פסוק א:הנבואה השביעית תחילתה ויהי דבר השם אלי לאמר מה לכם אתם מושלים את המשל הזה וגומר עד ויהי בשנה השביעית. ויש בה ששה פרשיות. הראשונה, מה לכם אתם מושלים את המשל הזה. השנייה, והרשע כי ישוב מכל חטאתו. השלישית, ובשוב צדיק מצדקתו. הרביעית, ובשוב רשע מרשעתו. החמישית, ואתה שא. השישית, אמך כגפן בדמיך על מים שתולה. וראיתי להעיר בנבואה הזאת ששת שאלות:
פסוק א:השאלה הראשונה במה שהשיב על מה שהיו אומרים אבות יאכלו בוסר ושיני הבנים תקהינה הן כל הנפשות לי הנה כנפש האב כנפש הבן, ונראה שהתשובה ההיא אינה מתיחסת אל מאמרם כי הנה עם היות שכל הנפשות הם שלו הנה לא תמנע השאלה בסבול נפש הבן עון האב ולמה אמר זה בלשון נפש, וידוע שכל הנפשות הם של הקדוש ברוך הוא והגופות גם כן הם שלו ומה התשובה הזאת לענין הקושיא:
פסוק א:השאלה השנית באומרו שהאיש הצדיק שעשה את כל מצות ה' חיה יחיה והרשע העובר עליהם מות יומת, כי הנה עינינו הרואות כמה מהצדיקים ימותו בלא עתם וכמה מהרשעים חיים עצמו כמו שאמר במשנה (אבות ד, טו) אין בידינו לא משלות הרשעים ואף לא מייסורי הצדיקים, ושלמה אמר יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו (קהלת ז, טו), וכבר זכרו חכמים ז"ל בכמה מקומות שהמדה האלקית היא שמי שרובו זכיות ומיעוטו עבירות נפרעין ממנו ממיעוט עבירות קלות שעשה בעולם הזה בשביל ליתן לו שכר זכיותיו משלם לעולם הבא ומי שרובו עבירות ומיעוטו זכיות נותנין לו שכר זכיותיו בעולם הזה כדי ליפרע ממנו על עונותיו בעולם הבא ואיך אמר אם כן יחזקאל הצדיק חיה יחיה והרשע מות יומת:
פסוק א:השאלה השלישית באומרו והוליד בן פריץ מות יומת דמיו בו, כי הנה הקושיא היתה אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהנה רוצה לומר שהיו האבות רשעים והבנים צדיקים והם נענשים בעון אבותיהם ואיך ישיבהו השם יתברך עם האב הצדיק שהוליד בן פריץ כי הנה אין זה ענין הדרוש ולא הקשה המקשה על זה אלא על הפכו:
פסוק א:השאלה הרביעית באומרו אביו כי עשק עושק גזל גזל אח ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו והנה מת בעונו, כי הנה יראה המאמר הזה מיותר מבלי צורך לפי שכבר זכר למעלה משפט הצדיק מקיים המצות שחיה יחיה וזכר אחריו גם כן משפט האיש הפריץ עובר עבירות ואמר במשפטו מות יומת דמיו בו, הרי לך שכבר נתן המשפט בצדיק שיחיה בצדקתו בין שיהיה אב או בן וברשע שימות ברשעתו בין שיהיה אב או בן כי הנפש החוטאת היא תמות ומה צורך אם כן לומר אחר זה אביו כי עשק עושק שהוא עצמו ענין הרשע ומשפטו שהוא בלי ספק כפול עם מה שנזכר למעלה, ומה ענין אומרו אחריו ואמרתם מדוע לא נשא הבן בעון האב כי הנה הם לא היו אומרים זה אבל בהפך שהיו מתערמים מפני שהיו הבנים נענשים על מעשה אבותיהם:
פסוק א:השאלה החמישית באומרו בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ומת עליהם בעולו אשר עשה ימות ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ויעש משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה, כי הנה שתי החלוקות האלה מהצדיק ששב מצדקתו ומהרשע ששב מרשעתו כבר זכרם למעלה כל אחת בפרשה בפני עצמה והרשע כי ישוב וגומר ובשוב צדיק מצדקתו וגומר ולמה אם כן חוזר לזוכרם הנה מבלי צורך כלל, והרד"ק כתב ששינה המאמרים האלה כדי לחדש בהם דבר שאמר בשוב צדיק ומת עליהם רוצה לומר על שנתחרט מצדקתו ועל עשותו עול, והוא טעם תפל מבלי מלח כי הנה כל מה שנזכר למעלה נזכר למטה בכח הדברים:
פסוק א:השאלה השישית באומרו ויראה וישוב מכל פשעיו אשר עשה חיה יחיה לא ימות ואומרו בית ישראל לא יתכן דרך השם וגומר, כי הנה כח זה המאמר הוא כמו שאמר למעלה ממנו סמוך אליו ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ולמה חזר עוד לומר ויראה וישוב מכל פשעיו, וכתב ה"ר דוד קמחי שכולו ענין אחד, ואין הדבר כן כי הוא אמר ובשוב רשע וגומר הוא את נפשו יחיה ואמר עוד ויראה וישוב מכל פשעיו אשר עשה חיה יחיה לא ימות הרי שנתן שני משפטים והוא המורה שהם מאמרים מתחלפים, ובכלל זה הספק שלמעלה אמר ואמרתם לא יתכן דרך השם הדרכי לא יתכן הלא דרכיכם לא יתכנו וחזר לומר שנית ואומרו בית ישראל לא יתכן דרך השם הדרכי לא יתכנו בית ישראל הלא דרכיכם לא יתכן והוא כפל מבואר, והספיקות האלה לא התעוררו עליהם המפרשים והם חזקות מאד בפסוקים האלה, והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כולם:
פסוק א:הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להגיד שבני יהודה וירושלם היו מתרעמים ממשפטי השם בעבור שבחטאת מנשה ושאר מלכי יהודה החטאים בנפשותם שמתו בכבודם ולא קבלו עונש כלל היו הם עתה מקבלים העונש והרעה שהיה ראוי לבא עליהם באופן שהיו אבותיהם כאוכלי הבוסר שלא קהו שיניהם וקהו שיני בניהם אשר קמו אחריהם שלא אכלו הבוסר, והוא על דרך מאמר ירמיהו (איכה ה, ז) אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו, ועל זה השיב' השם שאין הדבר כמו שחשבו כי הנה עונש העונות ושכר המצות הוא בעצם וראשונה מיוחס לנפש שהיא הפועלת אותם באמת והגוף הוא הכלי, והנה האדם מצד הנפש אין לו אביות ולא בניות כי אין הנפש מוליד נפש אבל כולנה מעשה ידי יוצר ולכן לא יענש הבן בעון האב כי הוא מקבל העונש בעולם הזה ובעולם הבא, ואעפ"י שיהיה העונש גופני הנה צערו מגיע לנפש ואיך תסבול נפש הבן העונש הראוי לנפש האב בהיותם נפשות מתחלפות ונבדלות זו מזו, ומפני זה ביאר שכל אדם בעצמו מקבל שכר או עונש מעשיו כי בהיותו צדיק חיה יחיה הוא בעצמו ובהיותו רשע מות יומת והצדיק בן הרשע יחיה עצמו ובצדקתו ולא יענש בעון אביו והרשע בן הצדיק מות ימות ולא ינצל בזכות אביו לפי שכל אדם צדקתו או רשעתו עליו תהיה, אבל אם הרשע ישוב מחטאתיו חיה יחיה ולא ימות וכן הצדיק כשישוב מצדקתו וירשיע מות ימות ולא תזכרנה צדקותיו לפי שהכל הולך אחר החתימה ומורה שנתחרט ממה שעשה בראשונה, ומפני זה כולו ראוי להם שישובו מפשעיהם כדי שיחיו ולא ימותו, ובעבור שהקושיא הזאת שהיו עושים אנשי הדור מאבות יאכלו בוסר היה כנגד נשיאי ישראל ומלכיהם לכן בא אחרי זאת נבואה מהקינה שישא הנביא על נשיאי ישראל שהם מלכיהם וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים:
פסוק א:ויהי דבר השם אלי לאמר מה לכם אתם מושלים את המשל הזה וגומר עד והרשע כי ישוב מכל חטאתיו. אמר השם לנביא (ב) שיוכיח את בני דורו שהיו אומרים במשל נהוג ביניהם ומורגל בפיהם אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה, והנה במאמר הזה יוכללו שלש תרעומות שהיו מתרעמים ממשפטי השם. הראשונה שהאבות יאכלו בוסר רוצה לומר ולא קהו שיניהם כי הנה ירבעם אחאב ושאר מלכי ישראל הרשעים וכן אחז ומנשה ושאר הפושעים כולם אכלו בוסר שהוא רמז ומשל לפשעיהם שעשו הרע בעיני השם ולא קבלו ענשם בחייהם אבל מתו בכבודם וזרעם נכון לפניהם והוא עוות הדין גדול שהרשע לא יענש על פשעו. והתרעומת השני הוא שהבנים שהיו צדיקים וטובים כאילו תאמר אנשי ירושלם ובני יהודה לא קבלו שכר מעשיהם הטובים אבל מרה היתה אחריתם כי הלכו בגלות ומתו בשביה וגם זה משפט מעוקל הוא. והתרעומת השלישי הוא שהבנים ההמה נענשו בעון אבותיהם וכמו שאמרו אנשי הגלות אבותינו חטאו ואינם וגומר והוא גם כן עוות הדין גדול שיקבל האדם גמול מעשה זולתו ומפני שהיו אומרים כל זה כמראים עצמם צדיקים וטובים שלכן התרעמו ממשפטי השם כמו שאמר ישעיהו (ישעיה נח, ב) ודעת דרכי יחפצון כגוי אשר צדקה עשה וכמו שפירשתי שם, לכן אמר כאן מה לכם אתם מושלים את המשל הזה על אדמת ישראל רוצה לומר מה לכם לעשות הקושיא הזאת האם אתם צדיקים שתתרעמו על משפטי השם ולמה תמשלו זה על אדמת ישראל רוצה לומר על חרבן ארץ ישראל האם היתה על אדמת ישראל מלכים ועמים צדיקים וטובים או למה תעשו עליה התרעומת הזה כי באמת אינו ראוי לא לכם ולא לה, (ב) ולכן חי אני אם יהיה לכם עוד משול המשל הזה לפי שאני אודיע משפטי ודרכי אליכם באופן שלא תטעו עוד בהם.
פסוק ד:וביאר ואמר הנה כל הנפשות לי הנה וענין זה המאמר כתב הרב רבי דוד קמחי שהוא כל הנפשות לי הנה ואני נתתי אותן בבשר להנהיג את הגוף כדי ללכת אחרי ואני רוצה בחייהן ולא במיתתן כי לי הנה ומכבודי נגזרו כנפש האב וכנפש הבן ואיך תעלו בדעתכם שאעניש הנפש אם לא חטאה לי, והנה לא ירד החכם לעומק כוונת זה המאמר כי הכוונת האלקית היתה בו כמו שאומר הנה הגופים אין ספק שהאחד יוליד את האחר ולכן מזה הצד הגופני יקרא המוליד אב והנולד בן וכמו שבעצי היער הבן שהוא הענף כמ"ש ועל בן אמצת לך (תהלים פ, טז) הוא מטבע האילן המוליד אותו שהולידו והצמיחו כן הבנים יתדמו בטבעם למולידיהם, ולכן אינו מהזרות שהבן יהיה יורש במומי אביו וחלאיו להיותם דברים גופיים נמשכים בהולדה, אבל הנפש אינה כן כי נפש האב לא תוליד נפש הבן ולכן אין נפש אב לנפש ולא נפש בן לנפש כי כל אחת מהן היא בפני עצמה עצם רוחני יצרו האלקים והשפיעו באדם כרצונו, והנה להיות הנפש היא הפועלת באמת בהיותה עם הגוף והגוף אינו כי אם כלי פעולתה לכן השכר והעונש על המצות והעבירות לא יוחס אלא לנפש לא לבד בעולם הבא שאין שם גוף וגויה אלא גם בעולם הזה השכר והעונש עם היותו גופני לנפש יוחס מפני העונג המגיע לנפש עם השכר והצער המגיע אליה מהעונש לא לגוף שהוא כלי, כי לא נאמר שהחרב הרג את הנפש אלא האדם שיניע את החרב, ומזה יתבאר שקרות האומרים אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה לפי שקהות השינים שהוא העונש יוחס לנפש באמת ואין לנפשות אב ולא בן ואיך א"כ תענש נפש הבן בעבור נפש האב שאין לה עמה קורבה כלל, ומצינו רמז וראיה לזה בענין אדם הראשון שהנה הקללות הגופניות שנתקלל בהן על חטאו נמשכו בתולדותיו בעבור שהיו בניו לענין הגוף אמנם לענין העונש הנפשיי אם נגזר עליו הוא לבדו קבלו, ונח שם ועבר ואברהם ושאר חסידי הדורות שהיו זרעו ותולדותיו לא ירשו העונש הנפשיי כמו שירשו הגופיי יען וביען אין בנפשות אב ובן כי כנפש האב כן נפש הבן לפניו ית', וזהו שאמר כאן כל הנפשות לי הנה ואין הכוונה בזה שהן כולן ברשותו יתברך אלא שהוא בעצמו בראם ויצרם כולן וכמ"ש ונשמות אני עשיתי (ישעיה נז, טז) ונפש האב לא תוליד נפש הבן, ומפני זה הנפש החוטאת היא תמות ולא ימותו בנים על אבות, ובה השיב הנביא לתרעומת הג' והוא ששיני בנים תקהינה בעון אביהם והשיב לתרעומת הזה ראשונה לפי שהוא הנראה תחילה מכוונת קושיית'.
פסוק ה:ועתה ישיב לתרעומת האחר והוא שהאבות לא קבלו ענשם ולא שכרם בחייהם וקבלוהו בניהם ועל זה ביאר הדבר מפאת הפכו ומפאת עצמו וזה שאמר ואיש כי יהיה צדיק ועשה משפט וצדקה שהיא כל התורה, (ו) ופירט עון ע"ז שהוא כנגד כל התורה כולה באומרו אל ההרים לא אכל לפי שהיו עובדים ע"ז על ההרים הרמים כמו שכתוב, לכן אמר שהצדיק הוא אשר לא יעשה זה שלא ילך על ההרים ולא יאכל שם מן הזבחים שהיו עולים לע"ז, וי"ת אכל מלשון תפלה אמר בטוריא לא פלח לטעוותא, ולא לבד הצדיק לא יעבוד ע"ז אבל גם לא ישא עיניו אל גלולי בית ישראל כמ"ש אל תפנו אל האלילים (ויקרא יט, ד), ומלבד זה במצות שבין אדם לחבירו אל אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא יקרב ולא זכר שאר העריות אלא אלו להיות בני אדם רגילים בהם אמנם שאר העריות כל אדם נבדל מהם, (ז) וגם בענין הממונות איש לא יונה חבולתו חוב ישיב רוצה לומר שהעני שהיה חייב לו וחבל את שמלתו על חובו ישיב חבולתו משום אם חבול תחבול שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו (שמות כב, כה), ואמנם במצות לא תעשה גזלה לא יגזול ובצדקה שהיא מצוה רבה לחמו לרעב נתן ועירום יכסה בגד רוצה לומר הערום יכסה בבגדו, (ח) בנשך לא יתן ותרבית לא יקח וזכר שני הלאווין האלה לפי שאחד הוא בעת הנתינה שלא יתן מעותיו ברבית והאחר הוא כשיגבה את חובו שלא יקח ממנו רבית ואם יהיה הצדיק שופט שוטר ומושל משפט אמת יעשה בין איש לאיש, (ט) ובכלל שבחוקותי יהלך והם החוקים שטעמם נעלם ממנו ומשפטי שמר שהם המצות שהשכל גוזר עליהם ויהיה מגמתו תמיד לעשות אמת צדיק הוא חיה יחיה רוצה לומר האיש אשר כזה צדיק וישר הוא באמת נקי מכל עון ואשמה ולכן חיה יחיה בלי ספק כי הוא הצדיק הגמור שלא נמצא בו עון כלל ולכן לא יגורהו רע, ואינו בכלל המדה ממי שרובו זכיות ומיעוטו עבירות כי זהו שזכר כאן הוא צדיק גמור שאין בו עבירה כלל ומה שאמר שלמה יש צדיק אובד בצדקו ומה שאמר במשנה ולא מייסורי הצדיקים כולם ידברו מהצדיקים שרובם זכיות ומיעוטן עבירות, אבל הצדיק גמור שלא ימצאו לו עון אשר חטא היא מדרגה אחרת עליונה מאד ועליו אמר פה צדיק הוא חיה יחיה כלומר צדיק גמור הוא ולכן בלא ספק חיה יחיה ולא תבואהו רעה, ואמר חיה על חיי העולם הזה ויחיה על חיי העולם הבא, ועם זה לא נצטרך למה שכתב הגאון רב סעדיה שהחיים והמות שנזכרו כאן הם לעולם הבא בלבד ותפשו ה"ר דוד קמחי, כי אותם האומרים אבות יאכלו בוסר ושיני הבנים תקהינה על חיי העולם הזה וטובותיו היו מתרעמים לא על דבר העולם הבא כי לא ידעו מה הוא אלא על מה שהיו רואים בעיניהם וצריך שתהיה התשובה מענין השאלה אבל הוא מאמר כולל חיי הנפש בעולם הזה ובעולם הבא, והנה זכר החיים והמות להיותו מאמר כולל לכל פרטי הברכות והקללות וכמו שאמר ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויקרא יח, ה. וביט, לז), וכן אומרו לאדם הראשון כי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב, יז) כולל לכל הקללות שנאמרו לו אחר כך וכן אמר החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה (דברים ל, יט), הנה אם כן החיים כוללים מיני הטובות והמות כל מיני הרעות והותרה בזה השאלה השנית.
פסוק ה:והנה כיוון הנביא במה שזכר בזה מהצדיק על חזקיהו שהיה צדיק גמור ולא נשא עון אחז אביו (י) ולכן אמר אחריו והוליד בן פריץ כנגד חזקיהו גם כן שהוליד את מנשה שהיה רשע ופריץ במעשיו כי שפך דמים ועשה כל אחד ואחד מהעונות האלה שזכר הפכיהן בצדיק, (יא, יב) ולא עשה א' ממצות עשה שזכר בו כמו שמפרש והולך, (יג) כי הנה האיש אשר כזה מות יומת דמיו בו רוצה לומר הוא הראוי למות בעולם הזה ובעולם הבא אם היה שלא עשה מצוה מימיו כי בהיותו רובו עבירות ומיעוטו מצות קלות הרי הוא בכלל המדה שנותנין לו שכר מצות קלות בעולם הזה כדי ליפרע ממנו על רוב עונותיו בעולם הבא, וכבר זכרו חז"ל (רות רבה ה, ו) שמנשה עשה תשובה כאשר לכדוהו שרי צבאות מלך אשור בחוחים ויאסרוהו בנחשתים ויוליכוהו בבלה ולכן השיבוהו ה' למלכותו והאריך ימים עליו מפני מעוט הזכיות שבידו, והנה מנשה הוליד את אמון ולא מלך אלא שתי שנים ויקשרו עליו עבדיו וימיתוהו בביתו, (יד) אבל אמון הוליד את יאשיהו צדיק תמים אשר שב אל ה' בכל לבבו ועליו נאמר כאן שהפריץ הוליד בן וירא את כל חטאת אביו ולא עשה כמוהו, (יז) כי הנה הבן ההוא לא ימות בעון אביו חיה יחיה ולא נאמר אם כן שאבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה כי הנה הבן הזה יאשיהו לא מת בעון אביו וקנה לעצמו חיים בעולם הזה ובעול' הבא, (יח) ואמנם אביו אמון ומנשה שעשק עושק גזל גזל אח שהוא הגזל היותר מגונה שיגזול אדם מאת אחיו וכל ישראל אחים הם כמו שאמר עד דרוש אחיך אותו (דברים כב, ב), ואשר לא טוב עשה שהוא הרע כי כבר יאמר דרך כלל על הרעות לא טוב כמו יתיצב על דרך לא טוב (תהלים לו, ה), ומאזני מרמה לא טוב, הנה באמת אותו אביו מת בעונו והבן לא ימות בעונו ולא צדקו אם כן במה שאמרו אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה, הנה התבאר למה זכר והוליד בן פריץ שהיה לרמוז את מנשה ולמה חזר לומר אביו כי עשק שהוא להשלים ענין התשובה והותרו השאלות השלישית והרביעית.
פסוק יט:ואומרו עוד ואמרתם מדוע לא נשא הבן בעון האב אין ענינו שהיו הם המתרעמים מזה אלא שבא להתיר ספק בזה אפשר שיסופק נגדו והספק הוא מענין הבנים הקטנים שאין ספק שימותו בעון אביהם כמו שיחיו וגידלו בזכותם כי אין לקטנים זכיות ולא עונות לשנאמר שעליהם יחיו ועליהם ימותו, הנה להתיר הנביא הספק הזה אמר ואמרתם מדוע לא נשא הבן בעון האב רוצה לומר ואם אמרתם כנגד זה שהנחתי מדוע לא נשא הבן בעון האב רוצה לומר הבן הקטון שאינו בן עונשין למה זה לא ימות בעון אביו כיון שהוא כחלק ממנו ואין לו מעצמו לא זכות ולא חובה ע"ז השיב והבן משפט וצדקה עשה רוצה לומר אמת אמרתם בבנים הקטנים שמתים בעון אביהם אבל הבן הגדול שהוא מעצמו משפט וצדקה עשה את כל חקותי שמר ויעשה אותם הרי זה כבר יצא מכלל בן והוא שלם בעצמו ולכן חיה יחיה, כי כמו שהבנים הקטנים ניזוקין בעון אביהם וייטב להם בזכותם ככה הגדולים אם הם רשעים לא תועילם זכות אבותיו ואם הם צדיקים לא יזיקם עונות אבותיהם, (כ) כי הנפש החוטאת היא תמות והבן רוצה לומר הגדול לא ישא בעון האב והאב לא ישא בעון הבן כי כל א' מקבל גמולו ולכן צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה ולא על בנו, הן אמת שבהיות האב צדיק והבן צדיק יירש הבן זכותו וזכות אבותיו הצדיקים ויתרבה טובתו ואם היה האב רשע והבן גם כן הלך בדרכי אביו אין ספק שיגדל עונשו להיותו רשע בן רשע ועל זה אמרה תורה פוקד עון אבות על בנים (שמות לד, ז), וביאר שלא יעבור זה מהדור הרביעית, וכבר זכר הרב המורה סבתו שהיא מפני שלא יוכל הזקן הרשע המורד לראות מזרעו יותר מארבע' דורות אע"פ שיהיה רשע מאריך ברעתו, אבל זה כבר פירשה התורה שלא יובן כי אם לבנים הרשעים שאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם והוא אומרו בסוף הפסוק לשונאי, אבל צדיק בן רשע לא ישא עון אביו, ולפי שמדת הטובה מרובה ממדת הפורענות אמרה תורה בענין הזכות ועושה חסד לאלפים לאוהבי וגומר שלא יעמוד זכות האבות לבנים בלבד עד אלף דור כענין העונש כי גם לאלף דור יגיע הזכות ולכן זכות אבותינו הקדושים עמדה לנו עד היום הזה, ואמנם מה שנאמר לעלי הכהן (שמואל א' ג, יד) שישמור לו ולבניו העון עד עולם היה מפני שהעון ההוא היה בו חלול השם וקורא הדורות מראש ראה שלא היו בבניו מי שראוי לכפר לו עון אבותיו, וחכמים זכרם לברכה דרשו (ר"ה יח, א) בזבח ובמנחה הוא אינו מתכפר אבל בדברי תורה ובגמילות חסדים מתכפר הנה בזה השלימה תשובת השם יתברך על תשובת אבות יאכלו בוסר ושני בנים תקהינה.
פסוק יט:וכבר ביארתי בספר ירמיהו שלא נחרבה ירושלם ולא גלו בני יהודה וישראל בעבור מה שחטא מנשה בעצמו אלא בעבור מה שעשו שאר המלכים והעם בעצמם ממה שלמדו מתועבות מנשה ומעשיו, והנה הותרה במה שפירשתי בזה בשלמות השאלה הד' הנזכרת. ואמנם מה שאמרו חכמים זכרם לברכה בפרק אלו הן הלוקין (מכות כד, א) אמר ר' יוסי בר חנינא ד' גזרות גזר משה על ישראל ובאו ארבעה נביאים ובטלום, משה אמר (דברים לג, כח) וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב, בא עמוס ובטלה חדל נא מי יקום יעקב כי קטון הוא (עמוס ז, ה) וכתיב ודוד הוא הקטן, משה אמר (דברים כח, סה) ובגוים ההם לא תרגיע בא ירמיה ובטלה הלוך להרגיעו ישראל (שמואל א' יז, יד), משה אמר (שמות לד, ז) פוקד עון אבות על בנים בא יחזקאל ובטלה שנאמר (לעיל יח, כ) הנפש החוטאת היא תמות, משה אמר (ויקרא כו, לח) ואבדתם בגוים בא ישעיהו ובטלה והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים (ישעיה כז, יג) ע"כ, יראה סותר לזה אבל עם ההתבוננות כוונו למה שפירשתי:
פסוק כא:והרשע כי ישוב מכל חטאתו וגומר עד ואתה שא קינה אל נשיאי ישראל. אחרי שהשיב הנביא על דברי אנשי ירושלם האומרים אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה מכל הבחינות רוצה לומר שהאבות שאכלו בוסר קבלו ענשם ומתו מיתת הגוף והנפש להיותם רשעים ואם שהבנים שלא אכלו הבוסר ולא חטאו לא תקהינה שניהם ולא יסבלו עונש כלל כי אין מיתה בלא עון ואין ייסורין בלא חטא (שבת נה, א), ואם בהחכשת ההקדמה שהבן בהיותו גדול ועשה משפט וצדקה לא יענש בעון האב עזב הנביא הדרוש הזה מהאב והבן ובא לדבר מהאדם עצמו בשובו מחטאתו או מצדקתו, ואמר שלא די שהבן אשר לא חטא לא יקבל עונש מפאת אביו אבל גם האיש החוטא עצמו אם ישוב מכל חטאתו אשר חטא ונתחרט מפשעיו ומלבד שלא יחטא במצות לא תעשה עוד ובמצות עשה ישמור את כל חקותי ועשה משפט וצדקה באמת חיה יחיה ולא ימות ולא יקבל שום עונש כצדיק הגמור שלא חטא, (כב) לפי שכל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו והרי הוא כאילו לא חטא מימיו ובסבת צדקתו אשר עשה עתה כששב אל ה' יחיה ואם כן יקבל החיים מפאת הצדק' ולא יקבל המות מפאת הפשעים שעשה שכבר נמחלו לו, (כג) ובזה תדעו שהחפוץ אחפוץ במות הרשע כי לא אחפוץ אלא בשובו מדרכיו כדי שיחיה כיון שאני מוחל לו מפני תשובתו כל הפשעים שעשה, (כד) וכן בצדיק בשובו מצדקתו ושב רשע ועשה עול שהוא הרע בעיני ה' ככל התועבות אשר עשה הרשע שהיה רשע גמור כל ימיו כן יעשה הצדיק בשובו מצדקתו להיות רשע וחי כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה, ומאמר וחי הוא בתמיהה כלומר האם ראוי שיחיה בעבור הצדקות שעשה בראשונה באמת אין ראוי שיחיה אבל שכל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה כדי שיחיה בעבורם, ובמעלו אשר מעל ובחטאתו אשר חטא אחרי ששב להרשיע בם ימות וא"כ צדקותיו לא יתנו לו החיים ורשעתו יתן לו המות. וכבר הקשו חז"ל (קידושין מ, ב) ע"ז ואמרו ולהוי כמחצה זכאי ומחצה חייב ותירצו בתוהה על הראשונות שכיון שמתחרט אדם על מעשיו הראשונים אינם נחשבים לכלום כי הכל הולך אחר החתימה, ואם התחיל ימיו ברשע וסיים בצדק הרי הוא כצדיק לכל דבר וחיה יחיה ואם התחיל בצדק וסיים ברשע הרי הוא כרשע גמור ובעונו ימות:
פסוק כה:ומפני שנתן בזה שני משפטים א' ברשע ששב להיות צדיק והאחר בצדיק ששב להיות רשע לכן אמר על כל אחד מהם מה שהיו משיבים אנשי הדור והתחיל ממאן דסמיך ליה מהצדיק ששב להיות רשע שאמר כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה במעלו אשר מעל, וע"ז אמר ואמרתם לא יתכן דרך ה' והיתה טענתם בזה שהיה ראוי שיעשה לו הקב"ה נכיתה העבירות כנגד המצות שעשה ובזה ימחול לו מה שפשע, כי למה זה לא תזכרנה צדקותיו ואין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ובריה, הנה ע"ז השיבם הדרכי לא יתכן הלא דרכיכם לא יתכנו רוצה לומר אם דרכי ומשפטי בזה לא יתכנו יתחייב שגם דרכיכם ומשפטיכם שאתם שופטים בין אדם לחבירו לא יתכנו, (כו) והביא להם ראיה מהנהוג במשפטיהם בב"ד שלמטה של בני אדם שאם אדם אחד לא הרג את הנפש חמשים או ששים שנה ואח"כ בהיותו בזקנתו הרגו הנה דינא זוטא והיא ב"ד של מטה מהשופטים או מהמלך ימיתו את הרוצח ההוא האם ימצאו לו זכות לאמר שכל ימיו היה צדיק ולא הרג את הנפש ושלכן לא יהרג ע"ז שהרג זה באמת לא יפול בדעת בני אדם אבל ישפטוהו כאשר הוא שם וצדקותיו לא תזכרנה, וכן בדינא רבא של מעלה שבשוב צדיק מצדקתו ונעשה רשע יענש על רשעתו ולא תזכרנה צדקותיו, וע"ז אמר בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ומת שלא אמר זה כפי הדין האלקי של מעלה אלא על בית דין של מטה שאם היה אדם צדיק וישר במעשיו כל ימיו ושב מצדקתו ועשה עול כאילו תאמר שהרג את הנפש או טמא את אשת רעהו ומת עליהם רוצה לומר שימיתוהו בית דין על שניהם רוצה לומר על העול שעשה ועל ששב מצדקתו ולא ינצל מהמות בעבור הצדקות שעשה בראשונה אבל בעולו אשר עשה באחרונה ימות, ואם הדרך הזה יתכן אצליכם איך תאמרו שלא יתכן דרך ה' במשפט הזה עצמו.
פסוק כז:וכן זכר מה שהם היו אומרים בענין הרשע שישוב מרשעתו והתבונן שאמר ראשונה הוא את נפשו יחיה בשם נפש ואח"כ אמר חיה יחיה לא ימות, והענין שג"כ הם היו אומרים שבשוב הרשע מרשעתו כל פשעיו לא תזכרנה לפי שיתיחייב מזה שיהיה חוטא נשכר והאומר שהקב"ה וותרן יתוותרון מעוהי (ירושלמי תענית ב, א; אסתר רבה ז, כה) ועל כן היו אומרים ע"ז לא יתכן דרך ה', ולכך אמר הנביא משיבם ע"ז ובשוב רשע מרשעתו ויעש משפט וצדקה מי יכחיש שלא יחיה את נפשו, כי הנה יש בו שתי בחינות האחת היא שעשה משפט וצדקה ועליה את נפשו יחיה בשכר הנפשיי לחיי העה"ב לפני האלקים, (כח) והבחינה הב' היא שיראה וישוב מכל פשעיו אשר עשה רוצה לומר שראה בעין שכלו כי לא טוב הדבר אשר הוא עושה וישוב מכל פשעיו האיש אשר כזה האם ראוי שימיתוהו בב"ד של מטה כיון שהתחרט ממעשיו הרעים וחזר למעשים טובים הנה באמת חיה יחיה לא ימות בהיותו מתחרט ממעשיו הרעים כי הוא שבח אליו לא גנות, הנה א"כ ב"ד של מעלה הוא שוה במשפטו ודינו לבית דין של מטה.
פסוק כט:ואיך א"כ אמרו בית ישראל לא יתכן דרך ה' בענין הרשע השב מרשעתו כי הנה אם דרכי לא יתכנו יתחייב שגם דרכיכם לא יתכנו כל דרך ודרך מהם, הנה אם כן אין ייתור בפסוקים כי לא אמר בשוב צדיק מצדקתו ובשוב רשע מרשעתו על מה שיעשה בהם ב"ד של מעלה אלא כמספר דרך ב"ד של מטה ולקח ממנו ראיה לב"ד הגדול של מעלה, ואמר שתי פעמים לא יתכן דרך ה' אחד לענין הצדיק ששב מצדקתו ואחד לענין הרשע ששב מרשעתו, והותרו בזה שתי השאלות הה' והו':
פסוק ל:והוציא הנביא מכל זה כלל אחד גדול והכרחי מאד בדורו, והוא אומרו לכן איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל שובו והשיבו רוצה לומר לכן שלכל איש כדרכיו אשפוט אותו ואם יתמיד ברשעתו ימות ואם ישוב אל ירצהו ולא ישא הבן בעון האב כ"א בעון עצמו, וכן אשפוט אתכם בעונותיכם ולא בעון אבותיכם שובו והשיבו מכל פשעיכם רוצה לומר שובו עצמיכם והושיבו נשיכם בניכם ובנותיכם ולא יהיה לכם למכשול עון רוצה לומר ולא יהיה לכם העון אשר בידכם למכשול, (לא) השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם וההשלכה היא שתתחרטו מהם, ואם יש בלבכם אמונות רעות מינות ואפיקורוסות עשו לכם לב חדש ורוח חדש' ולמה תמותו בית ישראל כי בהכרח אם לא תשובו ותתחרטו מפשעיכם תמותו והמיתה היא החרבן והגלות כמו שזכרתי, (לב) ואין אני שואל זה מכם אלא לפי שלא אחפוץ במות המת ר"ל מי שימות בחטאיו ולכן השיבו עצמיכם מהפשע וחיו:
