פסוק א:ויביאני אל ההיכל וימד את האילים רוצה לומר שהביאו האיש הנראה אל ההיכל ושמדד לפניו את האילים שהם אילי שער ההיכל וכתפותיו, ומדד בעביים שש אמות רוחב של כל איל הוא עובי כותל ההיכל שבין ההיכל לאולם מן המזרח למערב ואמר רוחב האהל פירוש כיפה והוא האיל שזכר ומפני התבנית קראו אהל ויונתן תרגם ופותיא דמשכנא.
פסוק ב:וכן זכר שראה רוחב הפתח עשר אמות רוצה לומר שהיה רוחב פתח ההיכל עשר אמות וכתפות הפתח חמש אמות מפה וחמש אמות מפה הנה עשרים כי כן היה רחבו של היכל עשרים אמות וארכו ארבעים אמה.
פסוק ג:ואומרו ובא לפנימה ענינו שראה כאילו האיש הנראה אליו בא לפני לפנים אל הדביר וימד איל הפתח שתים אמות רוצה לומר שאילי הפתח מפה ומפה כל אחד היה רחבו שתים אמות ועוביו של פתח היה שש אמות ורחבו שבע אמות, ורש"י כתב והפתח שש אמות איני יכול לפרשו אלא לגבהו, (ד) וכן מדד ארכו של דביר והיה עשרים אמה ורחבו עשרים אמה מרובע, ואמר אל פני ההיכל לפי שכן היה רחבו של היכל עשרים אמה ובמדה הזאת בנה שלמה הדביר וכן בבית שני ולכן אמר שהיה הדביר אל פני ההיכל רוצה לומר במדתו והוא שפירש לו המלאך זה קדש הקדשים, (ה) וכן זכר שמדד האיש קיר הבית והוא כותל מערבי כמו שכתב רש"י והיה בעביו שש אמות, ואומרו ורוחב הצלע ארבע אמות דעת המפרשים שצלע הוא התא והוא היציע הנזכר בבנין שלמה שהיו סביב ההיכל אותם הצלעות כדמות חדרים וכל צלע היה בן ארבע אמות והיו מחוברות בשלשה כותלי הבית מחוץ מערב צפון ודרום וזה שאמר סביב לבית סביב, (ו) ושעל זה אמר והצלעות צלע אל צלע רוצה לומר שהיה תא אחד אצל תא אחר והיו אותם התאים ל"ג כי היו אותם הצלעות תאים או בתים בנויות זו על זו ולכן אמר צלע אל צלע רוצה לומר צלע על צלע, ואמר שלש ושלשים פעמים אם להגיד שהיה גובה הצלעות כולם ל"ג רגלים ומדת הרגל הוא שתי טפחים או שהיו הצלעות ל"ג לשלשה הרוחות רוצה לומר אחד עשר צלעות לכל רוח מסודרות זו על זו וכן ת"י תלתין ותלת חדא עשר' בסדרא, ובבית שני היו שלשים ושמונה תאים חמשה עשר בצפון חמשה על חמשה וחמשה על גביהן וחמשה עשר בדרום ככה גם כן ושמונה במערב, ועל זה נאמר ובאות בקיר אשר לבית לצלעות סביב סביב רוצה לומר שהיו נכנסות ראשי קירות הצלעות בקיר ההיכל במה שהיה מונח בו בצלעות כמו שאמר במלכים (מלכים א' ו, ו) כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה לבלתי אחוז בקירות הבית, כי היה קיר הבית רחב מלמטה והולך ומיצר כלפי חוץ כנגד התאים להיות ראשי הקורות אחוזים באותו מקום המונח להם ולא יהיו אחוזים בקירות הבית.
