פסוק א:ויאמר - בדרך נבואה.
פסוק א:לך אהב אשה - וקחנה לאשה כי זה משמע לשון אשה, כי לא הזכיר זונה והעד ואכרה לי ואחרי כן תהיה אוהבת רע, והטעם אדם אחר, ותנאף עמו והמשל כאוהב' ה' את בני ישראל, שאהב אותם והם פונים אל אלהים אחרים - זה הוא אהובת רע ואינם אוהבים השם רק אוהבים היין שיתעם.
פסוק א:מלת אשישי - כמו: סמכוני באשישות והטעם באשישות היין וככה אשישי יין ענבים. וכמוהו: ואשישה אחת ואין צורך להזכיר יין.
פסוק ב:ואכרה - יש אומרים: ואקנה אותה, כמו: תכרו מאתם ואינו נכון בטעם ובדקדוק, והוא מגזרת: הכר נא רק היה ראוי להיות ואכירה, או יהיה מבנין הקל ואם לא נמצא אע"פ שלא נמצא לשון הכר משקל קל, הנה יהיה על משקל אתנה או הפתח הקטן תחת הפתח גדול, כמו ואעדך עדי, שהוא מן עדה, פן אכלך בדרך, מן כלה, ובאה זו המלה על דרך וידבקו ורבים ככה.
פסוק ב:וטעם בחמשה עשר כסף - כמשמעו לכתובתה.
פסוק ב:וחומר ולתך - מאכלה. ולפי דעתי, שהוא משל ליהודה ואלה חמשה עשר הם מלכי יהודה, שתחלתם רחבעם מלך ולא תחשוב מלכות בני יאשיהו, רק מלכות אחת כי אחים היו.
פסוק ב:וחומר ולתך - הם הכהנים הגדולים שהיו במלכות יהודה בירושלים.
פסוק ג:ואומר, ימים רבים תשבי - והטעם אם תרצי שתהיי לי תשבי ימים רבים שלא תזני ולא תהיי לאיש אחר, והטעם לא תעבדו אלהים אחרים בסתר.
פסוק ג:ולא תהיי לאיש וגם אני - ומלת לא תשרת בעבור אחרת, והטעם וגם אני לא אבוא אליך. ויש אומרים: אם תשובו אלי - גם אני אשוב אליך ופירוש זה הדבר הנביא.
פסוק ד:כי ימים רבים - אין מלך. ואין טענה מן החשמונאים, כי אינם מבני יהודה.
פסוק ד:ואין זבח - אמר יפת בן עלי: זהו תשבי, לי כי לא תעשו לי זבח ומצבה. לפי דעתו אין המצבה אסורה, רק כאשר דברה תורה והנה מה יעשה במלת תרפים?! ואחרים אמרו: הכל לעכו"ם ולא מצאנו אפוד לגנאי.
פסוק ד:והנכון בעיני: אין זבח - לשם,
פסוק ד:ואין תרפים - לעכו"ם, שקראם לבן אלהיו.
פסוק ה:אחר ישובו בני ישראל. שהם בני יהודה וישראל שגלו בתחלה, על כן כללם. וטעם ואת דוד מלכם - זהו המשיח כמו ודוד עבדי נשיא להם לעולם.
פסוק ה:ופחדו אל ה' - שישובו במהרה בבא הקץ אל ארצם במרוצה פתע פתאום, כדרך: יחרדו כצפור ממצרים ששם כתוב והושבתים על בתיהם נאם ה' והעד הנאמן על זה הפירוש, שאמר באחרית הימים והם סוף נבואת הנביאים, כמו: והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' ושם כתוב: וכתתו חרבותם לאתים וכל אלה לעתיד.