פסוק א:אין לנו דרך לדעת דורו ולפי הפשט איננו בן שמואל. ודע, כי כל נביא שיזכיר שם אביו היה נכבד ואם היה אבי אביו נכבד, יזכיר שניהם, כמו: צפניה בן כושי בן גדליה בן אמריה בן חזקיה עד שהגיע אל הנכבד שהוא חזקיה המלך.
פסוק ב:שמעו - זה הנביא התנבא על הארבה שיבוא להשחית את הארץ, ובימי משה היה מין ארבה לבדו ועתה עם הארבה גזם וילק וחסיל ואלה ג' מינים אסורין ואמר לזקנים, בעבור ההיתה כזאת.
פסוק ג:עליה - מזה הפסוק נשמע, כי הדור איננו מספר ידוע.
פסוק ד:יתר הגזם - בא תחילה. אמר יפת: כי גזם כמו גוזז והמ"ם כמו חנם ריקם וילק שילוק בלשונו תרגם כורת וחסיל כמו יחסלנו.
פסוק ה:הקיצו - פועל עומד ולא ימצא זה הטעם יוצא.
פסוק ה:עסיס - מגזרת ועסותם רשעים כי ידרכוהו ברגל:
פסוק ז:שם - דבר הנגזר להיות ידבר בלשון עבר.
פסוק ז:לקצפה - כמו קצף על פני מים שאין בו ממש.
פסוק ז:חשוף חשפה - שקלפה.
פסוק ז:הלבינו - פועל עומד כמו הקיץ.
פסוק ח:אלי - אמרי אללי לי. ויפת אמר: כי האל"ף תחת ה"א כמו הילילי. ולא דיבר נכונה, ואילו היה אומר כי האל"ף תחת יו"ד יללה, גם הוא נכון והנביא אומר לאדמה אלי, או לנפשו כבתולה שמת בעל נעוריה, בימי שמחתה.
פסוק ט:הכרת - כדרך: כי מי נדה לא זורק עליו. והטעם שיאמר לשכורים איך תמצאו אתם יין והנה הכרת מנחה ונסך, שהוא חיוב הציבור והזכיר המנחה, בעבור כי שדד דגן גם הנסוך, אם לא ימצא מעכב.
פסוק י:אבלה אדמה - הטעם אבלו יושביה.
פסוק יא:הובישו - אכר תואר והאל"ף שורש ואין כמשקלו.
פסוק יב:הגפן הובישה - דרך משל וכן הוביש ששון.
פסוק יג:חגרו - שק, והטעם אין לכם במה תתרצו אליו להקריב עולות, כי עולת התמיד אין לכם.
פסוק יד:קדשו - כמו הכינו.
פסוק יד:עצרה - שלא יעשה אדם מלאכה. ויפת אמר: קהלת, כמו עצרת בוגדים.
פסוק יד:אספו - אתם זקנים.
פסוק יד:כל יושבי - ארץ ישראל.
פסוק יד:בית ה' - בחסרון מלת אל.
פסוק טו:אהה - מלת זו תאמר בדרך פחד. ויפת אמר: כי האל"ף נוסף.
פסוק טו:וכשוד - הטעם: מי יוכל להמלט משוד שיבא מהשם?! והנגיד ז"ל אמר: כי שוד תואר כמו: עלי לבי דוי רק אמר כי היו"ד תחת אות הכפל, כמו: דליו שוקים מפסח והטעם מתגבר ומנצח על כן אמר: כי במקום הזה איננו שם הנכבד וככה כקול מים רבים כקול שדי וככה: והיה שדי בצריך תקיף והעד: וכסף תועפות לך וכתיב: ושית על עפר בצר. ויפה אמר.
פסוק טז:הלא, נכרת - ישרת בעבור אחר נכרת שמחה וגיל, בעבור היין המשמח אלהים והאנשים.
פסוק יז:עבשו - אין לו חבר. אמר רבי מרינוס: התעפשו פרודות הם גרגרי החטה והשעורה הזרועים, שהם תחת מגרפותיהם. והטעם העפר וככה יפרש או באגרוף והאל"ף נוסף.
פסוק יז:נהרסו ממגורות - מקומות חכורים לדגן, כמו אוצרות, כמו על דגן ותירוש יתגוררו והמלה זרה לתוספת שני ממי"ן.
פסוק יח:מה, נבוכו - כמו: נבוכים, כי השורק בא תחת חולם נבוכו על משקל נכונו ללצים שפטים.
פסוק יח:נאשמו - כמו: תאשם שומרון.
פסוק יט:אליך - דברי הנביא כי יספר שהיתה שנת בצורות וזהו אכלה נאות כמו נות רועים. ורבי משה הכהן אמר: כי הטעם כמו על עצי השדה אשר שם צפרים יקננו. ויפת אמר: כאילו אכלה אש. ונכון היה לולי, כי יבשו אפיקי מים.
פסוק כ:גם - דרך משל, כי עצי השדה צועקים.
פסוק כ:גם בהמות, תערג - כל אחת ואחת כדרך: בנות צעדה.
פסוק כ:כי יבשו אפיקי מים - המקומות ששם מים רבים עמוקים, כי אין להם מים לשתות.
