תנ"ך על הפרק - הושע ד - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

הושע ד

504 / 929
היום

הפרק

שִׁמְע֥וּ דְבַר־יְהוָ֖ה בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֣י רִ֤יב לַֽיהוָה֙ עִם־יוֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֠י אֵין־אֱמֶ֧ת וְֽאֵין־חֶ֛סֶד וְאֵֽין־דַּ֥עַת אֱלֹהִ֖ים בָּאָֽרֶץ׃אָלֹ֣ה וְכַחֵ֔שׁ וְרָצֹ֥חַ וְגָנֹ֖ב וְנָאֹ֑ף פָּרָ֕צוּ וְדָמִ֥ים בְּדָמִ֖ים נָגָֽעוּ׃עַל־כֵּ֣ן ׀ תֶּאֱבַ֣ל הָאָ֗רֶץ וְאֻמְלַל֙ כָּל־יוֹשֵׁ֣ב בָּ֔הּ בְּחַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה וּבְע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם וְגַם־דְּגֵ֥י הַיָּ֖ם יֵאָסֵֽפוּ׃אַ֥ךְ אִ֛ישׁ אַל־יָרֵ֖ב וְאַל־יוֹכַ֣ח אִ֑ישׁ וְעַמְּךָ֖ כִּמְרִיבֵ֥י כֹהֵֽן׃וְכָשַׁלְתָּ֣ הַיּ֔וֹם וְכָשַׁ֧ל גַּם־נָבִ֛יא עִמְּךָ֖ לָ֑יְלָה וְדָמִ֖יתִי אִמֶּֽךָ׃נִדְמ֥וּ עַמִּ֖י מִבְּלִ֣י הַדָּ֑עַת כִּֽי־אַתָּ֞ה הַדַּ֣עַת מָאַ֗סְתָּ וְאֶמְאָֽסְאךָ֙ מִכַּהֵ֣ן לִ֔י וַתִּשְׁכַּח֙ תּוֹרַ֣ת אֱלֹהֶ֔יךָ אֶשְׁכַּ֥ח בָּנֶ֖יךָ גַּם־אָֽנִי׃כְּרֻבָּ֖ם כֵּ֣ן חָֽטְאוּ־לִ֑י כְּבוֹדָ֖ם בְּקָל֥וֹן אָמִֽיר׃חַטַּ֥את עַמִּ֖י יֹאכֵ֑לוּ וְאֶל־עֲוֺנָ֖ם יִשְׂא֥וּ נַפְשֽׁוֹ׃וְהָיָ֥ה כָעָ֖ם כַּכֹּהֵ֑ן וּפָקַדְתִּ֤י עָלָיו֙ דְּרָכָ֔יו וּמַעֲלָלָ֖יו אָשִׁ֥יב לֽוֹ׃וְאָֽכְלוּ֙ וְלֹ֣א יִשְׂבָּ֔עוּ הִזְנ֖וּ וְלֹ֣א יִפְרֹ֑צוּ כִּֽי־אֶת־יְהוָ֥ה עָזְב֖וּ לִשְׁמֹֽר׃זְנ֛וּת וְיַ֥יִן וְתִיר֖וֹשׁ יִֽקַּֽח־לֵֽב׃עַמִּי֙ בְּעֵצ֣וֹ יִשְׁאָ֔ל וּמַקְל֖וֹ יַגִּ֣יד ל֑וֹ כִּ֣י ר֤וּחַ זְנוּנִים֙ הִתְעָ֔ה וַיִּזְנ֖וּ מִתַּ֥חַת אֱלֹהֵיהֶֽם׃עַל־רָאשֵׁ֨י הֶהָרִ֜ים יְזַבֵּ֗חוּ וְעַל־הַגְּבָעוֹת֙ יְקַטֵּ֔רוּ תַּ֣חַת אַלּ֧וֹן וְלִבְנֶ֛ה וְאֵלָ֖ה כִּ֣י ט֣וֹב צִלָּ֑הּ עַל־כֵּ֗ן תִּזְנֶ֙ינָה֙ בְּנ֣וֹתֵיכֶ֔ם וְכַלּוֹתֵיכֶ֖ם תְּנָאַֽפְנָה׃לֹֽא־אֶפְק֨וֹד עַל־בְּנוֹתֵיכֶ֜ם כִּ֣י תִזְנֶ֗ינָה וְעַל־כַּלּֽוֹתֵיכֶם֙ כִּ֣י תְנָאַ֔פְנָה כִּי־הֵם֙ עִם־הַזֹּנ֣וֹת יְפָרֵ֔דוּ וְעִם־הַקְּדֵשׁ֖וֹת יְזַבֵּ֑חוּ וְעָ֥ם לֹֽא־יָבִ֖ין יִלָּבֵֽט׃אִם־זֹנֶ֤ה אַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אַל־יֶאְשַׁ֖ם יְהוּדָ֑ה וְאַל־תָּבֹ֣אוּ הַגִּלְגָּ֗ל וְאַֽל־תַּעֲלוּ֙ בֵּ֣ית אָ֔וֶן וְאַל־תִּשָּׁבְע֖וּ חַי־יְהוָֽה׃כִּ֚י כְּפָרָ֣ה סֹֽרֵרָ֔ה סָרַ֖ר יִשְׂרָאֵ֑ל עַתָּה֙ יִרְעֵ֣ם יְהוָ֔ה כְּכֶ֖בֶשׂ בַּמֶּרְחָֽב׃חֲב֧וּר עֲצַבִּ֛ים אֶפְרָ֖יִם הַֽנַּֽח־לֽוֹ׃סָ֖ר סָבְאָ֑ם הַזְנֵ֣ה הִזְנ֔וּ אָהֲב֥וּ הֵב֛וּ קָל֖וֹן מָגִנֶּֽיהָ׃צָרַ֥ר ר֛וּחַ אוֹתָ֖הּ בִּכְנָפֶ֑יהָ וְיֵבֹ֖שׁוּ מִזִּבְחוֹתָֽם

