א לְכוּ֙ וְנָשׁ֣וּבָה אֶל־יְהוָ֔ה כִּ֛י ה֥וּא טָרָ֖ף וְיִרְפָּאֵ֑נוּ יַ֖ךְ וְיַחְבְּשֵֽׁנוּ׃ ב יְחַיֵּ֖נוּ מִיֹּמָ֑יִם בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י יְקִמֵ֖נוּ וְנִחְיֶ֥ה לְפָנָֽיו׃ ג וְנֵדְעָ֣ה נִרְדְּפָ֗ה לָדַ֙עַת֙ אֶת־יְהוָ֔ה כְּשַׁ֖חַר נָכ֣וֹן מֽוֹצָא֑וֹ וְיָב֤וֹא כַגֶּ֙שֶׁם֙ לָ֔נוּ כְּמַלְק֖וֹשׁ י֥וֹרֶה אָֽרֶץ׃ ד מָ֤ה אֶֽעֱשֶׂה־לְּךָ֙ אֶפְרַ֔יִם מָ֥ה אֶעֱשֶׂה־לְּךָ֖ יְהוּדָ֑ה וְחַסְדְּכֶם֙ כַּֽעֲנַן־בֹּ֔קֶר וְכַטַּ֖ל מַשְׁכִּ֥ים הֹלֵֽךְ׃ ה עַל־כֵּ֗ן חָצַ֙בְתִּי֙ בַּנְּבִיאִ֔ים הֲרַגְתִּ֖ים בְּאִמְרֵי־פִ֑י וּמִשְׁפָּטֶ֖יךָ א֥וֹר יֵצֵֽא׃ ו כִּ֛י חֶ֥סֶד חָפַ֖צְתִּי וְלֹא־זָ֑בַח וְדַ֥עַת אֱלֹהִ֖ים מֵעֹלֽוֹת׃ ז וְהֵ֕מָּה כְּאָדָ֖ם עָבְר֣וּ בְרִ֑ית שָׁ֖ם בָּ֥גְדוּ בִֽי׃ ח גִּלְעָ֕ד קִרְיַ֖ת פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן עֲקֻבָּ֖ה מִדָּֽם׃ ט וּכְחַכֵּ֨י אִ֜ישׁ גְּדוּדִ֗ים חֶ֚בֶר כֹּֽהֲנִ֔ים דֶּ֖רֶךְ יְרַצְּחוּ־שֶׁ֑כְמָה כִּ֥י זִמָּ֖ה עָשֽׂוּ׃ י בְּבֵית֙ יִשְׂרָאֵ֔ל רָאִ֖יתִי שעריריה (שַׁעֲרֽוּרִיָּ֑ה) שָׁ֚ם זְנ֣וּת לְאֶפְרַ֔יִם נִטְמָ֖א יִשְׂרָאֵֽל׃ יא גַּם־יְהוּדָ֕ה שָׁ֥ת קָצִ֖יר לָ֑ךְ בְּשׁוּבִ֖י שְׁב֥וּת עַמִּֽי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מלבי"ם באור המילות

מלבי"ם

פסוק א:
טרף, יך. הטריפה הוא הארס שמטיל הדורס בבע"ח הנדרס ששורף אותו בפנים וצריך רפואה, והחבישה היא על המכה והשבר שמבחוץ (כמ"ש ישעיה א' ו' ובכ"מ):
פסוק ג:
ונדעה נרדפה לדעת. ידיעת ה' עד תכליתו הוא בלתי אפשר, ותכלית הידיעה שלא נדע ושיבקש דרך ההשגה וכל שידע יותר ירדוף יותר לדעת:
פסוק ד:
וחסדכם. החסד כשבא בהרחבה כולל כל מה שיעשה אדם יותר על החיוב ויפלו גם במצות שבין אדם למקום, כמ"ש בס' משלי:
פסוק ה:
חצבתי. לא נמצא לשון חציבה על הריגה בשום מקום, כי גדרו שחוצב וחוקק בדבר קשה, ומצאנוהו על חריתת מכתב באבנים וצור החלמיש, בעט ברזל ועופרת לעד בצור יחצבון (איוב י״ט:כ״ד):
פסוק ז:
והמה מוסב על הנביאים שהזכיר בפ' הא'.
פסוק ז:
כאדם, כבני אדם. ומלת שם מוסב על גלעד:
פסוק ח:
עקובה. היא המסובב בערמה ומארב סביב:
פסוק ט:
וכחכי. מענין תקוה, ובא היו"ד תחת ה' כחכה. בצורת הריבוי:
פסוק ט:
דרך ירצחו שכמה. כמו דרך שכמה ירצחו, ובא לשון דרך לומר שהיא דרך לרציחה מכבר, וכבר בארתי (ישעיה א') שמרצח בפועל מורה על גדוד מרצחים ופקיד עליהם המצוה לרצוח:
פסוק י:
שערוריה. מלשון כתאנים השוערים וכפול למ"ד הפעול כמו סגריר עבטיט מורה על חוזק השערורית, ויו"ד ה"א כמו מאפליה:
פסוק יא:
בשובי שבות. כבר בארתי (ירמיה כ"ט י"ד, ל' ג') ששב בקל (והוא פעל יוצא) מורה על השבת המדרגה, וששם שבות שאחריו משתתף עם שוב מנע"ו ופירושו ענין השבה בכ"מ עיי"ש: