א לְכוּ֙ וְנָשׁ֣וּבָה אֶל־יְהוָ֔ה כִּ֛י ה֥וּא טָרָ֖ף וְיִרְפָּאֵ֑נוּ יַ֖ךְ וְיַחְבְּשֵֽׁנוּ׃ ב יְחַיֵּ֖נוּ מִיֹּמָ֑יִם בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י יְקִמֵ֖נוּ וְנִחְיֶ֥ה לְפָנָֽיו׃ ג וְנֵדְעָ֣ה נִרְדְּפָ֗ה לָדַ֙עַת֙ אֶת־יְהוָ֔ה כְּשַׁ֖חַר נָכ֣וֹן מֽוֹצָא֑וֹ וְיָב֤וֹא כַגֶּ֙שֶׁם֙ לָ֔נוּ כְּמַלְק֖וֹשׁ י֥וֹרֶה אָֽרֶץ׃ ד מָ֤ה אֶֽעֱשֶׂה־לְּךָ֙ אֶפְרַ֔יִם מָ֥ה אֶעֱשֶׂה־לְּךָ֖ יְהוּדָ֑ה וְחַסְדְּכֶם֙ כַּֽעֲנַן־בֹּ֔קֶר וְכַטַּ֖ל מַשְׁכִּ֥ים הֹלֵֽךְ׃ ה עַל־כֵּ֗ן חָצַ֙בְתִּי֙ בַּנְּבִיאִ֔ים הֲרַגְתִּ֖ים בְּאִמְרֵי־פִ֑י וּמִשְׁפָּטֶ֖יךָ א֥וֹר יֵצֵֽא׃ ו כִּ֛י חֶ֥סֶד חָפַ֖צְתִּי וְלֹא־זָ֑בַח וְדַ֥עַת אֱלֹהִ֖ים מֵעֹלֽוֹת׃ ז וְהֵ֕מָּה כְּאָדָ֖ם עָבְר֣וּ בְרִ֑ית שָׁ֖ם בָּ֥גְדוּ בִֽי׃ ח גִּלְעָ֕ד קִרְיַ֖ת פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן עֲקֻבָּ֖ה מִדָּֽם׃ ט וּכְחַכֵּ֨י אִ֜ישׁ גְּדוּדִ֗ים חֶ֚בֶר כֹּֽהֲנִ֔ים דֶּ֖רֶךְ יְרַצְּחוּ־שֶׁ֑כְמָה כִּ֥י זִמָּ֖ה עָשֽׂוּ׃ י בְּבֵית֙ יִשְׂרָאֵ֔ל רָאִ֖יתִי שעריריה (שַׁעֲרֽוּרִיָּ֑ה) שָׁ֚ם זְנ֣וּת לְאֶפְרַ֔יִם נִטְמָ֖א יִשְׂרָאֵֽל׃ יא גַּם־יְהוּדָ֕ה שָׁ֥ת קָצִ֖יר לָ֑ךְ בְּשׁוּבִ֖י שְׁב֥וּת עַמִּֽי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
ויאמרו אלו לאלו כשישחרונני ויבקשו פני לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו לא מלך אשור והוא י"ת יך אותנו והוא יחבשנו ולא מלך אשור, (ב) יחיינו מיומים שפי' בו רש"י משתי פורעניות שעברו עלינו משני מקדשים שנחרבו, וביום הג' שהוא הבית העתיד יקימנו ונחיה לפניו כי לא נשוב עוד לנפילה ולא נשוב עוד לגלות שהיא המות המשכלת אבל בזמן ההוא יקימנו ונתמיד באותם קימה עוד כל ימי הארץ ונחיה לפניו רוצה לומר תמיד בעבודתו ולא נמות והאדמה לא תשם, (ג) ואז בזמן התשועה ההיא נדעה נרדפה לדעת את ה' לפי שבזמן התשועה העתידה כמו שייעדו הנביאים תמלא הארץ דעה את ה', ואמר ירמיהו (ירמיה לא, לז) לא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו וגומר כי כולם ידעו אותי וגומר ולזה אמר כאן ונדעה ולפי שהידיעה לשם הנכבד כמו שהוא היא נמנעת וכמו שנאמר כי לא יראני האדם וחי (שמות לג, כ) לכן אחרי שאמר ונדעה פירוש על מה אמרו באומרו נרדפה לדעת את ה' כלומר לא שנדעהו ונשיגהו בשלמות אלא שנשתדל ונתעסק בידיעתו אעפ"י שלא נדעהו בשלמות, ויהיה כשחר נכון מוצאו רוצה לומר שכמו שהבוקר יראה האדם תחלת אורו והוא בטוח שיצא השמש על הארץ מבלי ספק כן יהיה הרודף לדעת את השם נכון ובטוח שימצאהו, והתבונן אומרו כשחר כי לפי שאמר למעלה בצר להם ישחרונני על הדרישה את השם לכן אמר עליו כשחר נכון מוצאו רוצה לומר כמו שנשחרהו כן יהיה נכון ובטוח מוצאו שימצא לנו, ולפי שבזמן הגאולה יעדו הנביאים שתתברך ארץ ישראל בגשם יורה ומלקוש לכן אמר ויבא כגשם לנו כלומר הנה השפע האלקי אשר יבא על נפשותינו כשנרדפה לדעת את ה' יהיה עצום ורב כמו הגשם אשר אז ירד לנו וכמלקוש אשר ירד כל כך שישבע וירוה את הארץ, ויהיה לפי זה הפוך כמו ירוה כן ת"י וכן פירשו רש"י ולא נצטרך לומר שתחסר בי"ת במלת יורה בארץ כדברי הראב"ע, זהו פירוש הכתובים האלה לדעתי והותרה בו השאלה השלישית:
פסוק א:
ואפשר עוד אצלי לפרש לכו ונשובה אל ה' שהוא מאמר הנביא כמוציא תולדה ממה שזכר עד פה כאומר אחרי אשר ידעתם שאם לא תשובו אליו יתברך ותלכו לבקש אשור ומלך ירב יהיה כשחל עליכם אתם בני ישראל ובני יהודה אם כן לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף בצרות והמלחמות הבאות עלינו בארץ והוא ירפאנו לא מלך אשור וירב, ובזמן מועט יחיינו מיומים שהוא משל לקוצר הזמן וביום הג' שאז יגדל הכאב מאד כפי הטבע אז יקימנו ונחיה לפניו ונדעה נרדפה לדעת את השם לא את העגלים ואז נופיע אורו וטובו עלינו כשחר נכון מוצאו וכגשם המחיה הזרעים המתים ומוציאים לאור העולם כן יחיינו ונקימנו ונחיה לפניו. ולפי שכל אלה היו דברי הנביא לכך כתוב אחריו מה אעשה לך אפרים וגומר.
פסוק ד:
מה אעשה לך אפרים וגומר. כפי מה שפירשתי ראשונה בכתובים האלה יהיה קשור הכתובים כן, שאחרי שזכר הנביא שיסלק הש"י שכינתו מירושלם עד אשר יאשמו ובקשו פניו ויאמרו כך וכך חזר לתוכחתם באמרו אבל עתה שאתה לא תשחר אל אל ולא תבקש פניו אומר השם מה אעשה לך אפרים וכן מה אעשה לך יהודה רוצה לומר מה הטובה והתרופה אשר אעלה למכתכם כיון שחסדכם היא מעט מזער כענן הבקר או הטל היורד בהשכמה שבחום השמש יפסק והוא אם כן משכים בבקר והולך מיד כן כל טובתכם וצדקתכם אינם מתמידות, אם עשה חזקיהו הישר בעיני השם בא מנשה אחריו שהכעיס לעשות, אם יאשיהו שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו הנה בניו מרו ועצבו את רוח קדשו וכן במלכי ישראל אם יהוא הטיב ראשיתו הלא השחית אחריתו, (ה) על כן חצבתי בנביאים ר"ל מפני רשעת הדורות הוצרכתי לחצוב להם דברי על ידי הנביאים והם לא נזהרו מהם אדרבה שהיו דברי ונבואותי סבת רעתם של ישראל ויהודה כי מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין, והוא אומרו הרגתים באמרי פי רוצה לומר שבאמרי פי ונבואותי ששלחתי לומר להם הייתי סיבה להרוג אותם בשלחי אותם בשליחותי כמו זכריה ואוריה שהרגום על דבר ה' אשר היה בפיהם, ואחר שזה כן איך תחשוב שמשפטיך אור יצא ואיך אוכל להצדיק את דינך וכן פירש רש"י ומשפטיך אור יצא בתמיה ומוסב על מה אעשה לך.
פסוק ו:
ואם תאמר שבזכות הזבחים והעולות שבני יהודה עושים בבית המקדש ראוי להצילם אינו כן כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלקים מעולות, והתבונן שלא זכר בזה כי אם חסד ודעת אלקים שהם שני סוגים כוללים למה שבין אדם לחבירו ולמה שבין אדם למקום, (ז) גם אין ראוי שתחשוב שבזכות הארץ הקדושה ראוי שיהיו נצולים כי המה כאדם עברו ברית רוצה לומר כי המה היו כאדם הראשון שהכנסתיו לגן עדן ועבר על מצותי מה היה דינו שגורש משם כן היו בני יהודה יושבים על אדמתם שם בגדו בי ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם ולכן ראוי שיסחו ממנה, וכן דרשו זה בב"ר והוא הפירוש האמתי בכתוב הזה.
פסוק ו:
ואחר שאמר זה כנגד בני יהודה שהיו מירושלם (ח) דיבר מבני ישראל ואמר גלעד קרית פועלי און עקובה מדם כלומר מלאה אורבים ורוצחים מלשון ויעקבני (ט) ובחכי איש גדודים חבר כהנים רוצה לומר כמו גדודי המלחמה שדרכם בכך להיות מחכי האיש להלחם בו ולהרגו כן הוא חבר הכהנים אשר בארץ ההיא שכולם שכם אחד ירצחו לא באופן מלחמה כדרך אנשי הצבא כי אם לפי שזמה עשו רוצה לומר תועבה ומעשה רע בכל מעשיהם, ואפשר לפרש שכמה מלשון שכם ממש ויהיה הפסוק מסורס כאלו אמר דרך שכמה ירצחו כלומר שאותם הכהנים היו הולכים דרך שכם לחכות ולהרוג בני אדם (י) ובכלל אמר בבית ישראל ראיתי שערוריה רוצה לומר דבר מר וקשה כתאנים השוערים שערורית עשת כי שם ראיתי זנות לאפרים בעגלים נטמאה ישראל בבעלים ובאשרה ובשאר עבודתם הזרות.
פסוק יא:
ואמנם אומרו עוד גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי ראיתי דברי המפרשים בפירושו זרים וקשים מאד כי רש"י אמר שת קציר שת המשית זמן פורענות לה כמו שנאמר בירמי' (נא, לג) עוד מעט ובא עת הקציר בשובי שבות עמי בהוכיחי אותם לשובב משובותם, והראב"ע פירש שת קציר לך כמו ועשה קציר כמו נטע והטעם ששת קציר לך ועזרך לעבוד הבעל כאשר היה בלבי להשיב שבות עמי ולכן לא אשיב שבותך, והרב רבי דוד קמחי פירש על ירבעם שהשיב את דמשק ואת חמת ליהודה ואף על פי כן לא חזרו בתשובה. ואתה רואה שאין הכתוב הזה סובל אחד מן הפירושים האלה בשום צד, ומה שנראה לי בפירושו הוא שניבא הנביא כאן על גלות בית שני וכאלו היה מדבר ליהודה ואומר לו גם אתה יהודה אף על פי שתשוב מבבל אחר שבעים שנה אל תאמר בלבבך שתירש את הארץ בהחלט כל הימים לא יהיה כן כי שת קציר לך רוצה לומר עת הקציר והוא זמן הקציר כדברי רש"י נגזר עליך בשובי שבות עמי מבבל כי גם שם היה לך עת קציר ללכת בגלות אחר, והותרה בזה השאלה הד':