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
שמעו. עם יושבי הארץ - היא א"י שהשם בחר. והנכון: יושבי הארץ שלו, כמו ומארצו יצאו.אלה - שבועה ואת אלית מגזרת אלה. פרצו - מגזרת פריצים. ודמי - דמי הרוג אחד נוגעים בדמי הרוג אחר.על כן - למ"ד אומלל כפול וטעם בחית השדה ובעוף השמים, שלא ימצאו מה יצודו והעד: וגם דגי הים יאספו - ימותו. ויפת אמר: כי אלה רעים מדור המבול כי דגי הים לא מתו. וזה דרך דרש.אך - אין איש שיריב אחר או יוכיחנו, ומשפט הכהנים היה להוכיח לישראל ועתה שבו הם להוכיח הכהן, כי גם הוא רע מעללים כאשר יפרש וזהו ועמך כמריבי כהן.וכשלת - עם הכהן הגדול שהיה בימי זה הנביא מדבר ומתנבא עליו. וכשלת היום - והטעם ביום שהוא אור, כאילו היתה בלילה אתה ונביא השקר המפתה אותך וזהו וכשל גם נביא עמך לילה. ודמיתי - והכרתי.נדמו עמי מבלי הדעת - זאת המלה אם היתה מגזרת דמות יהיה אחריה אל בשלש נקודות, כמו אל מי דמית ובאפס מלת אל מטעם כריתה כמו ודמיתי אמך והטעם שלא תלד עוד אחר שיהיה במקומך כהן ואתה תכשל במהרה, גם ימותו בניך נדמו אומר לכהן בחסרון דעתך נכרתו עמי.כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי ותשכח תורת אלהיך - הטעם כפול, כי אתה הדעת מאסתה כי לכהן ניתנה התורה. ועוד: כי הם השופטים, כי שפתי כהן ישמרו דעת. אשכח בניך - חלילה שהשם ישכח, רק הטעם שיכשלו בני הכהן וילכו לאבדון.כרבם - אני הרביתי בניך.כן חטאו לי - חטאים רבים, על כן כבודם בקלון אמיר - אחליף.חטאת עמי יאכלו - בני הכהן ונפש עמי ישאו על עונם כאמור סמוך אלי לכפר העון, כדרך ואליו הוא נושא את נפשו וזה עון גדול, על כן יבא רע על הכהן ועל העם ולא תהיה מעלה לכהן על ישראל.והיה - כבר אמרתי כי דרך הכפי"ן דרך קצרה והיה העם ככהן והכהן כעם, וכמוהו כעמי כעמך. ופקדתי עליו - על כל אחד מהם.ואכלו - זאת היא הפקידה. הזנו - נפשם גם אחרים ולא ירבו, כמו: ויפרץ האיש. כי את ה' עזבו - לשמור דרכו או תורתו.זנית - בחסרון ווי"ן, כמו שמש ירח עמד זבלה והטעם כי הזנות גם היין כל אחד מהם יקח לב - ולקיחת הלב כאילו נשארו בלא לב להבין.עמי - והאות כי הם בלא לב ששב עמי לשאול בעצו הוא הפסל. כי רוח זנונים התעה - אותו. ויזנו - כולם מתחת אלהים, כאשר הזכיר עמי.על ראשי - טעם ראשי בגלוי וככה על הגבעות יזבחו יאמרו לכהני הבעל שיזבחו, ובעבור שהולכים האנשים להקטיר חוץ מהערים, תשארנה הבנות והכלות בבתים, על כן תזנינה.לא - הטעם אין לתמוה אם הבנות תזנינה, כי הם בעלותם לראשי ההרים להקטיר הם אוכלים ושותים עם הזונות וזונים כולם. ומלת יפרדו - אנשים יודעים עם זונה אחת.ומלת ילבט - בלשון ישמעאל כמשתבש שלא ידע מה לעשות, וכמוהו: ואויל שפתים ילבט והנה אין טעם לא אפקוד - שלא יפקוד עליהם, רק דבר כנגד האבות כי הם מלמדים אותם לזנות לעשות כמעשיהם, אולי הבנות קטנות הן, על כן לא אפקוד.אם - ישראל חטאו עם ירבעם שפחד שתבוא המלוכה לבית דוד, על כן עשה שני עגלים בשני קצות ארץ ישראל. למה יאשם יהודה שהניח בית המקדש שהוא בחלקו וילך למקום רחוק לעכו"ם, והנביא מוכיחם: אל יאשם יהודה ואל תבואו הגלגל ואל תעלו בית און - הוא בית אל, בעבור העגל ששם שם ירבעם. כתוב בתורה: ובשמו תשבע והטעם את ה' אלהיך תירא - שלא תעבור על מצות לא תעשה, לא בעבור יראת מלך או דבה או נזק בגוף, רק בעבור יראת השם ואותו תעבד - מצות עשה, מהם בפה ומהם במעשה. ובו תדבק - במחשבת הלב שלא יעבור רגע בכל יכולתו שיחשב בלבו מעשה השם ונפלאותיו בעליונים ובשפלים ובתחתונים, ובאותות הנביאים ואחר שיהיה דבק בשם, חייב הוא להזכיר השם בכל דבריו ולהשבע בשמו, בעבור שיבינו ממנו כל השומעים הברואים שהוא דבק באהבת השם, ותמיד שמו וזכרו שגור בפיו ובאהבתו אותו, וכל העם ישמעו וילמדו ממנו האהבה והיראה, וככה מנהג הנביאים שישבעו כדוד ואליהו ואלישע, וכמוהו כל לשון לך תשבע, והנה הטעם למה תראו, כי אתם בני השם ואתם באים בית און יותר טוב הוא שלא תעשו זה וזה, או פירושו כנגד אלה וכחש הכתוב בתחילת הפרשה.כי - סורר הוא שיסור מן הדרך שצוה שלא ילך בה, והנה דמה ישראל כפרה סוררה, שלא יוכל אדם לחרוש בה. וטעם עתה השם היה רועה אותם ככבש במרחב, אילולי הייתם סוררים, או הטעם עתה ירעם השם ככבש לבדו במקום מרחב והוא טועה.חבור - יש אומרים: כי עצבים - כמו: וכל עצביכם. והנכון: כמו העצב נבזה לעצבי כנען והכל מגזרת עצבון, כי אין תועלת בפסיליהם רק עצבים. והטעם: מחוברים הם לפסילים הם חברתם. הנח לו - עד שיסור אותו אולי יפקחו עיניהם.סר - באה עליהם רעה שסר סבאם מחסרון התירוש ולא שבו מדרכם הרעה,רק מלכיה הזנו אחרים בעבור מתנות שהם אומרים: הבו. ובאה מלת הבו כמו: את אשר תאפו אפו ועיקר אפו גם אהבו. הבו - גם הבו לכם הכל, כמו: רדו צאו והשנוי היה בו, בעבור אות הגרון. מגניה - הם המלכים, כמו: כי לה' מגיני ארץ וסוף הפסוק מוכיח, כי הטעם כפול. ומגניה - שב אל בית און.צרר - כאדם שיצרור הרוח בכנפיו שלא ימצא מאומה, או בכנפיה בכנפי בית און. ויבשו - המגנים. מזבחותם - בבית און.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך