פסוק א:שמעו זאת הכהנים - גם הקשיבו בית ישראל שהוכחתים, או בית ישראל הם הסנהדרין.
פסוק א:ובית המלך האזינו - כי כולם שופטים.
פסוק א:כי פח הייתם למצפה - שלא תניחו לעלות החוגגים אל בית השם.
פסוק ב:ושחטה - ולשחוט בדרך.
פסוק ב:סטים - הם עובדי הבעל.
פסוק ב:העמיקו - הפח אלו הנזכרים אולי לא יראוהו העוברים ואני איסרם כולם על זאת הרעה שעשו, כי לא נעלם ממני, אשר העמיקו על כן.
פסוק ג:אני - דע כי אשת יעקב אבינו היא רחל והנה לאה נכסה במקומה, גם רחל נתנה שפחתה לו ובעבור קנאת לאה, נתנה לו גם השפחה האחרת, על כן כאשר ילדה רחל את יוסף אמר: שלחני ויעקב אמר אל אפרים ומנשה: ויקרא בהם שמי על כן יקראו כל ישראל אפרים. ויפת אמר: אולי ממלכת יהוא היתה מאפרים ובעבור שמצא ואת רמות בגלעד לגדי, הוצרך לומר איננה הכתובה בדברי יהוא ובספר עמוס אפרש שהוא מאפרים. והנכון בעיני: כי כאשר באו אבותינו ארץ כנען והנה עמד יהודה על גבולו מנגב ובית יוסף שהוא כל שבט אפרים וחצי שבט מנשה מצפון, על כן יזכור יהודה ואפרים וככה בירמיהו: הבן יקיר לי אפרים ואין מלך בימים ההם מאפרים.
פסוק ג:הזנית - נפשך גם אחרים.
פסוק ד:לא יתנו - לא יעשו מעשים שישובו, או לא ינוחו על דרך על כן לא נתתיך.
פסוק ה:וענה - אמר יפת: כמו בני יענה. ואין לו טעם, רק הוא מגזרת עני.
פסוק ו:בצאנם - שב אל יהודה לבדו שבית המקדש בנחלתם.
פסוק ו:חלץ - כבודו מהם כאשר יאמר אלכה ואשובה אל מקומי. ולמה חלץ מהם? כי בה' בגדו.
פסוק ז:עתה יאכלם - אלה הבנים עם חלקיהם חדש רע, כמו: כי קרוב יום אידם. ור' ישועה אומר: חדש אב. ויפת אמר: כי חדש הוא חגור חרב, כמו: והוא חגור חדשה.
פסוק ח:תקעו - הטעם השמיעו זאת וידעו הכל כי אפרים.
פסוק ט:הודעתי נאמנה - משפט נאמן, כמו גזרה והדומה לה.
פסוק י:היו - עושים רע לאשר הם ברשותם.
פסוק י:כמסיגי גבול - בסתר על כן אענישם.
פסוק יא:עשוק אפרים - עשקוהו מלכיו ורימוהו.
פסוק יא:כי הואיל הלך - שנים פעלים עוברים, כמו: הגשם חלף הלך לו, כי הואיל שהלך אחרי מצות אנשים והוא צו, כמו: צו לצו. ויפת אמר: כי אפרים יהיה עשוק מהגוים.
פסוק יב:ואני - טעם שאכלם.
פסוק יג:וירא, את מזורו - מכה שהיא צריכה שיזורו אותה.
פסוק יג:וישלח - יהודה כי כן אחריו.
פסוק יג:ירב - שם מקום באשור.
פסוק יג:יגהה - כמו ייטיב גהה מראית העין.
פסוק יד:כי - בתחילה אמר: ואני כעש בפנים מהגוף ועתה כשחל בחוץ, ומי יוכל לרפא לכם.
פסוק טו:אלך - לי ואין רודף אחרי, או אלך עם הטרפה והנכון שאטרפם ואלך לי כאשר כתוב אחריו.
פסוק טו:אלך עד אשר יאשמו - שיודו שאשמו, או כטעם שממה תשם שומרון. והאדמה לא תשם חסר אל"ף.
פסוק טו:ישחרונני - יבקשוני כשחר ויאמרו אלה לאלה לכו. אמר טרף בעבור ככפיר.