לפרק ג'
...וְהֵ֗ם פֹּנִים֙ אֶל־אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְאֹהֲבֵ֖י אֲשִׁישֵׁ֥י עֲנָבִֽים׃
(הושע ג א)
השייכות של עמדת אלילים אל הנטיה לשכרות מוכחת מתוך עדות עמוס: "וְיֵ֤ין עֲנוּשִׁים֙ יִשְׁתּ֔וּ בֵּ֖ית אֱלֹהֵיהֶֽם׃"(עמוס ב ח).
אַחַ֗ר יָשֻׁ֙בוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּבִקְשׁוּ֙ אֶת־יְ-הוָ֣ה אֱ-לֹהֵיהֶ֔ם וְאֵ֖ת דָּוִ֣ד מַלְכָּ֑ם וּפָחֲד֧וּ אֶל־יְ-הוָ֛ה וְאֶל־טוּב֖וֹ בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃
(הושע ג ה)
"וְאֵ֖ת דָּוִ֣ד מַלְכָּ֑ם" - פירושו: זה שמזרע דוד, והוא המלך המשיח (השווה יחזקאל לז כד).
"וּפָחֲד֧וּ אֶל־יְ-הוָ֛ה וְאֶל־טוּב֖וֹ בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃" – נראה לי כי השורש פ.ח.ד מורה גם על תנועה מהירה ודחופה, והראיה מלשון ישעיהו: "אָ֤ז תִּרְאִי֙ וְנָהַ֔רְתְּ וּפָחַ֥ד וְרָחַ֖ב לְבָבֵ֑ךְ"(ישעיה ס ה), אשר שם לשון פחד מורה לא על רגש חשש שיתקוף את הלב, אלא להיפך, על דפיקת הלב במהירות מרוב שמחה; כמו כן נאמרה כאן לשון פחד ביחס של "וּפָחֲד֧וּ אֶל־יְ-הוָ֛ה", בעוד שבמקומות שמדובר על הרגשת החשש דרך הלשון לומר "עַל־כֵּ֭ן מִפָּנָ֣יו אֶבָּהֵ֑ל אֶ֝תְבּוֹנֵ֗ן וְאֶפְחַ֥ד מִמֶּֽנּוּ׃"(איוב כג טו) או "וַתְּפַחֵ֨ד תָּמִ֜יד כָּל־הַיּ֗וֹם מִפְּנֵי֙ חֲמַ֣ת הַמֵּצִ֔יק"(ישעיהו נא יג), ואם כן הפירוש כאן של "וּפָחֲד֧וּ אֶל־יְ-הוָ֛ה וְאֶל־טוּב֖וֹ" שיהיו אצים ונחפזים אֶל־יְ-הוָ֛ה וְאֶל־טוּב֖וֹ.