פסוק ב:מה לכם. ר״ל מה ראיתם לשטות זה שאתם מושלים את המשל הזה על חורבן אדמת ישראל:
פסוק ב:אבות. וזהו המשל שאמרו הנה האבות אכלו בוסר החמוצה המקהה את השנים ועכ״ז לא קהו שניהם ושני הבנים תקהינה עם כי לא אכלו הבוסר ור״ל היתכן אשר אבותינו חטאו והיו כל ימיהם בשלוה ולא קבלו גמול ואנחנו בניהם שאין אנו מרבים בחטאים כמוהם נהיה נלקים בעוונם:
פסוק ג:אם יהיה וגו׳. ר״ל אם יהיה עוד מי מכם להמשיל המשל הזה וכאומר הן אודיע לכם אופן משפטי ותראו שהדין עמדי:
פסוק ד:לי הנה. המה שלי וכאומר והנה מהדרך הוא שכ״א מחבב את שלו ורוצה בקיומו:
פסוק ד:כנפש האב וגו׳. כמו נפש האב כן נפש הבן הנה שלי באין הפרש (וכפל הכפי״ן כנפש האב וכנפש הבן להורות על דמיון גמור וכן כמוך כפרעה) (בראשית מד):
פסוק ד:היא תמות. כי אז אין לחבבה מעתה אבל בזולת החטא מדוע תסיר החבוב:
פסוק ה:ואיש. ר״ל הואיל והנפשות חביבות עלי לכן איש כי יהיה צדיק לבל יעשה מה מן הרעות ועוד יעשה הטוב בעשות משפט וצדקה:
פסוק ו:אל ההרים וגו׳. עתה מפרש מה הם הרעות שהיה נזהר מהם ואמר שלא אכל בההרים מזבחי תקרובות עכו״ם שעל ההרים ואף לא נשא עיניו להסתכל בגלולי בית ישראל הם הפסילי׳:
פסוק ו:לא טמא. לזנות עמה:
פסוק ו:לא יקרב. לבוא עלי׳:
פסוק ז:לא יונה. לעשוק ולקחת מה משלו:
פסוק ז:חבולתו חוב. כאשר חבל שלמת רעהו בחובו השיב לו כבוא השמש ולא עבר על מצות התורה:
פסוק ז:לחמו לרעב יתן. ולא עבר על מה שאמרה התורה ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון (דברים טו):
פסוק ז:ועירום. מי שהלך ערום מבלי לבוש כסהו בבגד משלו:
פסוק ח:לא יתן. לא הלוה למי על נשך:
פסוק ח:לא יקח. בעת התשלומין לא לקח תרבית ואף אם הלוה נתן מעצמו (ואף שזהו אבק רבית ומדרבנן רמוזה היא במקרא):
פסוק ח:מעול ישיב ידו. עתה אמר דרך כלל שלא עשה עול והם הדברים שאסרה התורה:
פסוק ח:משפט אמת. עתה מפרש הטובה שעשה ואמר שעשה משפט אמת בין איש לאיש ולא הטה המשפט:
פסוק ט:בחוקותי יהלך. אף המצות שהם כחק שאין הטעם ידוע והשטן משיב עליהם עכ״ז הלך בהם ועשאם:
פסוק ט:ומשפטי שמר לעשות אמת. ר״ל לא עשה משפט במי עם הכוונה להתנקם בו כ״א שמר את המשפט לעשות בו לבד האמת והראוי מבלי כוונה אחרת:
פסוק ט:צדיק הוא. האיש אשר כזה לצדיק יחשב ולכן חיה יחיה בעוה״ז ובעולם הנפשות:
פסוק י:והוליד. ואם צדיק הזה יוליד בן פריץ השופך דם:
פסוק י:ועשה אח. ועשה לאחיו מאחד מאלה הנזכרים כגזל וכדומה:
פסוק יא:והוא את כל אלה. כל אלה הטובות הנזכרים לא עשה:
פסוק יא:כי גם. ר״ל לא היה די לו שלא עשה הטובות אלא שגם עשה את הרע כי גם אכל בההרים מזבחי תקרובות עכו״ם:
פסוק יב:הונה. עשק מהם הון:
פסוק יב:חבול. מה שמשכן בחובו לא השיב כבוא השמש ועבר על מצות התורה:
פסוק יב:נשא עיניו. להסתכל בהם להפנות לבו אליהם:
פסוק יב:תועבה עשה. עשה הדברים התעובים בעיני ה׳:
פסוק יג:בנשך וגו׳. ר״ל לקח בין רבית קצוצה בין אבק רבית:
פסוק יג:וחי. וכי איש כזה ראוי להחיות בזכות אביו באמת לא יחיה הואיל ועשה התועבות האלה הנזכרות ואין בידו זכות מה להצטרף עמה׳ זכות אביו:
פסוק יג:מות יומת. ר״ל אם כי ימות בחטאו יהיה עוד עון מיתתו על עצמו ויעונש בעולם הנפשות על כי חטא לנפשו לגרום מיתה לעצמו א״כ החוטא עצמו יקבל כל גמולו משלם:
פסוק יד:והנה הוליד בן. והנה אם רשע כזה יוליד בן וראה בעיניו כשעשה אביו חטאות:
פסוק יד:ויראה. ועם כי ראה אותן לא חמד בהן ולא עשה כמוהן:
פסוק טז:לא חבל. ר״ל לא נשאר החבלה בידו כבוא השמש:
פסוק יז:מעני השיב ידו. מלעשות רעה ולפי שנקל לעשות רעה לעני על כי אין בו כח להציל נפשו לכן אמר מעני:
פסוק יז:הוא. הבן ההוא לא ימות בעון אביו אלא חיה יחיה בעוה״ז ובעולם הנשמות ור״ל לא כשתאמרו אתם שהבנים נלקים בעון אבותם:
פסוק יח:אביו כי עשק. ר״ל אביו הוא הוא אשר עשק וגזל אחיו ועשה את אשר לא טוב ר״ל עשה את הרע בתוך עמיו בפרהסיא והנה באמת מת הוא בעונו אבל הבן למה יומת מה עשה:
פסוק יט:ואמרתם מדוע וגו׳. ר״ל ואם תשאלו לומר מדוע תאמרו אשר הבן לא ישא עונש בעון האב וכאלו יאמרו הלא אנחנו הלוקי׳ בעון אבותינו:
פסוק יט:והבן משפט וצדקה עשה. כאומ׳ אבל אמרי המה כאשר עשה הבן משפט וצדקה ושמר בלבו את כל חוקותי ועשה אותם ולכן חיה יחיה בעוה״ז ובעולם הנשמות ולא ישא עון האב וכאומר אבל אתם הלא פשעתם בי ולכן צרפתי לכם גם עונות אבותיכם וכמ״ש פוקד עון אבות על בנים וגו׳ לשונאי (דברים ה׳:ט׳) (ומה שלא נענשו אבותיכם הוא בעבור שעדיין לא נתמלאה אז הסאה ועתה נתמלאה ע״י הצירוף):
פסוק כ:היא תמות. ולא מי שלא חטא:
פסוק כ:לא ישא. לא יסבול עונש בעון האב וגו׳:
פסוק כ:צדקת הצדיק. מעשה הצדק מן הצדיק תהיה עליו לבד לקבל הגמול בעצמו:
פסוק כא:והרשע כי ישוב וגו׳. בא להביא ראיה לאמת המשפט הזה ואמר הלא אם הרשע ישוב מכל חטאותיו ולא יעשה עוד וישמור עוד את כל חוקותי וגו׳ הנה יחיה ולא ימות בעונש החטאות שעשה מאז:
פסוק כב:אשר עשה. מאז עד לא ישוב:
פסוק כב:לא יזכרו לו. לקבל עליהם גמול עונש:
פסוק כב:בצדקתו אשר עשה. אחרי שובו על ידם יחיה וכאומר אם החוטא עצמו ישוב ויעשה צדקה לא יזכרו לו פשעיו כ״ש הוא שלא יזכרו לבן העושה צדקה:
פסוק כג:החפץ. וכי חפצי במיתת הרשע בחטאו הלא חפצי הוא שישוב מדרכיו ויחיה ואם יזכרו הראשונות מה תועלת בתשובה ובהיישרת דרכו:
פסוק כד:ובשוב צדיק מצדקתו. וכאשר הצדיק יחזור מצדקתו ויעשה עול כדרך התועבות אשר עשה הרשע מעיקרו יעשה גם הוא:
פסוק כד:וחי. בתמיה האם ראוי שיחיה בעבור הצדק שעשה בראשונה הנה באמת לא כן הוא כי כל צדקותיו אשר עשה בראשונה לא תזכרנה כדי שיחיה בעבורם אלא בעבור מעלו אשר מעל ובעבור חטאתו אשר חטא בעבורם ימות וארז״ל שזה בתוהה על הראשונות ומתחרט עליהם:
פסוק כה:ואמרתם. ואם תאמרו לא יתכן דרך ה׳ במה ששופט את האדם לפי מעשיו האחרונים כי תחשבו לומר שמהראוי הוא לחשוב הראשונים עם האחרונים אלו מול אלו ולפיהן יהיה המשפט:
פסוק כה:הדרכי. וכי דרך משפטו לא יתכן באמת דרכיכם לא יתכנו:
פסוק כו:בשוב צדיק. כי כשישוב צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בעבורם הלא בעת עשותו את העולה ימות ולטובה תחשב לו שלא יוסיף לחטוא:
פסוק כז:ובשוב רשע. וכאשר ישוב רשע מרשעתו וגו׳ הלא בהשבה במשפט וצדקה מחיה הוא את נפשו המשכלת שיהיה לה התגברות על כח החומרי:
פסוק כח:ויראה. ובודאי יראה בשכלו שלא טוב עשה בראשונה וישוב מכל הפשעים שעשה וא״כ מהראוי שיחיה ולא ימות כי אז יוסיף בתשובה ומע״ט:
פסוק כט:ואמרו. ואיך יאמרו וגו׳:
פסוק כט:הדרכי. האם דרכי לא יתכן וגו׳ כאומר הלא השכל מחייב דרך משפטי:
פסוק ל:לכן. הואיל והשכל מחייב כן לכן אשפוט גם אתכם כל איש כפי הדרך שהוא עתה בו לזאת שובו אתם בעצמיכם והשיבו את נשיכם ובניכם:
פסוק ל:ולא יהיה וגו׳. ר״ל העון אשר בידיכם לא יהיה לכם למכשול כי לא יזכר עוד ותהיו נשפטים לזכות וכפי המעשים האחרונים:
פסוק לא:השליכו וגו׳. ר״ל התחרטו עליהם ויושלכו בזה:
פסוק לא:לב חדש. להתקרב לעבודתו:
פסוק לא:ולמה תמותו. כי אם לא תשובו הנה תמותו וא״כ למה תגרמו לכם המיתה והאבדון:
פסוק לב:כי לא אחפוץ. ר״ל מה שאני שואל על התשובה הוא על כי אין חפצי במיתת המת אשר ימות בעונו:
פסוק לב:והשיבו. לכן השיבו עצמיכם מן הפשע ותחיו:
