א וַיְמַ֤ן יְהוָה֙ דָּ֣ג גָּד֔וֹל לִבְלֹ֖עַ אֶת־יוֹנָ֑ה וַיְהִ֤י יוֹנָה֙ בִּמְעֵ֣י הַדָּ֔ג שְׁלֹשָׁ֥ה יָמִ֖ים וּשְׁלֹשָׁ֥ה לֵילֽוֹת׃ ב וַיִּתְפַּלֵּ֣ל יוֹנָ֔ה אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהָ֑יו מִמְּעֵ֖י הַדָּגָֽה׃ ג וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָאתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י אֶל־יְהוָ֖ה וַֽיַּעֲנֵ֑נִי מִבֶּ֧טֶן שְׁא֛וֹל שִׁוַּ֖עְתִּי שָׁמַ֥עְתָּ קוֹלִֽי׃ ד וַתַּשְׁלִיכֵ֤נִי מְצוּלָה֙ בִּלְבַ֣ב יַמִּ֔ים וְנָהָ֖ר יְסֹבְבֵ֑נִי כָּל־מִשְׁבָּרֶ֥יךָ וְגַלֶּ֖יךָ עָלַ֥י עָבָֽרוּ׃ ה וַאֲנִ֣י אָמַ֔רְתִּי נִגְרַ֖שְׁתִּי מִנֶּ֣גֶד עֵינֶ֑יךָ אַ֚ךְ אוֹסִ֣יף לְהַבִּ֔יט אֶל־הֵיכַ֖ל קָדְשֶֽׁךָ׃ ו אֲפָפ֤וּנִי מַ֙יִם֙ עַד־נֶ֔פֶשׁ תְּה֖וֹם יְסֹבְבֵ֑נִי ס֖וּף חָב֥וּשׁ לְרֹאשִֽׁי׃ ז לְקִצְבֵ֤י הָרִים֙ יָרַ֔דְתִּי הָאָ֛רֶץ בְּרִחֶ֥יהָ בַעֲדִ֖י לְעוֹלָ֑ם וַתַּ֧עַל מִשַּׁ֛חַת חַיַּ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃ ח בְּהִתְעַטֵּ֤ף עָלַי֙ נַפְשִׁ֔י אֶת־יְהוָ֖ה זָכָ֑רְתִּי וַתָּב֤וֹא אֵלֶ֙יךָ֙ תְּפִלָּתִ֔י אֶל־הֵיכַ֖ל קָדְשֶֽׁךָ׃ ט מְשַׁמְּרִ֖ים הַבְלֵי־שָׁ֑וְא חַסְדָּ֖ם יַעֲזֹֽבוּ׃ י וַאֲנִ֗י בְּק֤וֹל תּוֹדָה֙ אֶזְבְּחָה־לָּ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר נָדַ֖רְתִּי אֲשַׁלֵּ֑מָה יְשׁוּעָ֖תָה לַיהוָֽה׃ יא וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה לַדָּ֑ג וַיָּקֵ֥א אֶת־יוֹנָ֖ה אֶל־הַיַּבָּשָֽׁה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
וימן - כמו זמון.
פסוק א:
ויהי יונה - אין כח באדם לחיות במעי הדגה כפי שעה, ואף כי זה המספר רק במעשה נס.
פסוק ב:
ויתפלל - המפרשים רצו לפרש חדוש והוציאו הכתוב מפשוטו, כי יונה לא התפלל רק אחרי צאתו אל היבשה, בעבור שמצאו ממעי ולא אמר במעי, והלא ראו שם כתוב מבטן שועתי וככה ממעמקים קראתיך ה'. ועוד: כי מלת שועתי, לאות כי התפלל ושוע אל השם טרם שיקיאנו הדג, וככה: ותבא אליך תפילתי. והנה למה לא היה כתוב ויתפלל יונה אחרי צאתו ממעי הדגה?! ועוד: כי אחר תפלתו כתוב: ויאמר ה' לדג והביאם בצרה הזאת, בעבור ותעל משחת ותבוא אליך תפלתי. ועתה שים לבך וראה כל תפילת נביא וברכתו היא ברוח נבואה. ויעקב אמר: לקחתי מיד האמורי, כי דבר שנגזר להיות ידבר לשון עבר. וככה: ויט שכמו לסבול, דרך כוכב מיעקב, וישמן ישורון ויבעט, וירא ה' וינאץ, וישכן ישראל בטח בדד. ובתפילת דוד בברחו: ויענני מהר קדשו סלה כי הכתוב אמר: בברחו ולא אמר ברחו, ובתפילתו אך אוסיף להביט אל היכל קדשך - שהוא השמים וה' בהיכל קדשו ורבים ככה. ושם כתוב: ישועתה לה' שהיה מקוה, כמו ישועתה לה' לבקש. ויש מי שאומר: כי דגה בלעה הדג ואין צורך, כי דגה ודג שם המין, כמו: צדק וצדקה.
פסוק ג:
ויאמר שאול - מקום עמוק, הפך שמים שהוא מרום.
פסוק ד:
ותשליכני, ימים - כמו: על יאוריהם. ויפת אמר: כי ים סוף מתערב עם ים יפו, וסוף כמו: ותשם בסוף, בעבור היותו קרוב.
פסוק ה:
ואני, נגרשתי מנגד עיניך - הם השמים.
פסוק ו:
אפפוני. עד נפש - עד הגיעה נפשי למות.
פסוק ז:
לקצבי - מקומות שיכרתו שם ההרים מגזרת ויקצב עץ:
פסוק ז:
והארץ - סגרה בריחיה בעדי - שלא אוכל לצאת להיות על הארץ.
פסוק ז:
ותעל משחת חיי - דרך משל על נשמתו שהיא באמת חיתו.
פסוק ח:
בהתעטף - כמו: כי יעטף.
פסוק ט:
משמרים - פועל יוצא והטעם על אנשי הספינה שהיו קוראים אליו ויוכיח זה את זה.
פסוק ט:
ומלת חסדם – שהיו חושבים כי חסד היו עושים, או פירושו כמו: חסד הוא.
פסוק י:
ואני, אשר נדרתי - במעי הדג.
פסוק יא:
ויאמר - דרך משל שהכריחוהו לעשות חפץ השם.