יונה במעי הדגים ותפילת יונה
יונה התפלל תפילה המחולקת לשלוש.
בתחילה מספר יונה כיצד הייתה הרגשתו כאשר הושלך לים. יונה היה בטוח שהגיע לסוף ימיו ועתה בוודאי ייענש על אשר איבד עצמו לדעת משום שלא רצה ללכת לנינוה, אולם כאשר נבלע במעי הדג ונשאר בחיים ידע כי הקב"ה אינו חפץ במיתתו, והרי: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא"(אבות ד יז).
כאשר נפלט על ידי הדג ללב ים צצה במוחו שוב המחשבה שהנה עתה בוודאי ימות, ובכל זאת נבלע על ידי הדגה. למרות הצפיפות הגדולה שהרגיש בבטנה הושגח על ידי הקב"ה ונשאר חי. יונה הבין שלא בכדי נפלט על ידי הדג ונבלע על ידי הדגה. הקב"ה לא רצה שיונה ירגיש בנוח בבטן הדג ויחדל מלהתפלל. גם אצל יוסף ראינו שהקב"ה עורר עליו את אשת פוטיפר לאחר שאכל ושתה וסלסל בשערו בשעה שאביו יושב ובוכה עליו. יונה לא נתן לבו להתפלל כאשר שהה במעי הדג משום שראה מקצה העולם ועד קצהו. עתה לאחר וחייב היה לשהות בצפיפות בבטן הדגה לזמן בלתי ידוע, הבין יונה שה' מתאווה לתפילתו ואכן התפלל.
יונה מתאר את אשר ראה בלב הים וכיצד הרגיש כאשר ירד לעמקי תהום על ידי הדג ששחה והורידו ליסודות ההרים המגיעים אל התהום. עתה לאחר שראה את נסי ה' עמו ואת השגחתו הפרטית עליו הבין שבדעתו להשאירו בחיים לפיכך החליט ללכת לנינוה ולמלא את שליחותו.
כיצד יבטל יונה את הקטרוג מעל עם ישראל? אומר יונה: "מְשַׁמְּרִ֖ים הַבְלֵי־שָׁ֑וְא חַסְדָּ֖ם יַעֲזֹֽבוּ׃"(יונה ב ט). פירוש הדבר, אנשי נינוה עובדי אלילים הם ובוודאי לא יניחו את עבודת האלילים שלהם. האם יעזבו את עבודת האלילים שהיא חסד, כלומר חרפה לעובדיה (חסדם מלשון חרפה, וכדברי הכתוב: "חסד הוא")? וגם אם יעזבו את עבודת האלילים הרי זו עזיבה לשעה ולא לזמן מרובה כי בלי ספק יחזרו לסורם בהקדם. אם כן יכול יונה בכח דברים אלו שאמר על הגויים ללמד זכות על ישראל, כי כאשר יהודי חוזר ליהדות, שב בכל לבו ואוחז בדרכו לנצח. יונה ראה בחזונו את אשר התרחש במציאות שאנשי נינוה שבו רק מן העברות שבין אדם לחברו, דהיינו חטא הגזל, ולא עזבו את עבודת האלילים. כמו כן צדק יונה שתשובתם לא תחזיק מעמד זמן רב, אם כן שליחותו לנינוה לא תפגע בעם ישראל. אז החליט ללכת לנינוה. כאשר גמלה בלבו החלטה זו ציווה ה' לפלוט אותו ליבשה ואז קיבל נבואה ברורה וחד משמעית ללכת לנינוה ולמסור נבואה שאם אנשי נינוה לא ישובו מדרכם הרעה יהפוך הקב"ה את העיר על יושביה.
כאשר התפלל יונה אל הקב"ה נאמר: "ויתפלל יונה אל ה' אלוקיו ממעי הדגה"(יונה ב ב). יונה ראה שתי צורות של הנהגת ה' עמו. מחד גיסא עונש חמור על סירובו ללכת לנינוה, כלומר הנהגה במידת הדין, הסערה וההשלכה לים וכו', ומאידך הנהגה במידת הרחמים, שהקב"ה הצילו ולא מת בים וגם לא במעי הדגים. לפיכך נאמר שיונה התפלל אל ה' אלוקיו, לקב"ה שנהג עמו במידת החסד והרחמים וגם במידת הדין.
יונה ראה חסד ה' בכך שנבלע במעי הדג כי אילולא כן היו הדגים המשייטים בים טורפים אותו ואוכלים את בשרו, וגם על נס זה מודה יונה לקב"ה. בהיותו בצרה נקשר יונה לקב"ה בקשר הדוק לכן נאמר: "אל ה' אלוקיו" כלומר המשגיח עליו בהשגחה פרטית ומכוון את צעדיו לפרטי פרטים כדי שיבצע את השליחות אליה נועד מבלי יכולת להתחמק בשום דרך שהיא.
באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי ח"ן – יונה'