שָׂדֵינוּ יְחַלֵּק, לחלק שנית ולהשיב את השדות לבעליהם?!
פסוק ה:לָכֵן לֹא־יִהְיֶה לְךָ – לכל אחד מבני החבורה הזו, בן מַשְׁלִיךְ חֶבֶל בְּגוֹרָל, זכאי לחלק ונחלה בִּקְהַל ה'.
פסוק ו:"אַל־תַּטִּפוּ לנו מוסר", יַטִּיפוּן, אומרים אותם אנשי רשע לנביאים. אכן, לֹא־יַטִּפוּ לָאֵלֶּה, אין תועלת בהטפת מוסר לאנשים הללו, כי לֹא יִסַּג כְּלִמּוֹת, הם לא ישובו ממעשיהם כשיכלימו אותם. דברי המוסר אינם מובנים להם ואינם נוגעים בהם.
פסוק ז:הֶאָמוּר, האם ראוי שייאמר בבֵית־יַעֲקֹב, כפי שאומרים אותם מרשיעים ומתנגדי הנביאים: "הֲקָצַר רוּחַ ה'? האם אין לו סבלנות? האִם צרות אֵלֶּה שהנביאים מנבאים עליהן הן מַעֲלָלָיו?". הֲלוֹא אין הדבר כן – דְבָרַי יֵיטִיבוּ עִם הַיָּשָׁר הֹלֵךְ, יבטיחו טובה למי שהולך בדרך ישרה, ורק אליכם לא ראוי שהטובה תגיע.
פסוק ח:וְאֶתְמוּל, אתמול עַמִּי לְאוֹיֵב יְקוֹמֵם, בני עמי הפכו לאויבים בעיניכם, העושקים. מִמּוּל, כנגד, תמורת שַׂלְמָה, שמלה פשוטה שלכם – אֶדֶר, אדרת יקרה של אחרים תַּפְשִׁטוּן. או: אתם פושטים שמלה ואדרת מהבאים מולכם. גונבים מֵעֹבְרִים בֶּטַח, מאלה ההולכים בדרכם לבטח, ואפילו משׁוּבֵי מִלְחָמָה, מאותם ששבו מהמלחמה, אתם חוטפים את שללם ללא מצפון.
פסוק ט:את נְשֵׁי עַמִּי תְּגָרְשׁוּן ותקחו אותן לעצמכם מִבֵּית תַּעֲנֻגֶיהָ, מבתיהן, מֵעַל עֹלָלֶיהָ, ילדיה תִּקְחוּ את הֲדָרִי, האֵם, ותנתקו אותה מהם לְעוֹלָם.
פסוק י:לכן גם אתם קוּמוּ מארצי וּלְכוּ, כִּי לֹא ארץ זֹאת היא הַמְּנוּחָה שלכם, בַּעֲבוּר שהארץ טָמְאָה, היא תְּחַבֵּל ותזיק לכם, וְתהיה חֶבֶל נִמְרָץ, עז וכואב.
פסוק יא:לוּ, אילו היה אִישׁ ההֹלֵךְ אחר רוּחַ, איש תמהוני, וָשֶׁקֶר כִּזֵּב, ואמר: אַטִּף לְךָ לַיַּיִן וְלַשֵּׁכָר, אילו אדם קצת משוגע ושקרן היה מציג עצמו כנביא המטיף לשתות יין – וְהָיָה מַטִּיף הָעָם הַזֶּה, הוא היה אדם פופולרי.
פסוק יב:לא ברור אם הדברים הבאים הם דברי נחמה או תיאור עונש: אָסֹף אֶאֱסֹף, יַעֲקֹב, כֻּלָּךְ, קַבֵּץ אֲקַבֵּץ שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל. יַחַד אֲשִׂימֶנּוּ כְּצֹאן בָּצְרָה, במכלאה, כְּעֵדֶר בְּתוֹךְ הַדָּבְרוֹ, במקום הנהגתו, הדיר. הערים תְּהִימֶנָה, יהיו הומיות מֵאָדָם. ייתכן שהכוונה לשיבת ישראל לארצם ולריבוים שם. ושמא הכוונה הפוכה: יעקב ייאסף כמו צאן אל הערים מפחד האויב או על ידו. גם הפסוק הבא איננו חד-משמעי:
פסוק יג:עָלָה הַפֹּרֵץ, המלך, המנהיג לִפְנֵיהֶם, פָּרְצוּ וַיַּעֲבֹרוּ שַׁעַר וַיֵּצְאוּ בוֹ, וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם, וַה' בְּרֹאשָׁם. אם זה המשך העונש, מדובר על יציאה לגלות שבה גם המלך יצא, ואף הקדוש ברוך הוא ילך עם ישראל כביכול. לחלופין, מדובר על מישהו שיפרוץ דרך חדשה וישרה בעם, והמלך ינהיג אותו בדרך ה'.