פסוק א:דְּבַר־ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יוֹאֵל בֶּן־פְּתוּאֵל:
פסוק ב:שִׁמְעוּ־זֹאת, הַזְּקֵנִים! וְהַאֲזִינוּ, כֹּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: הֶהָיְתָה זֹּאת בִּימֵיכֶם, וְאִם בִּימֵי אֲבֹתֵיכֶם קרתה פורענות כה חמורה, כמו הפורענות שתתואר כאן,
פסוק ג:שבגלל רושמהּ הקשה עָלֶיהָ לִבְנֵיכֶם סַפֵּרוּ. תדברו בה ותעבירו אותה מדור לדור – אתם לבניכם, וּבְנֵיכֶם יספרו לִבְנֵיהֶם, וּבְנֵיהֶם לְדוֹר אַחֵר. נחיל ארבה עצום עתיד להגיע לארץ ולכלות את כל היבול.
פסוק ד:יֶתֶר, את מה שיותיר הַגָּזָם, מין אחד של הארבה, אָכַל מין אחר של הָאַרְבֶּה, וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק, וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל. סוגי ארבה שונים ישתפו פעולה בחיסול כל מה שתצמיח האדמה. או: אלו הם מופעים שונים במחזור חייו של אותו מין ארבה. כלומר, הארבה יישאר במדינה במשך זמן ניכר.
פסוק ה:הָקִיצוּ, התעוררו משיכרונכם, שִׁכּוֹרִים! וּבְכוּ וְהֵילִילוּ, יללו, כָּל־שֹׁתֵי יָיִן, עַל־עָסִיס, מיץ הפרי כִּי נִכְרַת מִפִּיכֶם, על כך שכלה כל היין. אפילו מי שאינם צלולים, השיכורים, לא יוכלו להתעלם מן הנזק העצום שיסב הארבה.
פסוק ו:כִּי־גוֹי עָלָה עַל־אַרְצִי, עָצוּם וְאֵין מִסְפָּר. הארבה בהמוניו מדומה למתקפה צבאית אדירה. שִׁנָּיו הן שִׁנֵּי אַרְיֵה, וּמְתַלְּעוֹת, ניבים של לָבִיא לוֹ. הארבה אינו אוכל רק דברים רכים. יש לו יכולת יוצאת דופן לאכול הכול.
פסוק ז:שָׂם את גַּפְנִי לְשַׁמָּה, שממה, וּתְאֵנָתִי לִקְצָפָה. בכעס יושחת ויישמד עץ התאנה. חָשֹׂף חֲשָׂפָהּ וְהִשְׁלִיךְ, הארבה אינו מכלה את העץ עצמו, אבל הוא מכרסם את קליפות העצים. כתוצאה מכך, גזעי התאנה והגפן ייחשפו ואף – הִלְבִּינוּ שָׂרִיגֶיהָ, ענפיה.
פסוק ח:אֱלִי, בכי ויללי כִּבְתוּלָה חֲגֻרַת־שַׂק המתאבלת עַל־בַּעַל נְעוּרֶיהָ. האסון הוא כה גדול, שאין לישראל אלא לבכות על החורבן. בכי טרגי זה מדומה לקינתה של אשה צעירה מאורסת המחכה לבעל נעורים, והוא מת.
פסוק ט:הָכְרַת מִנְחָה וָנֶסֶךְ, הבאים מן הצומח, מִבֵּית ה'. אָבְלוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי ה'. בדרך כלל אל המחסנים והאוצרות שבבית ה' אנשים מביאים את כל מה שיש בידם. בעקבות מתקפת הארבה המקדש יעמוד שומם לעיני הכהנים, שכן היבול כה יידלדל שאנשים לא יביאו אליו מנחות ונסכים.
פסוק י:הארבה איננו פוגע באדמה עצמה אלא מתנחל על פני השדה, אבל אחרי מתקפה של נחיל עצום המחסל את כל הצמחייה – שֻׁדַּד, נשדד שָׂדֶה ואָבְלָה אֲדָמָה, כִּי שֻׁדַּד דָּגָן, הוֹבִישׁ, התייבש תִּירוֹשׁ, יין, אֻמְלַל, יבש יִצְהָר, שמן.
פסוק יא:הֹבִישׁוּ, בַּטאו צער ואכזבה, אִכָּרִים! הֵילִילוּ, יַללו, כֹּרְמִים, בעלי הכרמים עַל־חִטָּה וְעַל־שְׂעֹרָה שנעלמו כִּי אָבַד קְצִיר שָׂדֶה.
פסוק יב:הַגֶּפֶן הוֹבִישָׁה, ייבשה פֵּרותיה, וְהַתְּאֵנָה אֻמְלָלָה, רִמּוֹן גַּם־תָּמָר וְתַפּוּחַ. כָּל־עֲצֵי הַשָּׂדֶה הנושאים פרי יָבֵשׁוּ, כִּי־הֹבִישׁ, חדל שָׂשׂוֹן מִן־בְּנֵי אָדָם.
פסוק יג:חִגְרוּ שק וְסִפְדוּ, הַכֹּהֲנִים! הֵילִילוּ, מְשָׁרְתֵי מִזְבֵּחַ! בֹּאוּ, לִינוּ בַשַּׂקִּים, מְשָׁרְתֵי אֱלֹהָי, כִּי נִמְנַע מִבֵּית אֱלֹהֵיכֶם מִנְחָה וָנָסֶךְ.
פסוק יד:קַדְּשׁוּ, קִבעו צוֹם, קִרְאוּ עֲצָרָה, הַכריזו על אספת עם. אִסְפוּ, זְקֵנִים, את כֹּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ אל בֵּית ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְזַעֲקוּ אֶל־ה' על הפורענות הקרבה. בצום לא רק נמנעים ממאכל ומשקה, אלא מתכנסים בו המוני העם לשמיעת דברי כיבושין ולבכייה.
פסוק טו:אֲהָהּ, אוי לו לַיּוֹם שבו יגיע הארבה, כִּי נראה שקָרוֹב יוֹם ה', היום שבו ה' ידון ויעניש בארבה, או: מתוך הפורענות הקרובה אנו דואגים ליום הדין הגדול שיגיע בקץ הימים. וּבו הכול יושמד כְשֹׁד מִשַּׁדַּי יָבוֹא. כמו שוד שנשלח מאלוקים.
פסוק טז:הֲלוֹא נֶגֶד עֵינֵינוּ האֹכֶל נִכְרָת, ואפילו מִבֵּית אֱלֹהֵינוּ שבתו שִׂמְחָה וָגִיל.
פסוק יז:עָבְשׁוּ, התעפשו, נרקבו אפילו פְרֻדוֹת, גרגרים הטמונים תַּחַת מֶגְרְפֹתֵיהֶם, רגבי האדמה. נָשַׁמּוּ, הפכו שממה, התרוקנו אֹצָרוֹת, מחסנים, נֶהֶרְסוּ מַמְּגֻרוֹת, שנועדו לאחסון יבול הארץ כִּי הֹבִישׁ דָּגָן.
פסוק יח:מַה, מאוד נֶּאֶנְחָה בְהֵמָה, נָבֹכוּ, תעו עֶדְרֵי בָקָר, כִּי אֵין מִרְעֶה לָהֶם. גַּם־עֶדְרֵי הַצֹּאן, שהן קלות תנועה יותר מן הבקר נֶאְשָׁמוּ, יינזקו. הארבה יחסל גם את מרעה הצאן והבקר.
פסוק יט:אֵלֶיךָ, ה', אֶקְרָא, כִּי אין זו מכה המשפיעה במקום מוגבל, אלא אֵשׁ אָכְלָה נְאוֹת מִדְבָּר, וְלֶהָבָה לִהֲטָה כָּל־עֲצֵי הַשָּׂדֶה. תיאבונו הרב של הארבה והתפשטותו העצומה מדומה לאש שאין לה מעצור.
פסוק כ:גַּם־בַּהֲמוֹת שָׂדֶה תַּעֲרוֹג, תגעה אֵלֶיךָ, כִּי יָבְשׁוּ אֲפִיקֵי מָיִם, מסתבר שבאותה עת פקדה את הארץ גם בצורת. וְאֵשׁ אָכְלָה את נְאוֹת הַמִּדְבָּר.
