פסוק א:לבנה. עשוי מן הטיט ומייבשים בחמה או שורפים אותו באש וכן נלבנה לבנים (בראשית יא):
פסוק א:וחקות. מלשון חקיקה:
פסוק ב:מצור. האויבים המקיפים העיר ללכדה יקרא מצור כי מצירים להם:
פסוק ב:דיק. הוא מגדל הנבנה ללכוד העיר וכן ויבנו עליה דיק (ירמיהו נ״ב:ד׳):
פסוק ב:סוללה. הוא תל העפר ששופכים מול העיר לעלות עליו ללחום על העיר וכן וישפוך סוללה (דניאל) יא):
פסוק ב:כרים. הם אילי ברזל עשויים לנגח בהם בחומה להפילה כמוזכר ביוסיפון:
פסוק ג:והכינותה. מל׳ הכנה:
פסוק ג:לבית ישראל. על בני יהודה יאמר:
פסוק ד:תשא. ענין כפרה וסליחה כמו כל תשא עון (הושע י״ד:ג׳):
פסוק ו:וכלית. ענין השלמה:
פסוק ז:חשופה. גלויה כמו חשפי שובל (ישעיה מו):
פסוק ט:חטין וגו׳. שמות מיני תבואה וקטניות: (, א) במשורה כן נקרא מדת הלח כמו במשקל ובמשורה (ויקרא יט):
פסוק יב:ועוגת. היא חררה האפויה ע״ג גחלים וכן עוגה בלי הפוכה (הושע ז):
פסוק יב:בגללי. כן יקרא הצואה כמו כגללו לנצח יאבד (איוב כ) ולתוספת ביאור אמר צאת האדם:
פסוק יב:תעגנה. מל׳ עוגה ר״ל תאפינה לעשותה עוגה:
פסוק יג:טמא. ר״ל נתעב ומאוס:
פסוק יד:אהה. ענין לשון צעקת יללה:
פסוק יד:מטומאה. תעובה ומאוס:
פסוק יד:פגול. מתועב כמו ומרק פגולים (ישעיה סו):
פסוק טו:צפיעי. הוא הגלל כי כל דבר היוצא מהגוף קרוי צפיעי כמ״ש הצאצאים והצפיעות (שם כב):
פסוק טז:מטה לחם. על שנשענים על הלחם לאכול לשבעה אמר מטה בל׳ שאלה וכן כל מטה לחם שבר (תהילים ק״ה:ט״ז):
פסוק טז:ובשממון. בתמהון לבב והוא ענין בהלה ופחד:
פסוק יז:ונשמו. ענין תמהון:
פסוק יז:ונמקו. ענין המסה והמגה: