פסוק א:שמעו זאת. מוסב למעלה לומר הדבר שאמרתי שמעו וגו׳:
פסוק א:כי לכם המשפט. על בית מלכי ישראל אמר הנה עליכם ראוי לבוא המשפט:
פסוק א:כי פח. על כי מלכי ישראל העמידו שומרים על הר מצפה ועל הר תבור לבל יניחו מי לעלות ברגלים לבהמ״ק לכן אמר אתם הייתם לישראל לפח ולרשת ללכדם בעון:
פסוק ב:ושחטה שטים העמיקו. ר״ל העם השטים מדרכי ה׳ העמיקו הרעה לשחוט קרבנות לעבודת כוכבים כי המלכים מנעום לבד מללכת לבה״מ והם ברוע בחירתם הוסיפו הרעה לזבוח לעבודת כוכבים ולכן אזמין אני מוסר יסורים לכולם למלכי ישראל ולעם:
פסוק ג:אני ידעתי אפרים. יודע אני מה בלב אפרים שעובד עבודת כוכבים מרוע בחירתו:
פסוק ג:וישראל וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ג:לא נכחד. לא נמנע ממני מחשבות לבבם:
פסוק ג:כי עתה. ר״ל עם כי מתחלה היה קצת אנוס ע״י המלך הנה עתה כשמלך הושע בן אלה ובטל השומרים זנה מזדון לבו ונטמא מעצמו כן ארז״ל:
פסוק ד:לא יתנו. לא יעזבו מעשיהם לשוב אל ה׳ כי יש בקרבם רוח זנות של עבודת כוכבים ואינם רוצים לדעת את ה׳:
פסוק ה:וענה. יכנע גאון ישראל בפניו ר״ל בעיניו יראה השפלת והכנעת גאונו:
פסוק ה:יכשלו בעונם. ויבא עליהם מכשול בגמול עונם:
פסוק ה:גם יהודה וגו׳. בעת ימולא סאתם:
פסוק ו:בצאנם. עם כי ילכו בני יהודה אל בה״מ לחלות פני ה׳ עם הבאת קרבנות עכ״ז לא יהיה נמצא להם כי חלץ מהם וסר שכינתו מביניהם:
פסוק ז:בה׳ בגדו. מרדו בה׳ כי ילדו בנים זרים כי לקחו בת עובדי כוכבים והבנים הולכים אחר האם וילדו א״כ בנים הזרים מהם:
פסוק ז:עתה. ר״ל בזמן קרוב הנה החדש המוכן להם הוא חדש אב הוא יאכל אותם ואת חלקת שדותיהם ר״ל בימי החדש הזה יקבלו גמולם:
פסוק ח:תקעו שופר. להזהירם מחרב הגייסות הבאים:
פסוק ח:חצוצרה. מוסב על תקעו לומר תקעו בחצוצרות ברמה להיות נשמרים מהחרב:
פסוק ח:אחריך בנימין. ר״ל כי האויב הולך אחריך להלחם בך:
פסוק ט:ביום תוכחה. ביום שאתוכח עמהם על רוע מעשיהם:
פסוק ט:בשבטי ישראל. בהפורעניות שאביא על שבטי ישראל בזה הודעתי האמנת דברי שכן היה כמו שאמרתי עליהם:
פסוק י:היו שרי יהודה. ועכ״ז לא לקחו שרי יהודה מוסר ואחזו בדרכי עשרת השבטים כמו מסיג גבול רעהו לאחוז משלו ולכן גם עליהם אשפוך כמים עברתי:
פסוק יא:עשוק. הלא ראו שאפרים עשוק ביד האויב וכתות במשפט פורעניות על כי רצה ללכת אחר אותה צוואה של ירבעם בדבר עגלי הזהב ולא שעשה מחמת אונס כ״א גם הוא חפץ בזה ועם כי יהודה ראה העון והגמול ולא לקח מוסר:
פסוק יב:ואני כעש. לכן כמו שאהיה כעש לאפרים לכלותו ולאבדו כן אהיה כרקב לבית יהודה:
פסוק יג:וירא. וכאשר יראה אפרים בזמנו את חלי צרותיו ויהודה בזמנו מכת מכאובו:
פסוק יג:וילך אפרים. הוא הושע בן אלה ששלח אל מלך אשור שיהיה לו לעבד:
פסוק יג:וישלח. על יהודה הנזכר יאמר כי אחז שלח למלך אשור לעזור לו מול רצין ופקח כמ״ש (במ״ב טז):
פסוק יג:לא יוסל לרפוא. ר״ל לא יהיה לך לעזר:
פסוק יג:ולא יגהה. לא ירפא מכם המכה ר״ל לא יציל אתכם מהרעה:
פסוק יד:כי אנכי. כי אני אהיה כשחל מול אפרים וגו׳, ואני אטרפם ואלך לי עם הטרף ואשא אותם ואין מי מציל מידי ר״ל אם אני אחפוץ ברעתם מה יעזור להם אשור:
פסוק טו:אלך. אסלק מהם שכינתי ואשובה אל מקומי השמים:
פסוק טו:עד אשר יאשמו. שיכירו בעצמם שהם אשמים ויבקשו פני למחול להם:
פסוק טו:בצר. הנה בעת יצר להם ידרשו אותי ולא יחזקו לבבם:
