א וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י ע֚וֹד לֵ֣ךְ אֱ‍ֽהַב־אִשָּׁ֔ה אֲהֻ֥בַת רֵ֖עַ וּמְנָאָ֑פֶת כְּאַהֲבַ֤ת יְהוָה֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהֵ֗ם פֹּנִים֙ אֶל־אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְאֹהֲבֵ֖י אֲשִׁישֵׁ֥י עֲנָבִֽים׃ ב וָאֶכְּרֶ֣הָ לִּ֔י בַּחֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר כָּ֑סֶף וְחֹ֥מֶר שְׂעֹרִ֖ים וְלֵ֥תֶךְ שְׂעֹרִֽים׃ ג וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יהָ יָמִ֤ים רַבִּים֙ תֵּ֣שְׁבִי לִ֔י לֹ֣א תִזְנִ֔י וְלֹ֥א תִֽהְיִ֖י לְאִ֑ישׁ וְגַם־אֲנִ֖י אֵלָֽיִךְ׃ ד כִּ֣י ׀ יָמִ֣ים רַבִּ֗ים יֵֽשְׁבוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֥ין מֶ֙לֶךְ֙ וְאֵ֣ין שָׂ֔ר וְאֵ֥ין זֶ֖בַח וְאֵ֣ין מַצֵּבָ֑ה וְאֵ֥ין אֵפ֖וֹד וּתְרָפִֽים׃ ה אַחַ֗ר יָשֻׁ֙בוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּבִקְשׁוּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם וְאֵ֖ת דָּוִ֣ד מַלְכָּ֑ם וּפָחֲד֧וּ אֶל־יְהוָ֛ה וְאֶל־טוּב֖וֹ בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
הנבואה השנית תחלתה ויאמר ה' אלי עוד לך אהב אשה וגו' עד ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים והיא פרשה אחת, וראיתי לשאול בה גם כן ו' השאלות:
פסוק א:
השאלה הראשונה מה ענין הנבואה הזאת האם היא תוכחה כדברי המפרשים או אם נחמה. ואם היא תוכחה איך היה תכליתה אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ואם היא נחמה איך אמר כאהבת ה' את בני ישראל והם פונים אל אלהים אחרים ואמר כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואלה כולם תוכחות וייעודים רעים הם:
פסוק א:
השאלה השנית מה צורך היה במצוה הזאת לנביא לאהוב אשה מנאפת אחרי שכבר עשה למעלה משל אחר דומה לו בעצמו מאשת זנונים אשר לקח ולמה לא זכר בזאת שילדה לו בנים כמו שעשה באשה הנזכרת למעלה, ולמה באותה האשה הראשונה אמר לשון לקוחים לך קח לך וילך ויקח ובזאת לא אמר כ"א אהב אשה, ובכלל אם היה המשל א' בשתיהן כמו המשל הוא א' בע"ז שהיתה בישראל למה זכר שני משלים בדבר אחד ולא התעוררו המפרשים לזה כלל:
פסוק א:
השאלה השלישית באומרו ואכרה לי בחמשה עשר כסף, וזה כי הנה למעלה בלקוחי אשת הזנונים לא זכר הכתוב שנתן הנביא בעדה כלל וגם פה לא צוהו השם יתברך שיקנה את האשה הזאת בדמים כ"א שיאהב אותה ומה לו לנביא לתת בעדה אותם דינרי הכסף, גם שיקשה מאד למה זכר המספר הזה ט"ו, ובביאור הפ' אודיעך דברי חז"ל והמפרשים בזה ותראה כמה יפול בהם מהספק והחולשה:
פסוק א:
השאלה הרביעית מה ענין אומרו וחמר שערים ולתך שעורים, כי הנה קנין האשה בכסף או בשוה כסף הוא הנהוג שבעולם שהכסף יענה את הכל אבל שיתן לה מלבד הכסף מדות השעורים ההם ושעורים ולא חטים הוא דבר קשה להולמו, גם כ"א היה הלתך חצי חמר כדברי המפרשים והוא האמת ראוי לשאול מי הגביל השעור ההוא שיהיה חמר שעורים שלם ולתך שהוא חצי חמר וגם בזה תדע אח"כ הדעות שנאמרו בו וראוי שנתעורר שלא זכר הכתוב בכסף הזה ובשעורים נמשל כלל ולא ידענו ענינו:
פסוק א:
השאלה החמישית באומרו כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר, ולמה לא אמר ללא אלקי אמת או ללא תורה וגם נביאיה לא ימצאו חזון וזכר המלך והשר שאין ענין הנבואה בהם, וגם מה יהיה ענין אמרו כי ימים רבים שמלת כי היא נתינת טעם האם אמר זה הנביא אל האשה כמו שיראה מסגנון הכתובים במלת כי:
פסוק א:
השאלה הששית באומרו ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים, כי הנה באומרו שישבו ימים רבים מבלי זבח ומבלי כהן נושא אפוד בד הוא ייעוד רע וגנאי גדול להם והם דברי תוכחה אבל אומרו שלא יהיה ביניהם מצבה ותרפים הנה מה טוב ומה נעים שכן יהיה תמיד כי בזה היה מספר שבחן לא גנותן. והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות האלו כולם:
פסוק א:
הכוונה הכוללת לדעתי הנבואה הזאת היא ליעד ולבאר מה שיקרה לישראל בגלות עם השם יתברך רוצה לומר אם יסלק השגחתו מהם בהחלט שמה או אם ישגיח תמיד עליהם בגלותם והם ג"כ בהיותם בגלות אם יפנו אל אלהים אחרים כמו שהיו עושים בהיותם בארץ ישראל או לא, והודיע בנבואה הזאת שאף בהיותם בארץ אויביהם לא יסלק מהם השגחתו יתברך וגם הם בהיותם שמה לא יעבדו לאלהים אחרים כי עם היות בהם עונות ופשעים אחרים הנה יהיו נזהרים מחטא הע"ז ובאחרית הגלות ישובו ויבקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם וכמו שיתבאר כל זה בפירוש הפסוקים:
פסוק א:
ויאמר יי' אלי וגומר עד סוף הנבואה. כפי דרך יונתן הנה תהיה הנבואה הזאת גם כן משל מהנביא שבהוכיחו את ישראל אמר להם שהיו דומים בענינם לאשה אהובת רע וגומר לא שנעשה דבר מזה בפעל, אמר ויאמר ה' לי עוד אזיל אתנבי נבואה על בית ישראל דאינון דמיין לאיתתא דרחימא על בעלה ומזניא עלוהי וכל כדין רחים לה ולא צבי למפטרה כן רחימת ה' על ישראל ואינון מתפנן בתר טעוות עממי' ברם אם יתובון ישתביק להון ויהון דמן לגבר דאשתלי ואמר מלא בחמריה. הנך רואה שהוא פירש הנבואה הזאת שהם דברי הנביא בתוכחת האומה בהמשילו אותה באשה אהובת רע שהוא רמז לבעלה כי כן היה הקדוש ברוך הוא אוהב אותה כאהבת האיש את אשתו ועם זה מנאפת, וכמו שפירש הנמשל באומרו כאהבת ה' שהוא הרע את בני ישראל שהיא האשה המנאפת בהיותם פונים אל אלהים אחרים, ומאשר אמר הכתוב כאהבת ה' את בני ישראל והם פונים פירש בתרגומו ולא צבי למפטרה רוצה לומר שהיה אוהב אותם אף על פי שהיו פונים אל אלהים אחרים כאיש האוהב את אשתו אע"פ שזנתה, ושלכן אמר ואוהבי אשישי ענבים שענינו אם ישובו בתשובה יעבור על חטאתם ויחשבם לשכורים שמה שעשו עשו בשכרות גם בלא דעת ויכפר עליהם. אמנם דרך הראב"ע והרב המורה כבר ידעת אותו שנראה לו כל זה במראה הנבואה ומאחר שהכתוב לא העיד שעשה כן אבל הם כולם דברי הנביא כבר נקבל מהם בזה דעתם, ואולי שלכן אמר הכתוב ויאמר ה' אלי ואכרה לי ואומר אליה שכל זה הוא מדברי הנביא מגיד מה שראה בנבואתו ולא נאמר בזה כמו שאמר למעלה וילך ויקח את גמר וגומר. ומשני הדרכים האלה שזכרתי הנה הראשון והוא דרך יונתן יותר ישר בעיני שהנביא היה עושה בתוכחתו המשל הזה ואולי שיתרכבו שני הדעות והיו לאחדים כי מפני שהראה הקב"ה כל זה לנביא במראה הנבואה לכן היתה תוכחתו לעם באותה הדרך שראה. ורש"י פירש אשישי ענבים גביעי יין שאוהבים להשתכר ביינם ואינם עוסקים בתורה וכן מצינו שהענישם הקב"ה על כך השותים במזרקי יין אמר הנביא (עמוס ו, ו), הוי עטרת גאות שכורי אפרים (ישעיה כח, א) הוי משכימי בבקר שכר ירדופו מאחרי בנשף יין ידליקם וכן הוא דעת הראב"ע והרד"ק.
פסוק ב:
(ב-ג) ואמנם ואכרה לי בחמשה עשר כסף בפרק גיד הנשה (חולין צב, א) פירש ר' יוחנן שאין כירה אלא לשון מכירה וכה"א (בראשית נ, ה) בקברי אשר כריתי לי בחמשה עשר זה ט"ו בניסן שבו נגאלו ישראל ממצרים כסף אלו הצדיקים וכה"א (משלי ז, כ) צרור הכסף לקח בידו וחמר שעורים ולתך שעורים אלו מ"ה צדיקים שהעולם מתקיים עליהם ואיני יודע אם ל' כאן וט"ו בא"י או אם ל' בארץ ישראל וט"ו כאן ורובא דרובייהו משתכחי בכנשתא דתותי אפתי. ובפסיקתא דרשו ואכרה לי בחמשה עשר כסף הרי ט"ו בניסן וחומר שעורים הרי ל' ולתך שעורים ט"ו הרי ששים אלו ג' פרשיות שכתב לנו משה בתורה וכל אחת יש בהם ס' מצות ואלו הן פרשת פסחים ופרשת נזיקין ופרשת קדושים, ד"א ואכרה לי בט"ו כסף זה ט"ו בניסן וחמר שעורים הרי ל' ולתך שעורים הרי מ"ה הא אינון חמשה אחרנייתא, ואמר אליה ימים רבים תשבי לי תאני ר' חייא ימים שנים רבים שלשה לא תזני לא תעשה לך פסל ולא תהיי לאיש לא יהיה לך אלהים אחרים אם עשיתם כן וגם אני אליך אימתי בחדש השלישי. וי"ת ופרקתינון במימרי בחמיסר לירח ניסן ויהבית כסף תקליא כפור נפשיהון ואמרית דיהון מקרבין קדמי ארמותא מעללת שעורים, ופי' עליו רש"י כלומר לא הוגעתים בדברים קשים בחמשה עשר כסף כסף בגימ' ניסן, וכתב עוד רש"י ז"ל ובפסיקתא הוא נדרש בחמשה עשר כסף ט"ו בניסן וחמר ולתך הרי מ"ה שהחומר ל' סאין והלתך חצי חמר ואומר אליה ימים רבים תשבי לי ימים שנים רבים שלשה הרי חמשים אלו חמשים יום שבין פסח לעצרת בו ביום נתתי לה את התורה ובה הזהרתיה לא תזני ולא תהיי לאיש לא יהיה לך אלהים אחרים וגם אני אליך אנכי ה' אלקיך ואשר עשה שני חשבונות מחמר ולתך כנגד המן שירד להם בסוף ל' יום באייר ומשם לט"ו יום מנין סאין של לתך ביום הזה באו מדבר סיני והוא ר"ח סיון, ומ"ש שעורים שהוא מאכל בהמות לפי שרוב העם שיצאו ממצרים עד שקבלו התורה היו כבהמות כסוס כפרד אין הבין ומשקבלוה נפקחו עיניהם ושרתה רוח השכל עליהם כך כתב הרד"ק. וכתב רש"י עוד ובשם רב האיי מצאתי דבר הגון ואכרה לי וגומר קצפתי דמיה כופר פדיונה לנגדי בדמים קלים והאומר ערך נפשי עלי אם מבן ששים שנה ומעלה והיה ערכו ט"ו כסף וחמר שעורים הוא ערך הזכר מבן עשרים ועד בן חמשים שנה חמשים שקל כסף והם דמי פדיון זרע חומר שעורים שגם הוא ג' שקל ולתך שעורים דמי פדיון קרקע לתך שעורים להקדש כ"ה שקלים וחמשה שקלים ערך מבן חדש עד בן חמש ומבן חמש עד בן עשרים עשרים שקלים, אחר כל החיבה הזאת אמרתי לה ימים רבים תשבי לי כל אלה דברי רש"י הם. ורב סעדיה גאון פי' חמר ולתך שהם ט"ו איפות כנגד משה אהרן ומרים וי"ב שבטים שיצאו ממצרים. והראב"ע כתב שהחמשה עשר כסף היה כמשמעו שכתב לה לכתובתה ושחמר ולתך השעורים נתן למאכלה, ולדעתו הט"ו כסף הם משל למלכי יהודה תחלתם רחבעם ולא תחשב מלכות בני יאשיהו רק מלכות אחת כי אחים היו וחמר ולתך שעורים הם הכהנים הגדולים. ואחרים פירשו ט"ו כסף שהוציאם ממצרים בזכות אברהם יצחק ויעקב וי"ב שבטים. הראיתיך בעיניך דרכי החכמים חדשים גם ישנים בפירוש הדבר הזה ואתה רואה כמה יש בהם מהחולשה ודוחקים ושהמתרגם תרגם כסף בפני עצמו ולא חברו עם בחמשה עשר וגם הוא דוחק רב.
פסוק ב:
ואשר נראה לי בזה הוא שהקדוש ברוך הוא צוה להושע הנביא על שתים נשים זונות האחת היא שזכר למעלה בתחלת הנבואה קח לך אשת זנונים והשנית היא אשר זכר פה לך אהב אשה אהובת רע ומנאפת, ושאין ענין ב' הנבואות א' לא כפי המשל ולא כפי הנמשל כי בראשונה צוה לנביא שיקחה לו לאשה בלקוחין כמו שנאמר לך קח לך אשת זנונים והשנית לא צוה שישאת ויקחנה לאשה אלא שיאהבה ולכן לא שייך בה כסף כתובה ולא מאכל שעורים כמנחת הסוטה כדברי הראב"ע, וכן בענין הנמשל הראשונה היתה רומזת לחרבן ישראל וענשם על חטאתם בהיותם על אדמתם והשנית רומזת על שמירת הקב"ה את עמו בגלות והתרחקם הם שמה מדרכי הע"ז שהיו להם ראשונה, כי מפני שבנבואה הקודמת יעד הנביא על גלותם ועל גאולתם שהם שתי קצוות הזמן שיעבור עליהם בחרבנם רוצה לומר התחלה ותכלית זכר עתה בנבואה הזאת מה שיהיה בזמן האמצעי שביניהם כלומר בהיותם בגלות אם מצד הקב"ה עמהם האם יעזבם ויסלק השגחתו מהם בהחלט או איך יהיה ענינו עמהם בגלותם, וגם כן מצדם אם יפנו אל אלהים אחרים בהיותם בגלות כמו שהיו עושים בהיותם בארץ. הנה לבאר כל זה באה הנבואה הזאת והודיע הקדוש ברוך הוא בה לנביא אמתת שני הענינים האלה במשל הזה שצוה אותו לאהוב אשה דרך חשק ואהבה כאדם האוהב לאשה מנאפת אהובת רע, ואין פירוש אהובת רע שתהיה אהובה לנביא והוא יהיה לה כרע כאח אלא שהיא כעין האישה המנאפת הקדשה היא בעינים שתנאף עם כל אדם במחיר ויש לה רע לא איש ובעל שקדשה כי אם רע ואוהב שיקרא שמו עליה לאסוף חרפתה והוא אומרו אהובת רע ומנאפת שהורה בזה על גודל נאופה בהיות לה רע והיא מנאפת בפרסום, והיה זה משל להש"י שעם היות ישראל עובדי ע"ז לא זזה אהבתו מהם כי גם בהיותם בגלות שכינה גלתה עמהם והוא אומרו כאהבת ה' את בני ישראל אעפ"י שבהיותם בארץ היו פונים אל אלהים אחרים ושהיו עושים זה החטא להוטים בו לא כאנשים בעלי שכל ובחינה כ"א כאנשים שכורים באותה הע"ז שיין ידליקם לעשות אותו הפעל המגונה וזהו אמרו ואוהבי אשישי ענבים שהוא משל להיותם שכורים בניאופם, לא שיגנם עתה מפני שכרות כי הנה לא זכר עונות אחרים מגלוי עריות ושפיכות דמים שהיה ביניהם ואיך יגנה אותם על אשר שכר ירדופו אבל היה זה מכלל הפנייה לאלהים אחרים אשר זכר. ואפשר לומר עוד ואוהבי אשישי ענבים שהיו נמשכים אחר שדין ורוחין שהיו רואים באשישות והוא ממלאכת הכשוף שיראו באשישות השדין עולים ויורדים ויראום בסימנים וציורים הדברים העתידים ולכן לא אמר ואוהבי יין כ"א אשישי ענבים שהאהבה לאשישות היתה לא לענבים ויינם, והנה לא אמר אשישות סתם כ"א אשישי ענבים לפי שכבר מצאנו שם אשישות שהוא נאמר על דבר מאכל ועל הבשמים המריחים כמ"ש (שמואל ב' ו, יט) אשישה אחת ואשפר אחד ואמר (שיר השירים ב, ה) סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים, והטיב לומר אבן כספי שאשיש' משורש שיש ושהיו מקדם בונים מהם בתים והיכלות, ואמנם אומרו ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחמר שעורים ולתך שעורים אחרי אשר אתה רואה דברי החכמים והמפרשים ושכלם פירשוהו ע"ד הרמז והמשל ולא כפשוטו גם אני לא אחשוך פי מלפרש הכתוב בדרך המשל ורמז בשני דרכים אחרים שונים:
פסוק ב:
הדרך האחד הוא שאמר הנביא שישראל סבלו הגלות ותלאותיו וצרותיו עם בטחון הנחמות שנבאו וייעדו להם ט"ו נביאים שניבאו על גאולתם וישועתם, ועם בטחון הייעודים אשר באו בקללו' משה, והנה הט"ו נביאים שייעדו על הגאולה העתידה הם אלו הראשון היה דוד המלך בספר תהלים באותם המזמורים שזכרתי בספר משמיע ישועה, והב' ישעיהו בנבואותיו, והג' ירמיהו, והד' יחזקאל, והה' הושע, הו' יואל, והז' עמוס, והח' עובדיה, והט' מיכה, והי' חבקוק, והי"א צפניה, והי"ב דניאל, והי"ג חגי, והי"ד זכריה, והט"ו מלאכי, כי ט"ו נביאים האלה ולא עוד כולם נבאו על הגאולה העתידה ואליהם ישאו ישראל עיניהם בגלות כי לא תמצא נביא אחר מיעד בגאולה זולת אלה, ולא זכר מכללם בלעם לפי שלא מבני ישראל הוא אלא נביאי ישראל וחסידיו, ומפני שלייעודיהם ונבואותיהם נכספה וגם כלתה נפשם של ישראל לכן קראם חמשה עשר כסף מלשון כוסף ותאוה, ואמנם חמר שעורים ולתך שעורים אמרו על הקללות שבאו בייעוד תורת משה אם אותם שזכר בברית ערבו' מואב שהיו צ"ח ועליהם אמר חמר שעורים כלומר קבוץ וצבור גדול מהם כי חמר לשון קבוץ הוא כמו חמר מים רבים (חבקוק ג, טו) חמרים חמרים עד שאמרו המדקדקים שמפני זה אמר חומר לחם, ולתך הוא מדה חצי החומר ורמז בו על הקללות שנזכרו בברית חורב שהם מ"ט, ומפני שהיו קללות משנה תורה כפלים מאלה קרא אותם חומר וקרא קללות בחוקתי שהם מחציתם בשם לתך שהוא חצי החומר, וכלם כינה בשם שעורים מפני שתוף השם כי שעורים הנחתו הראשונה הוא על השער מלשון ושערו חרבו מאד נאם ה' (ירמיה ב, יב) ובשערה דרכו (נחום א, ג) וקדמונים אחזו שער (איוב יח, כ) וסביבו נשערה מאד (תהלים נ, ג) וישתער עליו מלך הצפון (דניאל יא, מ), הנה א"כ אמר חמר שעורים על הקללות שבפרשת כי תבא ולתך שעורים על הקללות שבפרשת בחקותי שהם מחציתם שאלו ואלו היו סער וחרבן לישראל שכמו שאותן הפרשיות והנמשכות אליהן ייעד משה אדוננו על גלותם וצרותיהם כך ייעד על גאולתם וישועתם והם עדות ברורה להם שהיו צרותיהם השגחיות ושהם מיד ה' ולכן יסבלו אותן בגלות ויצדיקו עליהם את הדין, וכאשר יתנו עיניהם בקללות כולם שהם חמר שעורים ולתך שעורים ובנחמות שבהם ושבט"ו כסף הנביאים ישבו ישראל בגלות ימים רבים וזמן ארוך מבלי זנות ע"ז ויחל ישראל אל ה' בכל צרותיו. ולרמוז לענין הזה אמר ואכרה לי בט"ו כסף וגומר כלומר קצבתי עמה במחיר נבואות הנביאים וייעודי ספר תורת משה וקללותיו שימים רבים תשב בגלות שלא תזנה אחר ע"ז ולא תהיה לאיש אחר רוצה לומר שלא תאמין לנביא או חולם חלום איש אחר שידבר תועה לנגד השם אבל שישב בדד וידום לתשועת ה'. ואפשר לפרש לא תזני על מיני דרכי הע"ז שהיו ביניהם ובלא תהיי לאיש רמז לאמונת היום הזה שמאמינים מינח נימוסיהם וגם אני אליך רוצה לומר שלא אמיר אני ג"כ אותך ולא אחליפך באומה אחרת ולא איחד השגחתי בעם אחר כי תמיד אהיה אליך רוצה לומר משגיח בך ואף בהיותך בגלות.
פסוק ד:
ולפי שאמר ימים רבים במשל הזה ביאר הנמשל באומרו כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר כלומר שישבו בגלות ארוך מבלי מלך ושר, ועם היות שלא יהיה להם שמה זבח ובית המקדש לזבוח לאלקים הנה לא תהיה ביניהם מצבה לע"ז ולא תהיה ביניהם עוד אפוד ותרפים לבקש העתידות מהבעלים כמו שהיו עושים אבותיהם. ואפשר לפרש ולא תהיי לאיש וגם אני אליך שבגלות לא תהיה האומה עובדת לאלוה אחר אעפ"י שאין הקב"ה ולא שכינתו ביניהם כאלו אמר וגם שאני לא אהיה אליך כי מלת לא תהיי שזכר מושכת עצמה ואחר עמה, והענין שסלק שכינתו מעליהם וזהו שפירש מיד באמרו כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר רוצה לומר שישבו שנים רבות בגלות ההוא ומלכם שהוא הקב"ה אינו עמהם ועכ"ז אין שר כלומר שלא יהיו עובדים לא' משרי מעלה, וכן עם היות שלא יהיה ביניהם זבח ולא מזבח לאלהים הנה לא תהיה ביניהם מצבה לע"ז ועם היות שלא יהיה ביניהם אפוד לשאול באורים ותומים ממנו יתברך הנה עכ"ז לא ימצא ביניהם תרפים לע"ז זהו הדרך הראשון בפי' הכתובים האלה:
פסוק ד:
הדרך השני בפירושם הוא שאתה תמצא בפרשת בחקותי מ"ט קללות ובפרשת והיה כי תבא צ"ח שהם הכפל כמו שזכר ויעלו כולם לקמ"ז קללות כמספר שנות יעקב ושירות תהלים לדעת חז"ל וכאשר תכה זה מספר חמשה עשר פעמים יעלו כולם אל אלפים ומאתים וחמש והם השנים שעברו מן היום שהתחילו הגליות בישראל בימי יהוא בן נמשי בסוף מלכותו שנאמר שם (מלכים ב' י, לא - לג) ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה' אלהי ישראל בכל לבבו לא סר מעל חטאת ירבעם אשר החטיא את ישראל וגומר בימים ההם החל ה' לקצות בישראל ויכם חזאל בכל גבול ישראל מן הירדן מזרח השמש את כל ארץ הגלעד הגדי והראובני והמנשי וגומר, וידוע שיהוא מלך בשנת שלשת אלפים וס"ב ליצירה וימלוך כ"ח שנים וארבע שנים לפני מותו התחילו הצרות האלה, וכאשר תמנה משם האלפים ור"ה שנים האלה יגיעו לשנת חמשת אלפים ורצ"א ליצירת העולם שאז יהיה קץ הימין ואחרית הזעם ותשלום תשועת ישראל כי הוא הקץ אשר נמצא במגילה בין גנזי רומי כמ"ש בפ' חלק (סנהדרין צז, ב) שלח ליה רב חנן בר תחליפא לרב יוסף מצאתי אדם אחד ומגילה בידו כתובה אשורית בלשון הקדש אמרתי לו בני מנין לך זו אמר לי לחיילות נשכרתי ובין גנזי רומי מצאתיה והיה כתוב בה לאחר ארבעת אלפים ומאתים ותשעים וא' לבריאתו של עולם העולם יתום מהם מלחמות תנינים ומהם מלחמת גוג ומגוג והשאר ימות המשיח ואין הקב"ה מחדש עולמו אלא לאחר שבעת אלפים שנה, רב אחא בריה דרבא אמר לאחר חמשת אלפים איתמר עד כאן. וכבר בארתי ענין המאמר הנפלא הזה בשער הא' מהמעיין הי"ב מספר מעיני הישועה אשר לי.
פסוק ד:
ועל זה אמר הנביא שקצב עם האומה כלומר שראה שהיה גזור עליה שיתארך גלותה ט"ו פעמים אותו המספר מחמר השעורים שהם צ"ח קללות שבפרשת כי תבא ומלתך השעורים שהם המ"ט קללות שבפרשת בחקותי שהם כולם שנות ראינו רעה האלפים ור"ה שנה משהתחילו הגליות בימי יהוא עד אחרית הזעם, וקראן כסף להגיד שכל השנים ההם יחל ישראל אל השם בכוסף גדול ותשוקה נמרצת כאיל תערוג על אפיקי מים.
פסוק ד:
והתבונן חכמת זה המאמר שעשה מספר חלוק חומר שעורים בפני עצמו ומספר לתך שעורים בפני עצמו שרמז בזה שהקללות שבפרשת בחקותי היו מ"ט וכשתמנה אותם ט"ו פעמים יעלו לתשל"ה וככה היה בצמצום מספר השנים שעברו מהתחלת הגליות בימי יהוא כמו שנזכר עד מצור ירושלם בבית שני, וכן חומר שעורים שהוא רמז לצ"ח קללות שבפרשת כי תבא כשיכפל מנינם ט"ו פעמים יהיו אלף ות"ע כמספר השנים שעברו מעת שסמך טיטוס וחיל הרומיים על ירושלם עד הגאולה העתידה שמצאו במגילה כמו שזכרתי. ומפני זה עשה הנביא שני מנינים נבדלים חומר שעורים בפני עצמו ולתך שעורים בפני עצמו ובאו הקללות ההמה בשתי הפרשיות ההם רומזות לזה בעצמו, ויעד הנביא עוד שמאותו מספר מהשנים רובם והוא כל ימי בית שני וגם כל ימי הגלות לא תהיה ביניהם ע"ז והוא אמרו ואומר אליה ימים רבים תשבי לי לא תזני ולא תהיי לאיש כמו שפירשתי.
פסוק ה:
והודיע עוד שבסוף הגלות ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם רוצה לומר שיתחרטו מחלוק הלבבות אשר היה ביניהם בסורם מאחרי ולכן יבקשו את ה' אלקיהם ללכת אחריו ולדבקה בו ואת דוד מלכם שימלוך עליהם איש מזרעו, כי עם היות שבראשונה בתחלת כבושם ישימו להם ראש א' שהוא יהיה משיח בן אפרים להלחם באויביהם הנה הוא ימות במלחמה וישראל יבקשו את דוד מלכם חוטר מגזע ישי אשר יבחר ה' בו שימלוך עליהם, ועם היות שבימים הראשונים בהיות שכינת ה' בתוכם אבותיהם לא פחדו ולא יראו מהסתלקותה אעפ"י שהתרה בהם פעמים רבות אלכה ואשובה אל מקומי הנה בזמן הגאולה לא יהיה כן אבל יפחדו אל ה' ואל טובו רוצה לומר שיראו ויפחדו אל ה' אלקים מהכעיסו במעשי ידיהם ויפחדו אל טובו שלא יסתלק ויפרד מהם עוד. ובמסכת סנהדרין פ' כ"ג ר' שמעון בן יוחי אומר בג' דברים מאסו ישראל בימי רחבעם במלכות בית דוד ובמלכות שמים ובבית המקדש הה"ד (שמואל ב' כ, א) אין לנו חלק בדוד כמשמעו לאהליך ישראל (מלכים א' יב, טז) אל תקראי לאהליך אלא לאלהיך ראה ביתך דוד זה בית המקדש אמר ר' שמעון בן מנסיא אין ישראל רואים סימני תשועה וגאולה עד שיחזרו לבקש שלשתם הה"ד אחר ישובו בני ישראל ובקשו את השם אלקיהם זה מלכות שמים ואת דוד מלכם כמשמעו ופחדו אל ה' ואל טובו זה בית המקדש כד"א (דברים ג, כה) ההר הטוב הזה והלבנון. העירו בזה לסוד עליון מנפלאות תמים דעים והוא שהיה בית דוד דבר מצרן וסמוך לבית האלקים ומלכותו בקרב ישראל דבקה למלכות האל בעמו ולכן שלמה בנה יחד את בית השם ואת בית המלך, ובחרבן ירושלם נאמר (מלכים ב' כה, ט) וישרוף את בית ה' ואת בית המלך וכשפרקו מעליהם מלכות בית דוד ומלכות רחבעם מיד פרקו מלכות שמים ועשו עגלים, ובבית שני כמו שלא היתה שם מלכות בית דוד כן לא היתה שם שכינה, וכן באחרית הימים יבקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם: הנה התבארה הנבואה הזאת ויצא לנו מפירושה שהיא ג"כ נחמה כמו הפרשיות שלמעלה ושאינה תוכחה כמו שחשבו המפרשים, והותרו עם מה שפירשתי שש השאלות כולן, וידעת מזה כמה מהעתידות והסודות האלהיות נרמזו בפרשה הקטנה הזאת ואני כבר פירשתיה במאמר משמיע ישועה והשלמתי ענינה פה: