פסוק א:תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן, וְהָרִיעוּ בְּהַר קָדְשִׁי. השמיעו קול תרועה ואזהרה. יִרְגְּזוּ, יחרדו כֹּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, כִּי־בָא יוֹם־ה', כִּי קָרוֹב. היום שבו יכה ה' את הארץ בארבה.
פסוק ב:יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל, הארבה בהמוניו מקיף את המרחב כְּשַׁחַר פָּרֻשׂ עַל־הֶהָרִים. עַם רַב וְעָצוּם הוא הארבה, כָּמֹהוּ, בהיקף כזה לֹא נִהְיָה מִן־הָעוֹלָם, מעולם, וְאַחֲרָיו לֹא יוֹסֵף, יופיע שוב עַד־שְׁנֵי, שנות דּוֹר וָדוֹר.
פסוק ג:לְפָנָיו אָכְלָה אֵשׁ, וְאַחֲרָיו תְּלַהֵט לֶהָבָה. הוא יְכלה הכול, כאילו הנחיל מלווה לפניו ואחריו בשלהבת אש. כְּגַן־עֵדֶן הייתה הָאָרֶץ לְפָנָיו, לפני הופעתו, וְאַחֲרָיו היא תיוותר מִדְבַּר שְׁמָמָה, וְגַם־פְּלֵיטָה לֹא־הָיְתָה לּוֹ, דבר לא ישרוד ממנו.
פסוק ד:כְּמַרְאֵה סוּסִים מַרְאֵהוּ. צורת הראש והגב של הארבה דומה לצורת הראש והגב של הסוסים. וּכְריצתם השועטת של פָרָשִׁים, סוסים כֵּן, כך גם הם יְרוּצוּן ואף יתקדמו במבנה דומה.
פסוק ה:הארבה איננו משמיע קולות משלו, אבל כְּקוֹל מַרְכָּבוֹת, עַל־רָאשֵׁי הֶהָרִים יְרַקֵּדוּן, ינתרו. הרחש של מיליוני פרטים יחד מגיע למרחוק, והוא נשמע כְּקוֹל הפצפוץ והפיצוח הנשמע בעת שלַהַב, להבת אֵשׁ אֹכְלָה, שורפת קָשׁ, כְּעַם עָצוּם עֱרוּךְ מִלְחָמָה, מוכן לקרב.
פסוק ו:מִפָּנָיו יָחִילוּ, יפחדו עַמִּים, כָּל־פָּנִים קִבְּצוּ פָארוּר, התאספו לקדרה, התכווצו ואיבדו את חיוניותם, או: קדרו והשחירו כשולי הקדרה מרוב פחד.
פסוק ז:כְּגִבּוֹרִים יְרֻצוּן, כְּאַנְשֵׁי מִלְחָמָה יַעֲלוּ חוֹמָה. בגלל ציפורניו הקשות הארבה יכול לטפס על חומות. וְאִישׁ בִּדְרָכָיו יֵלֵכוּן, וְלֹא יְעַבְּטוּן, יעקמו את אֹרְחוֹתָם, דרכיהם. כל אחד מהם הולך בנתיבו, ועל כן הם מתפרשים על הארץ כמחנה גדול המכסה הכול.
פסוק ח:וְאִישׁ את אָחִיו לֹא יִדְחָקוּן, גֶּבֶר, כל אחד בִּמְסִלָּתוֹ, במסלולו יֵלֵכוּן. שאינם נראים כיצורים חסרי בינה. התקדמותם העקבית – המוכפלת במיליונים, שכולם הולכים ואוכלים, הולכים ומחסלים – בהחלט מרשימה. וּבְעַד הַשֶּׁלַח, כלי נשק, חרב יִפֹּלוּ, ישכנו. הנשק אינו מרתיע אותם. הם חונים גם עליו, ולֹא יִבְצָעוּ, ייפצעו. עד היום לא נמצאה הגנה אמתית בפני התקפת ארבה כבדה, ובוודאי שבאותם זמנים לא היה מה שיבלום את פגיעתה הרעה.
פסוק ט:הואיל והתקדמותם עקבית וחסרת כל מעצור, כאשר הם בָּעִיר יָשֹׁקּוּ, יישמע שם משק כנפיהם, בַּחוֹמָה יְרֻצוּן, על החומה יטפסו, בַּבָּתִּים יַעֲלוּ וייכנסו, בְּעַד הַחַלּוֹנִים, דרך החלונות הם יָבֹאוּ כַּגַּנָּב, וגם שם יאכלו ככל יכולתם.
פסוק י:לְפָנָיו רָגְזָה אֶרֶץ, רָעֲשׁוּ שָׁמָיִם. כאשר מיליוני חרקים עפים צמודים זה לזה, שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ, חשכו, וְכוֹכָבִים אָסְפוּ, יסירו, או: יכַנסו לתוכם את נָגְהָם, אורם. מחנה הארבה מגיע כמו ענן שחור כבד, שבא מרחוק ומאפיל על אור היום.
פסוק יא:וַה' נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ, צבאו. הארבה הוא מעין צבא לא אנושי שישלח אלוקים, כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ, כִּי עָצוּם עֹשֵׂה דְבָרוֹ. כִּי־גָדוֹל יוֹם־ה', היום שבו יביא אלוקים על ראשכם את הארבה, וְנוֹרָא מְאֹד, וּמִי יְכִילֶנּוּ?! מי יוכל לסבלו?! אפשרות אחרת: מכה זו היא מעין הקדמה ליום הדין באחרית הימים. מתוך העמידה נוכח פשיטת הארבה הזאת תוכלו לעמוד על האימה הצפויה ביום ה' שבעתיד הרחוק.
פסוק יב:וְגַם־עַתָּה, נְאֻם־ה', למרות שהפורענות הגיעה, וסופה אינו נראה לעין, שֻׁבוּ עָדַי, אלי בְּכָל־לְבַבְכֶם וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד. בכו והתחננו אלי.
פסוק יג:וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל תקרעו את בִּגְדֵיכֶם כנהוג בעת אבל. מי שיעמדו מול הארץ שהארבה ישחית וינשל ממנה כל מקור מחיה, בוודאי יתאבלו, אך הנביא דוחק בהם שיקרעו את לבם בתשובה ולא את בגדיהם כגינון חיצוני. וְשׁוּבוּ אֶל־ה' אֱלֹהֵיכֶם, כִּי־חַנּוּן וְרַחוּם הוּא, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד וְנִחָם, מתחרט כביכול עַל־הָרָעָה.
פסוק יד:מִי יוֹדֵעַ אולי אחרי התשובה שלכם הוא יָשׁוּב וְנִחָם על הגזרה, וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו – אחרי הארבה בְּרָכָה שממנה אפשר יהיה להביא מִנְחָה וָנֶסֶךְ לַה' אֱלֹהֵיכֶם. אז תוכלו לכל הפחות להקריב קרבן תודה לה'.
פסוק טו:תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן, קַדְּשׁוּ, הקדישו את היום לצוֹם, קִרְאוּ עֲצָרָה, הכריזו על אספה.
פסוק טז:אִסְפוּ־עָם, קַדְּשׁוּ קָהָל, קִבְצוּ זְקֵנִים, אִסְפוּ עוֹלָלִים, פעוטות וְיוֹנְקֵי שָׁדָיִם. עִרכו אספה גדולה שאליה יבואו כולם. יֵצֵא אפילו חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ. כולם ישתתפו בצער הציבור.
פסוק יז:בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי ה', וְיֹאמְרוּ: חוּסָה, רחם, ה', עַל־עַמֶּךָ, וְאַל־תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל־בָּם גּוֹיִם. כיוון שהמדינה מתרוקנת לגמרי ממלאי המזון שלה, מתעורר החשש שהיא נעשית חשופה לשליטתם של עמים זרים. גם אם נותר במחסנים סגורים היטב משהו שלא אכל אותו הארבה, אין בו די כדי לספק את צרכיה של המדינה. אחרי שתעבור המכה, לא תהיה אפשרות לעם המוחלש להתגונן מפני עמים שיתנכלו לו. לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים: "אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם?"
פסוק יח:בעקבות חרפת ישראל בין הגויים – וַיְקַנֵּא ה' לְאַרְצוֹ לאחר הנפילה הזו, וַיַּחְמֹל עַל־עַמּוֹ.
פסוק יט:וַיַּעַן ה' וַיֹּאמֶר לְעַמּוֹ: הִנְנִי שֹׁלֵחַ לָכֶם שוב אֶת־הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וּשְׂבַעְתֶּם אֹתוֹ, ממנו, ולאחר שנאלצתם לבקש נדבות מעמי האזור בגלל מצוקת הרעב, אני מבטיח: וְלֹא־אֶתֵּן אֶתְכֶם עוֹד חֶרְפָּה בַּגּוֹיִם.
פסוק כ:וְאֶת הארבה הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם. הארבה מגיע לארץ בדרך כלל מן המזרח או מן הדרום. אזורי הגידול שלו הם באפריקה, ומשם הוא פושט, אבל ייתכן שבאופן יוצא מן הכלל הוא הגיע מן הצפון בנתיב לא רגיל. וְהִדַּחְתִּיו, ארחיק אותו מכם אֶל־אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה, אטה אֶת־פָּנָיו אֶל־הַיָּם הַקַּדְמֹנִי, ים המלח שבמזרח, וְסֹפוֹ אֶל־הַיָּם הָאַחֲרוֹן, הים התיכון שבמערב. מכיוון שהארבה אינו מעופף תמיד מכוח עצמו, עשויה לבוא רוח שתסחף אותו לכיוון דרום ים המלח, שהרי שם אין מקום יישוב אלא ערבה צחיחה. כתוצאה מכך, הארבה יתחיל למות, וְעָלָה בָאְשׁוֹ, וְתַעַל צַחֲנָתוֹ, שהרי מיליוני חרקים מתים יפיצו סירחון עצום שיתפשט למרחוק. כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת רעה בארץ.
פסוק כא:אַל־תִּירְאִי, אֲדָמָה, גִּילִי וּשְׂמָחִי, כִּי־הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת טוב, כנגד הרעה שגרם הארבה.
פסוק כב:אַל־תִּירְאוּ, בַּהֲמוֹת שָׂדַי, בהמות השדה, מהיעדר מזון בעקבות פשיטת הארבה, כִּי דָשְׁאוּ, יתכסו דשא נְאוֹת מִדְבָּר, כִּי־עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ, תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם, כוחם.
פסוק כג:וּבְנֵי צִיּוֹן, גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּה' אֱלֹהֵיכֶם, כִּי־נָתַן לָכֶם אֶת־הַמּוֹרֶה, היורה לִצְדָקָה מתנת חינם, חסד. וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בּחודש הרִאשׁוֹן. נראה שהשנה שבה יכה הארבה את הארץ, תהיה גם שנת בצורת. התקפת הארבה תהרוס לחלוטין את מעט היבול שייוותר, אבל בבוא האביב יחול שינוי פתאומי. גשמים מרובים יֵרדו בחודש ניסן, ויספיקו להצמחתו של יבול חדש.
פסוק כד:וּמָלְאוּ הַגֳּרָנוֹת בָּר, תבואה, וְהֵשִׁיקוּ, יוצפו הַיְקָבִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר.
פסוק כה:וְשִׁלַּמְתִּי לָכֶם אֶת, אפצה אתכם על הַשָּׁנִים אֲשֶׁר אָכַל הָאַרְבֶּה, הַיֶּלֶק וְהֶחָסִיל וְהַגָּזָם, מיני הארבה או שלביו השונים שהיו חֵילִי הַגָּדוֹל אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי בָּכֶם.
פסוק כו:וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ, וְהִלַּלְתֶּם אֶת־שֵׁם ה' אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר־עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא, וְלֹא־יֵבֹשׁוּ עַמִּי עוד לְעוֹלָם. אחרי המכה תבוא תחילתה של גאולה, שתהיה גדולה יותר מכל מה שהיה לפניה.
פסוק כז:וִידַעְתֶּם כִּי בְקֶרֶב יִשְׂרָאֵל אָנִי, וַאֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְאֵין עוֹד, וְלֹא־יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם.