פסוק ז:ואומרו ורחבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות הוא להגיד שהתאים או הצלעות ההם כל מה שהיו עולים למעלה היו מתרחבות במקום המונח להם בקיר כמו שאמר בספר מלכים (שם) היציע התחתונה חמש באמה רחבה והתיכונה שש באמה רחבה שרוחב חללה של תא התחתונה היה חמש אמות ועלייתה היה שש אמות והשלישית שהיא למעלה מכולן שבע באמות, ומה שאמר כאן ונסבה ענינו שבמסבה היו עולין לצלעות העליונות וכן במלכים ובלולים יעלו אל התיכונה ומן התיכונה אל השלישית ובלול או מסבה או כמין עמוד חלול עשוי בו כמין מעלות סביב סביב והעולה בו עולה דרך היקף, וכן אמרו במשנת מדות (מדות פ"ד מ"ה) מסבה היתה מקרן מזרחית צפונית אל קרן צפונית מערבית שבה היו עולים לגגות התאים היה עולה במסבה ופניו למערב והלך על פני כל הצפון עד שהוא מגיע למערב הופך פניו לדרום הלך כל פני המערב עד שהוא מגיע לדרום והפך פניו למזרח היה מהלך לדרום עד שהוא מגיע לפתחה של עלייה פתוח כלפי דרום והלול קורין אותה מוסב שהיה עולה למעלה למעלה עד העליונה, ואמר על כן רוחב לבית למעלה רוצה לומר על כן שהיו אוחזין בקירות הבית היה יותר רוחב לאותן הבתים למעלה כי העליונה שבאותן התאים או הצלעות היתה רחבה מכולן, ואומרו וכן התחתונה יעלה על העליונה לתיכונה פירושו כתרגומו וכן במסבתא סלקין מן ארעיתא לעילתא וארע מצעיאה, זהו דרך המפרשים בפירוש הצלעות והוא מיוסד על מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה פרק המוכר (ב"ב סא, א) שיציע וצלע ותא הם שמות נרדפין לדבר אחד, והוא דרך ישר ואמתי. עם היות שאני בפירושי לספר מלכים דרכתי בזה דרך אחר ואמרתי שהדביר וההיכל כולו מלבד האבנים יקרות אשר נעשו מהן הכותלים הנה עוד היה הבית מצופה עץ אם הכותלים היו מצופים היו מצופים עץ ארז ואם הקרקע היה מצופה היה מצופה עצי ברושים, שלהיותם יותר מקשיים ויותר כבדים היו יותר נאותים לצפוי הקרקע באופן שלא היה בכל הארץ אבן נראה כי כולו היה מצופה עץ ועל העצים היה צפוי הזהב, וזה היה עילוי גדול מאד שלהיות הכותלים כולם מאבנים גדולות אבנים יקרות אבני גזית במלאכה יפה מאד כסה אותם מאותם עצים היקרים המעולים, ואותם צלעות ארזים אשר צופה בהם כותלי הבית לא היו נאחזין בכותלים אבל היו להם במלאכתם מקומות ליכנס צלע זו בצלע זו באופן שהיו אחוזות בעצמם ולא היו נכנסות בקירות הבית, ושעל זה ניבא יחזקאל מהצלעות שהם לוחות עץ רחבות מאד שהיו מונחות על האבנים והוא אומרו ורוחב הצלע ארבע אמות סביב סביב לבית סביב והצלעות צלע אל צלע שלש ושלשים פעמים ובאות בקיר אשר לבית לצלעות סביב סביב, ולהיותם אחוזים ולא יהיו אחוזים בקיר הבית רוצה לומר שהיו מסוגרות לכל רוח לשלש צלעות כמו שתרגם יונתן והיו אוחזות זו בזו ולא היו נכנסות בקירות הבית כי זה מבפנים היה והיה זה א"כ דוגמת מה שעשה שלמה ולא היה זה ענין יציעים ומגרעות כמו שחשב הרד"ק.
פסוק ח:ואמר וראיתי לבית גובה סביב סביב רוצה לומר שראה גובה ההיכל אבל לא ביאר כמה היה גובהו ובבית שני עשו גבהו מאה אמה, ואומרו מוסדות הצלעות מלו הקנה שש אמות אצילה רוצה לומר שיסודות הצלעות שהם התאים לדעת המפרשים שזכר או לוחות העץ שצפו בהם את האבנים כמו שזכרתי ראה שהיה רחבם קנה מלו שהוא שש אמות, ולהיותו הפלגה כלוחות העץ הרוחב כל כך אמר מלו הקנה, ופירוש אצילה כפי המפרשים הוא מלשון גודל, ולי נראה שהוא מלשון אצל וקירוב כלומר קרוב לשש אמות, ורש"י פירש מוסדות הצלעות שיסודות הצלעות יהיו ברוחב קנה שש אמות בתוך הארץ ולמעלה מן הארץ היה גובהו חמש אמות, (ט) והוא אשר ביאר רוחב הקיר אשר לצלע אל החוץ חמש אמות, ואומרו ואשר מונח בית הצלעות אשר לבית פירושו אבל כותל הצלעות אשר מצד ההיכל שהוא הכותל הפנימי לצלע לא היה בשוה כמו קיר הצלע אשר אל החוץ אלא כמו שהיה מונח מקום לקרויי הצלעות כמו שנזכר שהכותל היה מצר והולך לפיכך לא ראה לו מדה, וזה שאמר ואשר מונח כלומר היה כמו שהיה לכל צלע כפי מקום הנחתו, ורש"י פירש אשר מונח ואתר שביק בין הצלעות של בית נגד אויר רוחב הצלעות בקרן זוית סביב, ומה שכתוב במקום המונח אינו בארבע פנות כמשמעו אלא מכאן ומכאן דרום וצפון.
פסוק י:ואמר ובין הלשכות רוחב עשרים אמה סביב אם אמר זה על הצלעות שגם הן נקראו לשכות יאמר כי היו לשכות סביב הבית והרוחב שהיה בין לשכה ולשכה היה בכולם עשרים אמה, ורש"י פירש ובין הלשכות רוחב שבין מחיצות הלשכות ומחיצות התאים שסביב הבית היה רוחב בין כולם עשרים אמה ולא היה כן בבית שני אבל יהיה בבנין העתיד, (יא) ופתח הצלע למונח רוצה לומר שהיו פתחי התאים החיצונים פתוחים למקום המונח פנוי בקרן זוית כי היה פתח אחד דרך הצפון ליציע שבצפון ופתח ליציע שבדרום, ועל החיצון אמר ורוחב למונח חמש אמות סביב סביב שאותו מקום הפנוי היה רחבו חמש אמות, וכבר זכרו חכמים זכרונם לברכה (מדות פ"ד מ"ג) שבבית שני היו התאים שהם הצלעות שלשים ושמנה חמשה עשר בצפון וחמשה עשר בדרום ושמונה במערב אותן שבצפון ושבדרום היו חמשה על גביהן חמשה וחמשה על גביהן ואותם שבמערב היו ג' על גביהם ג' ושנים על גביהם ושלשה פתחים היו לכל תא אחד מימין התא ואחד משמאל ואחד להתא שעלג גביו ועוד היה בהם אחד למסבה ואחד לפשיפת ואחד להיכל.
פסוק יב:עוד אמר והבנין אשר אל פני הגזרה פאת דרך הים רוחב שבעים אמה ורש"י פירש הפסוק הזה על הבית עצמו שהבנין שהיה על פני הגזרה שהוא ההיכל עם הבנין אשר לצפון ולדרום היה רחבו דרך המערב רוחב הבית בעובי כתלים צפוניים ודרומיים עם התאים הצפוניים והדרומיים ועובי כותליהם לצפון ולדרום רוחב שבעים אמה, ופירש הרב מלת גזרה על הבית הגבוה והתאים הנמוכים אשר סביבותו קורא בנין, ופאת דרך הים הוא רוחב מערבי, וקיר הבנין הם כותלי התאים ואורכן רוצה לומר אורך בנין התאים זכר שהיה צ' אמה. והרד"ק פירש והבנין אשר אל פני הגזרה על מדות העליונות אשר על הבית שמדד רחבן דרך המערב ע' אמה והכותלים מן המנין, ושהיה רוחב כל כותל חמש אמות ולבד המזרח היה רחבן ק' אמה כמו שאמר, וקרא את העלייה גזרה לפי שהיא כאילו נגזרה מן הבית למעלה, וכן ת"י גזירה בצורתה שהיא ענין גובה כמו גדולות ובצורות בשמים (דברים א, כח), והנה לפי דעת רש"י היה אורך הבית והגזירה והבניה וקירותיה מאה אמה מצד מזרח לפי שהיו ל' אמה יתרים שהיה האולם עודף על ההיכל ט"ו מכאן וט"ו מכאן שהיו בית החליפות, וכן שנו חז"ל (מדות פ"ד מ"ז) מן הצפון לדרום שבעים אמה כותל המסבה חמש והמסבה חמש והמסבה שלש כותל התא חמש והתא שש כותל ההיכל שש ותוכו עשרים אמה והתא שש וכותל התא חמש ובית הורדת המים שלש אמות והכותל חמש והאולם עודף עליו חמשה עשר אמה מן הצפון וחמשה עשר אמה מן הדרום, והוא היה נקרא בית החליפות ששם גונזין את הסכינין, והיה ההיכל צר מאחוריו ורחב מלפניו דומה לארי שנאמר (ישעיה כט, א) הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד, ומה שאמרו שהאולם עודף על ההיכל חמשה עשר אמה מכאן וחמשה עשר אמה מכאן לא שחללו של אולם רחב מחללו של היכל אלא בית החליפות שהיה מחובר לאולם מכאן ומכאן, ומה שאמר ואורכו צ' אמה הוא אורך הקיר עד בית החליפות וכבר יורה ויוכיח אמתת פי' רש"י מה שאמרו אח"ז, (יג) ומדד את הבית אורך מאה אמה והגזרה והבניה רוצה לומר שמדד את הגזרה עם הבניה וקירותיה והכל היה אורך מאה אמה, אבל הרד"ק כפי דרכו פירש שמדד את הבית בפני עצמה והגזרה בפני עצמה, (יד) ואמנם אומרו ורוחב פני הבית והגזרה לקדים מאה אמה יקשה לפרש"י שכתב שהבית היא הגזרה ואיך יאמר הבית והגזרה, ולפי הרד"ק יהיה הבית הוא ההיכל והגזרה הוא העלייה.
פסוק טו:ואמר ומדד אורך הבנין אל פני הגזרה אשר על אחריה ואתיקיהא להגיד שכמו שמדד אורך הבית ואורך הגזרה כן מדד אורך הבנין אשר על פני הגזרה למזרח ואשר על אחוריה למערב, ואתיקיהא מפה ומפה רוצה לומר שהתאים והלשכות שהם הנקראים גם כן אתיקאה וכמו שת"י וזויתהא שהיו לצפון ולדרום היה אורך הכל מאה אמה, ורש"י פירש ואתיקהא על בית החליפות שבזוית הבית, ואומרו וההיכל הפנימי וגומר טעמו נמשך אחר מלת מדות שהוא סוף הפסוק השלישי של אחר זה כאילו אמר אף על פי שזכרתי בכלל מדות אורך הבית ורוחבו הנה ההיכל הפנימי שהוא קדש הקדשים וכן אולמי ההיכל והחצר, (טז) וכן הספים והחלונות האטומות וכן האתיקים שהיו סביב לשלשתם רוצה לומר שהיו לשלושת הרוחות מערב וצפון ודרום נגד הסף שחיף עץ סביב שת"י לקביל ספא דחפא נסרין דארזא ונסרין פירושו לוחות, והענין שחפה מזוזות הפתח והקירות בלוחות עצי ארזים לפי שהיו טחים עליו צפוי זהב ואינן יכולין לטוח בזהב על חומת אבנים, וכן הארץ עד החלונות רוצה לומר מן הארץ עד החלונות שאותן החלונות היו מכוסות מלמעלה, (יז) וכן על מעל הפתח רוצה לומר המרחק שהיה מעל הפתח ועד הבית הפנימי ולחוץ ממנו ועל כל הקיר סביב סביב בפנימי ובחיצון ר"ל בבית הפנימי שהוא הדביר ובחיצון שהוא ההיכל, לכל הדברים האלה ולכל אחד ואחד מהם מדות רוצה לומר שראה לכל דבר מאלה מדות ידועות עם היות שלא זכרם ויהיה אם כן מלת מדות היא גזרת כל המאמר הזה.
פסוק יח:ואומר ועשו כרובים ותימורים להגיד שבאותם הלוחות עצי ארזים שהיו על הלוחות היו מצוירים כרובים ודקלים, והכרובים כבר פירשתי שהם תמונת ילדים אשר אין בהם כל מום והתימורים הם צורת דקלים והיה בין כרוב וכרוב תימורת, והיו לאותם הכרובים שני פנים כאילו היה הכרוב פונה לשני צדדים, (יט) מצד אחד פני אדם היה לו ופונה אל התימורה האחת ומהצד האחר היו לו פני כפיר או אריה פונה אל התימורה האחרת וכן סביב סביב כל הבית והציורים האלה היו בכותלים מהארץ עד למעלה.
פסוק כ:ומה שאמר עד מעל הפתח זהו בכותל מזרחי שהיה בו הפתח ובפתח לא היו ציורים במזוזות ובמשקוף ולכן אמר שהיו למעלה מן הפתח, ואומרו וקיר ההיכל פירשו בו שהיו אותם הציורים בקיר ההיכל ויהיה לפי זה אומרו אל כל הבית סביב סביב על בית קדש הקדשים, ואמנם אומרו וקיר ההיכל ובהיכל אשר בו שלחן ומנורה ומזבח הזהב, ורש"י פירש וקיר ההיכל נמשך (כא) עם מה שאחריו שאמר ההיכל מזוזת רבעה רוצה לומר שכן היה לקיר ההיכל מזוזות רבעה רוצה לומר מזוזות רבועות משני צדדין כי יש שיעשו המזוזות עגולות, ואמר מזוזת דרך כלל על שתי המזוזות והיא כמו מזוזה והתי"ו במקום ה"א כמו אל תתני פוגת לך (איכה ב, יח) מכת בלתי סורה ומפתן מלתחת ומשקוף מלמעלה.
פסוק כ:ולי נראה שאין הכתוב הזה מתישב כפי אחד מהפירושים האלה לפי שאומרו אל כל הבית סביב סביב אין ראוי לפרשו על קדש הקדשים בלבד כדברי רד"ק, וגם סוף הפסוק שבא אחר וקיר ההיכל אינו סובל פירוש רש"י אבל פירושו באמת הוא שבראשונה ראה ציורי הכרובים והתמורים עשוי אל כל הבית סביב סביב ר"ל ההיכל והדביר ואחר זה אמר וקיר ההיכל לא לענין הציורים אלא להודיע שהיה קיר אחד מפסיק בין קדש הקדשים ובין ההיכל כי הנה בבית שני לא היה שמה חומה מפסקת אבל לעתיד לבא ראה שמה הקיר ההיא עומד לימים רבים. ואמנם למה ראה לכרובים שני פנים פני אדם ופני אריה בלבד הוא להגיד שמפי עליון יצאו הרעות והטוב והחרבן והבנין הגלות והגאולה, וכמו שאמר (דברים לב, לט) אני אני הוא אני אמית ואחיה ולכן ראה מצד אחד בני אדם חונן ומרחם ומצד אחר פני אריה או כפיר משחית ומחבל, והיו פונים אל התימרה שהיא רמז אל ישראל שנאמר (תהלים צב, יג) צדיק כתמר יפרח כי הוא יתברך הפונה אל האומה פעמים בפני אריה ופעמים בפני אדם הכל כפי מעשיהם והותרה בזה השאלה השנית.
פסוק כ:ואומרו ופני הקדש המראה כמראה פרש"י כמראה כסא הכבוד שראיתי על נהר כבר וכן ת"י חזויה כחזוי יקרא, והרד"ק פי' שפתח קדש הקדשים המראה אשר ראה במזוזותיו הוא כמראה אשר ראה במזוזות ההיכל, ואינו נכון בעיני כי לכ"א מאלה הפירושים העיקר חסר מן הספר, גם אומרו המזבח עץ ג' אמות וגו' הוא מאמר קשה מאד לפי שכאן היה מדבר בקדש הקדשים ובהיכל ומה לו עתה עם המזבח שהיה בחצר. והנה אח"ז אמר הנה זאת תורת הבית כשהשלים סיפורו ואחריו אמר ואלה מדות המזבח כי שם היה מקום ספור המזבח באמת אחרי תשלום בנין הבית ולא במקום הזה כי גם שהמדות אשר זכר שם במזבח אינם כמדות שנזכרו כאן, גם יקשה אומרו המזבח עץ וכן וקירותיו עץ כי אם אמר זה על מזבח העולה כבר נצטווה משה עליו וצפית אותו נחשת (שמות כז, ב) ואם נאמר על מזבח הקטרת היה מצופה זהב ולמה קראו עץ, ורש"י נסתפק עם הדרש שהשלחן בזמן הזה מכפר כמזבח, והנ"ל בזה הוא שזכר הנביא כאן בקיצור וראשי דברים מה נראה בנבואתו שהיה בהיכל, וכבר ידעת שהיו שם המנורה ומזבח הקטרת והשולחן וע"ז אמר ופני הקדש ר"ל מבפנים בתוך ההיכל שנקרא קדש היה המראה כמראה כלומר מנורת המאור שהיא המראה וחולקת אור לכל הבית ולכן אמר כמראה ר"ל כמנורת המאור שלכל אדם קרוב לשלחנו וכמ"ש (מ"ב ד, י) ונעשה לו שם מטה ושולחן וכסא ומנורה.
פסוק כב:ואחר שזכר ענין המנורה זכר מזבח הקטורת ועליו וכנגדו אמר המזבח עץ שלא אמר זה על מזבח העולה אלא על מזבח הקטורת שהיה בהיכל כמ"ש (שמות ל, א) ועשית מזבח מקטר קטורת עצי שטים תעשה אותו, וכבר הודעתיך שלא הראה ליחזקאל הנביא דבר מהעושר ולא כסף ולא זהב אלא מהקדושה העתידה ולכן אמר כאן המזבח עץ, ואמר שראהו גבוה שלש אמות להיותו מורה על האל ית' שהוא על ג' העולמות, וראה ארכו שתים אמות כנגד עולם השפל ועולם האמצעי שבזכות המזבח השמים יתנו טלם והארץ תתן יבולה, וראה כל כליו עץ ר"ל מקצעותיו שהם רגליו ואורכו שהוא גגו גוף השולחן וקירותיו שהוא מסגרתו שהכל היה העץ, והמלה משותפת מלשון עצה וידיעה כלומר התיעץ ממה שיורה זה. ואחרי שזכר המנורה ומזבח הקטרת זכר השולחן ועליו אמר וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' ר"ל לא תחשוב שהכרובים המצויירים בקירות ההיכל אוכלין ונהנין על השולחן הזה כי אין הדבר הזה כן אבל זה השולחן אשר לפני ה', ומורה ורומז שהעושר והכבוד והטובות הגשמיות בעולם הזה הם מאתו יתברך כמו שאמר (דברי הימים א' כט, יב) והעושר והכבוד מלפניך, ולכך אמר יתברך בצווי השולחן ולחם הפנים לחם פנים לפני תמיד (שמות כה, ל) שנקרא לחם פנים לפי שפני ה' והשגחתו חלקם בעולם הזה לאשר ישר בעיניו, וזה ענין אומרו זה השולחן אשר לפני ה' כי ידו משביע לכל חי רצון, והיה המנורה רמז לכללות החכמות והידיעות האנושיות ולכן היו בה שבעה קנים כמספר החכמות המגיעות בחקירה ועיון, והיה מזבח הקטרת רמז להשארות הנפש העולה היא למעלה ולכן נאמר בה בסוף סדר תצוה (שם ל, י) וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם קדש קדשים הוא לה', ולא קרא השולחן והמנורה קדש קדשים כי אם מזבח הקטרת להוראתה על תענוג הנפש העולה למעלה והשארותה אחר המות. הנה אם כן לא בא הכתוב הזה לבאר מדות מזבח העולה ולא שהיה של עץ אלא להודיע שהדבק באל יתברך ובתורתו יהגה יומם ולילה יאכל מפרי השגחתו בטובות המגיעות לגופו ובחכמות המגיעות לנפשו כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה בעולם הזה ובאחרית החלד תהיה נפשו צרורה בצרור החיים את ה', ולכן היו השולחן המנורה ומזבח הקטרת בהיכל הקודש סמוך לקדש הקדשים להודיע שבשכר התורה והלוחות שהיו בקדש הקדשים יזכה האדם לשלשת המתנות האלהיות האלה אחד לגופו בעולם הזה ואחת לנפשו בעולם הזה ואחרת לנפשו בעולם הבא. וכבר יורה על אמתת הפירוש הזה שראה כל זה בהיכל ממה שכתוב אחריו ושתים דלתות להיכל ולקדש כי זה יורה שכל מה שראה עד הנה ראה בהיכל לא חוץ ממנו והותרו בזה השאלה השלישית וגם השאלה הרביעית אשר זכרתי בשאלות.
פסוק כב:ורש"י פירש במשנת אבות פרק ג' (מ"ג ד"ה וידבר אלי) ששלש אמות שנזכרו כאן במזבח הם שלש אמות אם למקרא אם למשנה אם לכתובים ושבמקום שנאמרו ונזכרו אותם השלש אמות הוא השולחן אשר לפני השם, וזהו שאמר ר' שמעון באותה משנה אבל שלשה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו משלחנו של מקום שנאמר וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה', ולפי דעתו תהיה כוונת הכתוב הזה שהקריאה בתורה בנביאים ובכתובים הם שלש אמות של מזבח ויהיה לפי דעתו ג"כ עץ מלשון עצה וידיעה כמו שזכרתי, וכמו שזכר הרב המורה (ח"ג פכ"ב) על איש היה בארץ עוץ (איוב א, א) ויהיה אומרו ואורכו שתים רמז לתורה שבכתב ותורה שבעל פה, ומקצעותיו עץ רמז לגדרי' ולסייגים שכל זה עץ ועצה תוריית, ואשר ישים התעסקותו במזבח הזה דבר לנביא האיש הדובר בו שהוא השולחן אשר לפני ה' וכאילו הקורא בתורה אוכל משולחנו של מקום זהו פירוש הרב והמשכו אחר דעת המדרש, ואשר פירשתי אני יותר נכון כפי הפשט.
פסוק כג:ושתים דלתות להיכל ולקדש וגומר עד סוף הנבואה ופרשת אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית סיפר שראה לשער ההיכל שתים דלתות וכן לקדש שהוא הדביר ראה גם כן שתי דלתות אחרות, (כד) האמנם היו כפולות והוא אומרו בסמוך ושתים דלתות לדלתות שתים מסבות דלתות שתים לדלת אחת רוצה לומר שהיו שתים דלתות לכל פתח סוגרים זה לעומת זה אחת במזוזה צפונית ואחת במזוזה דרומית, והיו שתים דלתות שהם שתי זוגות דלתות כמו ששנינו במסכת מדות (מדות פ"ד מ"א) פתחו של היכל גובהו עשרים אמה ורחבו עשר אמות וארבע דלתות היו לו שתים מבפנים ושתים מחוץ החיצונות נפתחות לתוך הפתח לכסות עביו של כותל הפנימיות נפתחות לתוך הבית לכסות אחר הדלתות שכל הבית היה מצופה בזהב חוץ מאחורי הדלתות ר"י אומר אף הפנימיות היו עומדות בתוך הפתח וכמין איסרמיטא היו נקפלות לאחוריהן אלו היו ב' אמות ומחצה ואלו היו ב' אמות ומחצה וחצי אמה מזוזה מכאן וחצי אמה מזוזה מכאן שנאמר ושתים דלתות לדלתות שתים מסבות דלתות שתים לדלת א' ושתי דלתות לאחרת, וז"פ בין פנימיות בין חיצוניות עומדות בתוך החיצוניות וחיצוניות לצד הפנימיות ובצד שתי הדלתות של ה' אמות נפתחות זו כנגד זו ה' אמות רוחב של עובי הכותל וכנגד חציין היו נקפלות לאחריהן, נמצא שנקפלו עמדו על ב' אמות ומחצה וכשנפתחות זו לעומת זו מכסות ה' של עובי הכותל, ומ"ש במשנה כמין איסרמיטה כתב בעל הערוך שבל' יון קורין לדבר הפוך אצטרוקי, ובב"ר (סו, ו) אך יצוא יצא יעקב (בראשית כז, ל) רבנן אמרי כמין אצטרוקימטיא הדלתות היו נקפלות לאחוריהן עמד לו יעקב אחר הדלת עד שנכנס עשו ויצא לו שנאמר אך יצוא יצא יעקב יוצא ואינו יוצא שתים לדלתות אחת עמה היו שתים וכן לאחרת.
פסוק כה:ואמר ועשויה אליהן אל דלתות ההיכל כרובים ותימרים להגיד שהיו עשוין ומצויירין על דלתות ההיכל כרובים ותימרים כאשר היו עשויין ומצויירין בקירות ההיכל ואמר אליהן אל דלתות ההיכל שתי הודעות כמו יביאה את תרומת ה' (שמות לה, ה) ותראהו את הילד (שם ב, ו), ואמר ועשויה בלשון נקבה על הצורה כאילו אמר ועשויה צורת הכרובים, ואמר ועב עץ אל פני האולם מהחוץ לשון הפוך כאילו אמר ועץ עב היה נתון בבנין בקיר האולם על פניו מבחוץ כלפי המזבח, וכן היה בבנין שלמה כרותות ארזים (מלכים א' ו, לו) ואחז"ל (ר"ה ד, א) שהיו בנויות בתוך הכותלים, ורש"י פי' שעב זה הוא מה שאחז"ל במסכת מדות (פ"ג מ"ח) וקלומסות של ארז היו קבועים מכותלו של היכל לכותלו של אולם כדי שלא יבעט, ומה שאמר מהחוץ ר"ל שהיו קלומסות יוצאות לכותל פני האולם מן החוץ לכתפות האולם לשני עברי הפתח.
פסוק כו:והחלונים אטומות ר"ל שהיו חלונות רחבות מפנים צרות מבחוץ או שהיו אטומות מזכוכית וכמ"ש למעלה, וכן היו תימורים מצויירים משני הצדדים אל כתפות האולם בצלעות הבית והעבים, ופי' רז"ל (ב"ק סז, א) צלעות הבית אלו המלטסים והעבים אלו המרישות ומה הן מרישות הן קורות גדולות ומה הן מלטסים ארזים שנותנין בראש הכותלים להניח עליהן ראשי הקורות, ורש"י פי' וצלעות הבית והעבים והראני צלעות הבית שהם המלטסים והעבים שהם המרישות.