א וַיִּקְרָ֣א בְאָזְנַ֗י ק֤וֹל גָּדוֹל֙ לֵאמֹ֔ר קָרְב֖וּ פְּקֻדּ֣וֹת הָעִ֑יר וְאִ֛ישׁ כְּלִ֥י מַשְׁחֵת֖וֹ בְּיָדֽוֹ׃ ב וְהִנֵּ֣ה שִׁשָּׁ֣ה אֲנָשִׁ֡ים בָּאִ֣ים ׀ מִדֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר הָעֶלְי֜וֹן אֲשֶׁ֣ר ׀ מָפְנֶ֣ה צָפ֗וֹנָה וְאִ֨ישׁ כְּלִ֤י מַפָּצוֹ֙ בְּיָד֔וֹ וְאִישׁ־אֶחָ֤ד בְּתוֹכָם֙ לָבֻ֣שׁ בַּדִּ֔ים וְקֶ֥סֶת הַסֹּפֵ֖ר בְּמָתְנָ֑יו וַיָּבֹ֙אוּ֙ וַיַּ֣עַמְד֔וּ אֵ֖צֶל מִזְבַּ֥ח הַנְּחֹֽשֶׁת׃ ג וּכְב֣וֹד ׀ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל נַעֲלָה֙ מֵעַ֤ל הַכְּרוּב֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה עָלָ֔יו אֶ֖ל מִפְתַּ֣ן הַבָּ֑יִת וַיִּקְרָ֗א אֶל־הָאִישׁ֙ הַלָּבֻ֣שׁ הַבַּדִּ֔ים אֲשֶׁ֛ר קֶ֥סֶת הַסֹּפֵ֖ר בְּמָתְנָֽיו׃ ד וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אלו (אֵלָ֔יו) עֲבֹר֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר בְּת֖וֹךְ יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְהִתְוִ֨יתָ תָּ֜ו עַל־מִצְח֣וֹת הָאֲנָשִׁ֗ים הַנֶּֽאֱנָחִים֙ וְהַנֶּ֣אֱנָקִ֔ים עַ֚ל כָּל־הַתּ֣וֹעֵב֔וֹת הַֽנַּעֲשׂ֖וֹת בְּתוֹכָֽהּ׃ ה וּלְאֵ֙לֶּה֙ אָמַ֣ר בְּאָזְנַ֔י עִבְר֥וּ בָעִ֛יר אַחֲרָ֖יו וְהַכּ֑וּ על־(אַל־)תָּחֹ֥ס עיניכם (עֵינְכֶ֖ם) וְאַל־תַּחְמֹֽלוּ׃ ו זָקֵ֡ן בָּח֣וּר וּבְתוּלָה֩ וְטַ֨ף וְנָשִׁ֜ים תַּהַרְג֣וּ לְמַשְׁחִ֗ית וְעַל־כָּל־אִ֨ישׁ אֲשֶׁר־עָלָ֤יו הַתָּו֙ אַל־תִּגַּ֔שׁוּ וּמִמִּקְדָּשִׁ֖י תָּחֵ֑לּוּ וַיָּחֵ֙לּוּ֙ בָּאֲנָשִׁ֣ים הַזְּקֵנִ֔ים אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י הַבָּֽיִת׃ ז וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם טַמְּא֣וּ אֶת־הַבַּ֗יִת וּמַלְא֧וּ אֶת־הַחֲצֵר֛וֹת חֲלָלִ֖ים צֵ֑אוּ וְיָצְא֖וּ וְהִכּ֥וּ בָעִֽיר׃ ח וַֽיְהִי֙ כְּהַכּוֹתָ֔ם וְנֵֽאשֲׁאַ֖ר אָ֑נִי וָאֶפְּלָ֨ה עַל־פָּנַ֜י וָאֶזְעַ֗ק וָֽאֹמַר֙ אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הֲמַשְׁחִ֣ית אַתָּ֗ה אֵ֚ת כָּל־שְׁאֵרִ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל בְּשָׁפְכְּךָ֥ אֶת־חֲמָתְךָ֖ עַל־יְרוּשָׁלִָֽם׃ ט וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י עֲוֺ֨ן בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֤ל וִֽיהוּדָה֙ גָּדוֹל֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וַתִּמָּלֵ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דָּמִ֔ים וְהָעִ֖יר מָלְאָ֣ה מֻטֶּ֑ה כִּ֣י אָמְר֗וּ עָזַ֤ב יְהוָה֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְאֵ֥ין יְהוָ֖ה רֹאֶֽה׃ י וְגַ֨ם־אֲנִ֔י לֹא־תָח֥וֹס עֵינִ֖י וְלֹ֣א אֶחְמֹ֑ל דַּרְכָּ֖ם בְּרֹאשָׁ֥ם נָתָֽתִּי׃ יא וְהִנֵּ֞ה הָאִ֣ישׁ ׀ לְבֻ֣שׁ הַבַּדִּ֗ים אֲשֶׁ֤ר הַקֶּ֙סֶת֙ בְּמָתְנָ֔יו מֵשִׁ֥יב דָּבָ֖ר לֵאמֹ֑ר עָשִׂ֕יתִי כאשר (כְּכֹ֖ל) (אֲשֶׁ֥ר) צִוִּיתָֽנִי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
וַיִּקְרָא בְאָזְנַי קוֹל גָּדוֹל של כרוז לֵאמֹר: "קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת, עונשי הָעִיר. הממונים על הענישה – גשו וְאִישׁ כְּלִי מַשְׁחֵתוֹ בְּיָדוֹ".
פסוק ב:
וְהִנֵּה לנגדי שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בָּאִים מִדֶּרֶךְ־שַׁעַר הָעֶלְיוֹן של בית ה', אֲשֶׁר מָפְנֶה צָפוֹנָה, וְאִישׁ כְּלִי מַפָּצוֹ, הניתוץ שלו בְּיָדוֹ. וְאִישׁ־אֶחָד בְּתוֹכָם לָבֻשׁ בַּדִּים, בגדי פשתן, וְקֶסֶת הַסֹּפֵר, מערכת מכשירי הכתיבה, או כלי לדיו בְּמָתְנָיו. מלבושיו המלאכיים ותפקידו מורים כי הוא הממונה על האחרים. וַיָּבֹאוּ ששת האנשים וַיַּעַמְדוּ אֵצֶל מִזְבַּח הַנְּחשֶׁת.
פסוק ג:
וּבאותה שעה כְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נַעֲלָה, הסתלק מֵעַל הַכְּרוּב אֲשֶׁר הָיָה עָלָיו. הקדוש ברוך הוא מכונה יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים. הכרובים מסוככים כביכול על הכיסא שכבוד ה' יושב עליו במקדש, ועומדים עליו לשרתו. הכבוד עזב את מקומו אֶל מִפְתַּן הַבָּיִת בדרך לצאת ממנו. וַיִּקְרָא אֶל־הָאִישׁ הַלָּבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר קֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו,
פסוק ד:
וַיֹּאמֶר ה' אֵלָו: עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר, בְּתוֹךְ יְרֽוּשָׁלִַם, וְהִתְוִיתָ תָּו, שים סימן עַל־מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים, הכואבים עַל כָּל־הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ. סמן בדיו את אלו שסובלים בחוסר אונים את הסתאבותה של העיר.
פסוק ה:
וּלְאֵלֶּה האנשים הנושאים את כלי הנפץ אָמַר ה' בְּאָזְנַי: עִבְרוּ בָעִיר אַחֲרָיו אחרי האיש לבוש הבדים שהולך ומסמן את אלה שצריך לחוס עליהם, וְהַכּוּ. אַל־תָּחֹס עֵינְכֶם וְאַל־תַּחְמֹלוּ.
פסוק ו:
זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה וְטַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית, להשחתה, וְאולם עַל־כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר־עָלָיו הַתָּו אַל־תִּגַּשׁוּ, התו מסמן את חסינותם בפני העונש. וּמִמִּקְדָּשִׁי, ממקום המקדש, שבו אתם עומדים, תָּחֵלּוּ, תתחילו את ההכאה. ואכן – וַיָּחֵלּוּ הממונים על הענישה להכות בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת.
פסוק ז:
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: טַמְּאוּ אֶת־הַבַּיִת, וּמַלְאוּ אֶת־הַחֲצֵרוֹת חֲלָלִים. השאירו את החללים במקומם, ואל תחששו מפני טומאת המקדש וחצרותיו. צֵאוּ העירה. וְיָצְאוּ וְהִכּוּ בָעִיר.
פסוק ח:
וַיְהִי כְּהַכּוֹתָם בעיר וְנֵאשְׁאַר, ואשאר, כלומר נשארתי אָנִי הנביא לבד במקום המקדש ומסביבי רק הרוגים, וָאֶפְּלָה עַל־פָּנַי וָאֶזְעַק, וָאֹמַר: אֲהָהּ, ה' אֱלוֹהִים! הֲמַשְׁחִית אַתָּה אֵת כָּל־שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, בְּשָׁפְכְּךָ אֶת־חֲמָתְךָ עַל־יְרוּשָׁלִַם?! האם אתה מתכוון להרוס את העיר כולה, ובכך להשחית את כל שארית ישראל?!
פסוק ט:
וַיֹּאמֶר אֵלַי: אכן, עֲוֹן בֵּית־יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ דָּמִים, הרציחות רבו בארץ, והן דורשות נקמה, וְהָעִיר מָלְאָה מֻטֶּה, הטיית דין, בשל שקרים, מתן שוחד וכדומה, כִּי אָמְרוּ: "עָזַב ה' אֶת־הָאָרֶץ, וְאֵין ה' רֹאֶה". ה' הסתלק מן הארץ, ואינו משגיח עוד בעברותינו. בשל כך הם מחבלים תחבולות ועושים ככל העולה על רוחם.
פסוק י:
וְגַם־אֲנִי, בהתאם לאכזריותם, לֹא־תָחוֹס עֵינִי וְלֹא אֶחְמֹל. דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתָתִּי. העונש יחול על ראשם בדרך שחטאו. מידה כנגד מידה אעניש אותם.
פסוק יא:
וְהִנֵּה הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים, אֲשֶׁר הַקֶּסֶת בְּמָתְנָיו, מֵשִׁיב דָּבָר, כפקוד החוזר אל אדונו, לֵאמֹר: עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי.