א לְכוּ֙ וְנָשׁ֣וּבָה אֶל־יְהוָ֔ה כִּ֛י ה֥וּא טָרָ֖ף וְיִרְפָּאֵ֑נוּ יַ֖ךְ וְיַחְבְּשֵֽׁנוּ׃ ב יְחַיֵּ֖נוּ מִיֹּמָ֑יִם בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י יְקִמֵ֖נוּ וְנִחְיֶ֥ה לְפָנָֽיו׃ ג וְנֵדְעָ֣ה נִרְדְּפָ֗ה לָדַ֙עַת֙ אֶת־יְהוָ֔ה כְּשַׁ֖חַר נָכ֣וֹן מֽוֹצָא֑וֹ וְיָב֤וֹא כַגֶּ֙שֶׁם֙ לָ֔נוּ כְּמַלְק֖וֹשׁ י֥וֹרֶה אָֽרֶץ׃ ד מָ֤ה אֶֽעֱשֶׂה־לְּךָ֙ אֶפְרַ֔יִם מָ֥ה אֶעֱשֶׂה־לְּךָ֖ יְהוּדָ֑ה וְחַסְדְּכֶם֙ כַּֽעֲנַן־בֹּ֔קֶר וְכַטַּ֖ל מַשְׁכִּ֥ים הֹלֵֽךְ׃ ה עַל־כֵּ֗ן חָצַ֙בְתִּי֙ בַּנְּבִיאִ֔ים הֲרַגְתִּ֖ים בְּאִמְרֵי־פִ֑י וּמִשְׁפָּטֶ֖יךָ א֥וֹר יֵצֵֽא׃ ו כִּ֛י חֶ֥סֶד חָפַ֖צְתִּי וְלֹא־זָ֑בַח וְדַ֥עַת אֱלֹהִ֖ים מֵעֹלֽוֹת׃ ז וְהֵ֕מָּה כְּאָדָ֖ם עָבְר֣וּ בְרִ֑ית שָׁ֖ם בָּ֥גְדוּ בִֽי׃ ח גִּלְעָ֕ד קִרְיַ֖ת פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן עֲקֻבָּ֖ה מִדָּֽם׃ ט וּכְחַכֵּ֨י אִ֜ישׁ גְּדוּדִ֗ים חֶ֚בֶר כֹּֽהֲנִ֔ים דֶּ֖רֶךְ יְרַצְּחוּ־שֶׁ֑כְמָה כִּ֥י זִמָּ֖ה עָשֽׂוּ׃ י בְּבֵית֙ יִשְׂרָאֵ֔ל רָאִ֖יתִי שעריריה (שַׁעֲרֽוּרִיָּ֑ה) שָׁ֚ם זְנ֣וּת לְאֶפְרַ֔יִם נִטְמָ֖א יִשְׂרָאֵֽל׃ יא גַּם־יְהוּדָ֕ה שָׁ֥ת קָצִ֖יר לָ֑ךְ בְּשׁוּבִ֖י שְׁב֥וּת עַמִּֽי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
יך - מכה.
פסוק א:
ויחבשנו - כמו: ולא חבשו, כי המכה צריכה לזור ולחבש ולרכך באחרונה בשמן.
פסוק א:
ובאת מלת טרף - פועל עבר עם יך שהוא עתיד, על דרך הזמן העומד כאשר פירשתי בספרי.
פסוק ב:
יחיינו - ירפאנו כמו וימרחו על השחין ויחי, עד חיותם.
פסוק ב:
וטעם יומים - זמן קרוב.
פסוק ב:
שלישי - הפך כל נשבר כי אז יכאב.
פסוק ג:
ונדעה - שנרדפה לדעת את ה',כי זה סוד כל החכמות ובעבור זה לבדו נברא האדם, רק לא יוכל לדעת את השם עד שילמד חכמות הרבה, שהם כמו סולם לעלות אל זאת המעלה העליונה.
פסוק ג:
וטעם כשחר - כי בתחילה ידע המשכיל הש"י במעשיו כמו השחר בצאתו ורגע אחר רגע יגדל האור, עד שיראה האמת.
פסוק ג:
ויבא כגשם - הטעם שהשם יעירנו ויורנו האמת על דרך: יערוף כמטר לקחי. ואחרים אמרו: כי יבא לנו מרפא מהשם, כגשם אשר לא יקוה לאיש. והטעם: כי אין מרפא כי אם מאתו.
פסוק ג:
כמלקוש יורה ארץ - חסר וי"ו כדרך אדם שת גם יחסר אות בי"ת, כדרך כי ששת ימים וככה הוא כמלקוש ויורה ארץ:
פסוק ד:
מה - הטעם הזה שהחסד שאמרתם, שתשובו לדעת השם.
פסוק ד:
כענן בוקר - שלא יעמוד.
פסוק ד:
ומלת משכים - איננו פועל, כמו: משכים היו, כאילו הוא שם לשחר. ולפי דעתי: שמשכים היו כל אחד, אם כן יהיה גם זה כן.
פסוק ה:
על, חצבתי - כמו חוצב בהר והטעם שהרג קצת הנביאים שלהם, שהיו מתעים אותם שלא ישובו.
פסוק ה:
הרגתים - בעבור שהם אמרו שקר לאמר אמרי פיהם, על כן הרגתי גם אני באמרי פי, אולי תשובו ישראל.
פסוק ה:
ומשפטיך אור יצא - כמו: והוציא כאור צדקך ועוד: בעבור שאמר כשחר - נכון מוצאו.
פסוק ו:
כי חסד חפצתי - חסד נכון לא חסד כענן.
פסוק ז:
והמה - על נביאי שקר.
פסוק ח:
גלעד, עקובה - כמו: עקוב הלב, עשה בעקבה, עקובה מדם שנשפך.
פסוק ט:
וכחכי - היו"ד תחת ה"א, על דרך: לכלא הפשע גם הוא באל"ף תחת ה"א, ואלה השתים מלות זרות הן, כי משפט בעלי הה"א בסמוך לכלות לחכות. והטעם: כאשר יחכו גדודים - איש שיבא ויפשטוהו, ככה הם חבר כהנים. והנה הזכיר נביאי השקר גם הכהנים.
פסוק ט:
שכמה - כמו לעבדו שכם.
פסוק ט:
והנה גדודים - ישרת בעבור אחר כגדודים בדרך ירצחו כולם. הטעם: שהכהנים יקחו מתנות כהונה בחזקה.
פסוק י:
בבית, שערוריה - הטעם: דבר מגועל כתאינים השוערים.
פסוק י:
שם זנות לאפרים - רמז לעגלים בבית אל, שהוא לאפרים.
פסוק יא:
גם יהודה - אחר שהזכיר אפרים ושת קציר כמו ועשה קציר כמו נטע. והטעם: ששת קציר לך ועזרך לעבוד הבעל בבית אל, כאשר היה בלבי להשיב שבות עמי, שיאמרו: לכו ונשובה אל ה' ובעבור יהודה שהניח ביתי ועזרך, לא אשיב שבותך.