פסוק א:שִׁמְעוּ דְבַר־ה', בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי רִיב לַה' עִם־יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, כִּי אֵין־אֱמֶת וְאֵין־חֶסֶד, וְאֵין־דַּעַת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ. שלושה יסודות חשובים אלו חסרים בחברה בישראל, ובמקומם רווחים בה חטאים רבים:
פסוק ב:אָלֹה, קללות ושבועות וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף פָּרָצוּ, הפכו נפוצים, וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ מרוב מעשי רצח.
פסוק ג:עַל־כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְאֻמְלַל, ייכרת כָּל־יוֹשֵׁב בָּהּ – בְּחַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְעוֹף הַשָּׁמָיִם וְגַם־דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵפוּ, יכלו. יבוא מוות על כולם.
פסוק ד:אַךְ אִישׁ אַל־יָרֵב וְאַל־יוֹכַח אִישׁ. אנשים אינם רבים זה עם זה ואינם מוכיחים זה את זה. הכול נעשה ללא ביקורת. וְעַמְּךָ כִּמְרִיבֵי כֹהֵן. וכאשר האנשים בוחרים להתעמת, הם חולקים על הכהנים, מוריהם.
פסוק ה:וְכָשַׁלְתָּ, תיפול ותשגה הַיּוֹם, ביום, וְכָשַׁל גַּם־נָבִיא עִמְּךָ לָיְלָה, שכן הנביא בדרך כלל רואה חלומות או חזונות לילה. וְדָמִיתִי, אבטל ואדְמים את אִמֶּךָ, כנסת ישראל.
פסוק ו:נִדְמוּ, נכרתו, אבדו עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת, כִּי אַתָּה, הכהן, שאמור היית ללמד דעת אלוקים את העם, את הַדַּעַת מָאַסְתָּ – וְאֶמְאָסְךָ מִכַּהֵן לִי. וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ, ולכן אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם־אָנִי.
פסוק ז:הם מתרבים והולכים, אך כְּרֻבָּם כֵּן חָטְאוּ, כך הרבו בחטאיהם לִי. על כן את כְּבוֹדָם בְּקָלוֹן אָמִיר, אחליף.
פסוק ח:את חַטַּאת עַמִּי – הכהנים יֹאכֵלוּ. כנראה גם לבית-אל ולדן הובאו קרבנות חטאת. מן הסתם חוקי הפולחן שם היו שונים, אך כהני העגלים לא וויתרו על חלקם בבשר החטאות. ומכיוון שכך, אֶל־עֲוֹנָם של ישראל יִשְׂאוּ נַפְשׁוֹ, הם מצפים שתגדל מנת הבשר שיקבלו בעקבות ריבוי העוונות.
פסוק ט:וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן, הן העם הן הכהנים מושחתים ופושעים. וּפָקַדְתִּי עָלָיו – על כל אחד מהם את דְּרָכָיו, וּמַעֲלָלָיו אָשִׁיב לוֹ. כל אחד יקבל את עונשו.
פסוק י:וְאָכְלוּ וְלֹא יִשְׂבָּעוּ. במעשיהם לא תשרה כל ברכה; אכילתם לא תביא לידי שובע, בפעולותיהם לא ימצאו כל סיפוק ולא יצמחו מהן שום תוצאות חיוביות – הִזְנוּ, הם עוסקים בזנות וְאולם לֹא יִפְרֹצוּ, מספרם לא יגדל, כִּי־אֶת־ה' עָזְבוּ מלִשְׁמֹר מצוותיו.
פסוק יא:זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח־לֵב. לבם מושך אותם לשכרות ולזנות בלבד.
פסוק יב:כאשר הנביאים נעשים בזויים בעיני העם, וגם הכהנים אינם נחשבים בעיניו, עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל, וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ. אנשים מחפשים תשובות והדרכה באמצעות מטות קסמים. הם בוחרים את דרכם על פי דרך נפילתו של המקל שבידיהם, כִּי רוּחַ זְנוּנִים הִתְעָה אותם, וַיִּזְנוּ מִתַּחַת אֱלֹהֵיהֶם.
פסוק יג:עַל־רָאשֵׁי הֶהָרִים יְזַבֵּחוּ קרבנות לעבודה זרה, וְעַל־הַגְּבָעוֹת יְקַטֵּרוּ, תַּחַת אַלּוֹן וְלִבְנֶה וְאֵלָה, כִּי־טוֹב צִלָּהּ. הם עובדים עבודה זרה מתחת לעצים הפולחניים. הבוגדנות תתבטא לא רק מול אלוקים, אלא גם במישור האישי והמשפחתי: עַל־כֵּן תִּזְנֶינָה בְּנוֹתֵיכֶם, וְכַלּוֹתֵיכֶם תְּנָאַפְנָה.
פסוק יד:לֹא־אֶפְקוֹד עַל־בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה, וְעַל־כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה, לא אעניש אותן עכשיו בנפרד, כִּי גם הֵם – הגברים, ובכללם גם אבותיהן, עִם־הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ, פורשים מן החברה כדי להתייחד אתן, וְעִם־הַקְּדֵשׁוֹת, הזונות הפולחניות יְזַבֵּחוּ, וְעָם שלֹא־יָבִין את דרכו, יִלָּבֵט, יתעה ויילכד.
פסוק טו:אִם־זֹנֶה אַתָּה, יִשְׂרָאֵל – אַל־יֶאְשַׁם יְהוּדָה, לכל הפחות שלא תתפשט הרעה גם לארץ יהודה, וְאַל־תָּבֹאוּ, בני יהודה, אל הַגִּלְגָּל, וְאַל־תַּעֲלוּ אל בֵּית אָוֶן, כינוי הגנאי לבית-אל, וְאַל־תִּשָּׁבְעוּ בצד עבודתכם הזרה: חַי־ה'.
פסוק טז:כִּי כְּפָרָה סֹרֵרָה, מרדנית ומשתוללת סָרַר יִשְׂרָאֵל. כיוון שאין לסמוך עליהם, עַתָּה, כיוון שאין צווארם נתון בעול, ואין הם משרתים את אדונם, יִרְעֵם ה' כְּכֶבֶשׂ בודד התועה בַּמֶּרְחָב.
פסוק יז:חֲבוּר עֲצַבִּים, קשור ואחוז באלילים אֶפְרָיִם, כינוי למלכות ישראל – הַנַּח־לוֹ, כי אין לו תקנה.
פסוק יח:גם כאשר סָר, מתפוגג סָבְאָם, סביאתם, שתייתם, הַזְנֵה הִזְנוּ. אָהֲבוּ הֵבוּ אוהבים מאוד דברי קָלוֹן, דברים בזויים ומבישים מָגִנֶּיהָ, מנהיגיה.
פסוק יט:צָרַר, יארוז ויישא רוּחַ אוֹתָהּ – את ממלכת ישראל בִּכְנָפֶיהָ, ולא ייוותר ממנה דבר. וְאז יֵבֹשׁוּ מִזִּבְחוֹתָם, מהזבחים שהקריבו ללא תועלת.
