פסוק א:קדשי. הקו"ף בקמץ לבד:
פסוק ב:לא יוסף. בס"א כ"י הסמ"ך בחירק אכן בשאר ספרים בצידי וכן יש להוכיח ממסורת דפרשת ויצא על פסוק יסף ה' לי בן אחר וכן כתב רד"ק שהוא בצירי:
פסוק ה:מרכבות. בפתח המ"ם רד"ק:
פסוק ה:ערוך מלחמה. בס"א כ"י העי"ן בקמץ ובספרים אחרים בחטף סגול וגם רד"ק כתב שהוא בשוא וסגול ורש"י כתב שהוא נקוד חטף פתח:
פסוק ז:כגבורים ירצון. הספרים מדוייקים כ"י וגם בדפוס ישן כ"כ בלא וא"ו אחר רי"ש וגם במ"ק נמסר על כן ירוצון האמור למעלה לית מלא:
פסוק ח: ואיש אחיו לא ידחקון. בס"א כ"י ואיש את אחיו וגם בדפוס ישן יש הערה מחילוף זה אבל בכל שאר ספרים שלפני אין בהם מלת את:
פסוק ח:השלח יפלו. במקצת ספרים כ"י מדוייקים וגם בדפוס קדמון כתוב יפלו ובשאר ספרים הפ"א בחולם:
פסוק ח:לא יבצעו. יש ספרים שכתוב בהם ולא בוא"ו וכן נראה מהתרגום ורש"י וזהו מחלוקת ישן בין הספרים ובמקצת ס"ס קדמונים מצאתי שבתחלה נכתבו בוא"ו ואחר כך גררוה ובאחד מגליונים נכתב בצדו יפה בספר מוגה לא וכן במקרא גדולה:
פסוק ט:בעיר ישקו. בשי"ן ימנית וחסר וא"ו ברוב הספרים:
פסוק ט:החלונים. ברוב הספרים מלא וא"ו:
פסוק יא:עשה דברו. בס"ס השי"ן בצירי וכן ראוי לפי המסורת דפ' בשלח עשה ח' קמצים וכו' ודמלכים ב' סי' ז' ובמכלול דף קנ"א הובא קצת מסרה זו ומה שכתוב שם וכל איוב משלי טעות הוא וצ"ל וכל אלה הדברים ומלכים כלשון המסרה דבשלח:
פסוק יג:ונחם על הרעה. במקצת ספרים ונחם על הרעה בקמץ מי יודע ישוב ונחה שבסמוך בפתח ובמקצת ספרים בהפך וי"ס שניהם קמוצים ומי יודע להצביע ולכאורה היה נראה להכריע מדרך הדקדוק שהראשון קמוץ והשני פתוח שכן על פסוק ונחם על הרעה דיונה כתב שם רד"ק שהוא קמץ כי הוא בינוני מבנין נפעל וכן כתב בשופטים סימן כ"א על והעם נחם ובשמואל א' סוף סימן ט"ו על וה' נחם כי המליך את שאול על ישראל ובשרשים על ואין איש נחם על רעתו (ירמיהו ח׳:ו׳) אבל על פסוק מי יודע ישוב ונחם האמור גם כן ביונה כתב שהוא בפתח כי הוא פעל עבר מוסב לעתיד מפני הוא"ו והוא מבנין נפעל עכ"ל. ושנים אלו דיואל דומים ממש לאותם דיונה אך תימא על רד"ק שלא כתב על אלו מאומה ושתיקתו מוכחת שנסתפק בהם וגירסת הספרים ששניהם קמוצים נראית לי עיקר שכן מצאתי מסורת כ"י זה לשונו נחם ונחם ו' פתחין וסימנהון ותכל דוד המלך וגו' (שמואל ב' סוף סימן י"ג) אותם יראה פרעה (יחזקאל ל״ב:ל״א) מי יודע ישוב ונחם דיונה נחם ה' וחברו עמוס ז' עוד קרא לאמר (זכריה סוף סימן א') וכל ישעיה דכוותא עד כאן הדא אמרה דשארא כולהון קמצין תו אשכחי מסרא אחריתי בלישנא אחרינא נחם ונחם ו' פתח בקריאה אמנון. פרעה. זאת. זאת. ישוב ונחם דנינוה. ציון וכל ישעיה דכותהון ע"כ. דא ודא חדא היא ולית בהון פלוגתא אלא חדא נוסחא רויחא וחדא נוסחא קיטא ואיכא נוסחא אחרינא במסרא דדפוסא בריש זכריה ולא סלקא כהוגן משום דבציר מינייהו חד ותו דלא משתמע מינה מי יודע ישוב אי דיואל אי דיונה ואמטול הכי בדילנא מינה וכתבית להנך:
פסוק טז:קבצו זקנים. בספרים כ"י מדוייקים וגם במקצת ספרי הדפוס הבית רפה ונמסר עליו ב' פי' ב' רפי' וחברו קבצו את כל ישראל המצפתה (שמואל א ז׳:ה׳) וכן במקרא כ"י נמסר שם בשמואל ב' רפים וכן כתב רש"י קבצו זקנים מלשון שלח קבץ אלי (מלכים א י״ח:י״ט) לשון רפי וקל ע"כ. שהוא צווי מהקל והא דנמסר לעיל על פ' קבצו פארור ב' ר"ל ב' דסמיך להון פארור וחבריה קבצו פארור דנחום ב' ותרווייהו דגשין כדינייהו:
פסוק טז:ויונקי. מתחלפת וינקי חסר וא"ו:
פסוק יז:ויאמרו חוסה. בספרי הדפוס יש מאריך ביו"ד ובכ"ח געיא בוא"ו:
פסוק יז:נחלתך לחרפה. בספרים מדוייקים בפשט לא זקף קטן:
פסוק כ:ואת הצפוני. במקצת ספרים הוא"ו בגעיא:
פסוק כ:באשו. הבי"ת בקמץ חטוף מפני נחות השוא הבא אחריו:
פסוק כד:ומלאו הגרנות. ברוב ספרים כ"י וגם בדפוסים קדמונים הגימ"ל בחטף קמץ וכן נקודה בשרשים ובעל הלשון ובמסורת ב' וחברו והמה שסים את הגרנות (שמואל א כ״ג:א׳) וגם הוא בחטף קמ"ץ כמ"ש שם: