פסוק א:וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, כנראה בשנה השלושים למציאת ספר התורה על ידי יאשיהו, מאורע משמעותי שחולל שינויים בעמדת המלכים והנביאים, והגביר את המודעות הציבורית לתורה ולחיוביה. מהחשבון המבוסס על רמזי המקראות עולה כי זו גם השנה השלושים משנת היובל. בּחודש הרְבִיעִי, תמוז, בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ, וַאֲנִי בְתוֹךְ־הַגּוֹלָה, בבבל, שאליה הוגלתה יהודה, עַל־נְהַר־כְּבָר שבדרום בבל, נִפְתְּחוּ, כביכול, הַשָּׁמַיִם, וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים.
פסוק ב:מתיאור הנביא בגוף ראשון, הכתוב עובר לגוף שלישי ומוסיף פרטי רקע, כעין תיעוד חיצוני למאורע. בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ האמור בשנה האמורה, הִיא הַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לְגָלוּת הַמֶּלֶךְ יוֹיָכִין. עם יהויכין גלו רבים מבני יהודה ומחשוביה, וביניהם היה כנראה הנביא יחזקאל.
פסוק ג:הָיֹה הָיָה דְבַר־ה' אֶל־יְחֶזְקֵאל בֶּן־בּוּזִי הַכֹּהֵן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים עַל־נְהַר־כְּבָר, וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד־ה', רוח נבואה.
פסוק ד:הנביא חוזר ומדבר בגוף ראשון: וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן־הַצָּפוֹן. מנקודת מבטה של ארץ ישראל, הרוח סוערת אליה מבבל ומביאה אִתה עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת סביב הענן או בתוכו וְנֹגַהּ, אור לוֹ – לענן מסָבִיב. וּמִתּוֹכָהּ – מתוך האש – זוהר כְּעֵין, כגון הַחַשְׁמַל, מהות מסתורית שאינה ידועה למי שלא צפה בה, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.
פסוק ה:ככל שהרוח מתקרבת מתבררות הדמויות שבתוכה: וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת, יצורים חיים. וְזֶה מַרְאֵיהֶן: בתבניתן הכללית דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה, להן.
פסוק ו:וְאַרְבָּעָה פָנִים לְכל אֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְכל אַחַת לָהֶם, מהן.
פסוק ז:וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה, ללא מפרק של ברך, וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל, וְנֹצְצִים, הרגליים נוצצות כְּעֵין נְחשֶׁת קָלָל, כמראה נחושת מצוחצחת.
פסוק ח:וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם עַל אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶם, עבריהן, צדיהן וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם זהות לְאַרְבַּעְתָּם – לארבע החיות.
פסוק ט:חֹבְרֹת, נצמדות אִשָּׁה אֶל־אֲחוֹתָהּ כַּנְפֵיהֶם, כנפי החיות נוגעות זו בזו. החיות לֹא־יִסַּבּוּ בְלֶכְתָּן, כאשר הן משנות את כיוון הליכתן, אין הן מסבות את פניהן, אלא אִישׁ אֶל־עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ, שהרי בכל צד יש פנים.
פסוק י:וּדְמוּת ארבע פְּנֵיהֶם של כל אחת מ'חיות הקודש': פְּנֵי אָדָם, וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל־הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם, וּפְנֵי־שׁוֹר מֵהַשְּׂמאוֹל לְאַרְבַּעְתָּן, וּפְנֵי־נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן
פסוק יא:– וכך היו פְנֵיהֶם. וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת, נבדלות ופרושות מִלְמָעְלָה, לְאִישׁ, לכל אחת מהדמויות שְׁתַּיִם חֹבְרוֹת אִישׁ, שתי כנפיים פרושות שנצמדות לכנפי דמות אחרת, וּשְׁתַּיִם, ושתי כנפיים נוספות מְכַסּוֹת אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶנָה, גופיהן.
פסוק יב:וְכאמור, אִישׁ אֶל־עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ. אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה־שָּׁמָּה הָרוּחַ, הרצון. או: רוח הסערה לָלֶכֶת לשם יֵלֵכוּ, לֹא יִסַּבּוּ, יסתובבו בְּלֶכְתָּן.
פסוק יג:וּדְמוּת הַחַיּוֹת: מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי־אֵשׁ בֹּעֲרוֹת, כְּמַרְאֵה הַלַּפִּדִים הִיא – האש מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת. החיות נראות כגחלים בוערות בתוך אש, וְנֹגַהּ, זוהר מיוחד לָאֵשׁ, יותר מאשר לאש רגילה, וּמִן־הָאֵשׁ יוֹצֵא בָרָק.
פסוק יד:וְהַחַיּוֹת רוטטות רָצוֹא וָשׁוֹב, ברטט מתמיד ההולך ושב, כְּמַרְאֵה הַבָּזָק, כהבזקי להבות אש.
פסוק טו:וָאֵרֶא את הַחַיּוֹת, התבוננתי עוד, וְהִנֵּה אוֹפַן, גלגל אֶחָד בָּאָרֶץ אֵצֶל הַחַיּוֹת לְאַרְבַּעַת פָּנָיו, לכל דמות חיה בעלת ארבע הפנים מתלווה אופן אחד.
פסוק טז:מַרְאֵה, גון הָאוֹפַנִּים וּמַעֲשֵׂיהֶם, צורת עשייתם כְּעֵין תַּרְשִׁישׁ, אבן יקרה שצבעה אולי לבן או תכלכל. וּדְמוּת אֶחָד, צורה זהה לְאַרְבַּעְתָּן. וּמַרְאֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן. האופנים יכולים לפנות בקלות לכל עבר, לא כגלגל הנע קדימה ואחורה בלבד, אלא כאילו מורכב בו אופן נוסף הפונה ממנו בזווית אחרת.
פסוק יז:עַל־אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶן, עבריהן בְּלֶכְתָּם יֵלֵכוּ, לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּן. כמו החיות גם האופנים לא מסבים עצמם כשהם משנים כיוון, אלא מוכנים ומזומנים לנוע לכל עבר.
פסוק יח:וְראיתי את גַבֵּיהֶן, צדם החיצוני של האופנים וְגֹבַהּ לָהֶם וְיִרְאָה לָהֶם, המראה שלהם נישא ומפחיד, וְגַבֹּתָם, גבי האופנים מְלֵאֹת עֵינַיִם סָבִיב. האופנים אינם מכשירי תנועה גרידא, הם ישויות חיות מלאות עיניים. כך לְאַרְבַּעְתָּן.
פסוק יט:וּבְלֶכֶת הַחַיּוֹת יֵלְכוּ הָאוֹפַנִּים אֶצְלָם, צמוד להן. וּבְהִנָּשֵׂא הַחַיּוֹת, כשהן מתרוממות מֵעַל הָאָרֶץ – יִנָּשְׂאוּ אִתן הָאוֹפַנִּים.
פסוק כ:עַל, אל אֲשֶׁר יִהְיֶה־שָּׁם הָרוּחַ, הרצון, המטרה האלוהית לָלֶכֶת – יֵלֵכוּ החיות, כי שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת, וְהָאוֹפַנִּים יִנָּשְׂאוּ לְעֻמָּתָם. האופנים אינם מחוברים לחיות, אבל הם נעים אתן לכל מקום שהן הולכות, כִּי רוּחַ הַחַיָּה, החיות פועלת בָּאוֹפַנִּים.
פסוק כא:על כן בְּלֶכְתָּם – בלכת החיות יֵלֵכוּ האופנים, וּבְעָמְדָם – יַעֲמֹדוּ, וּבְהִנָּשְׂאָם מֵעַל הָאָרֶץ – יִנָּשְׂאוּ הָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם, כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַנִּים. האופנים נתפסים כחלק מדמות החיה אף שהם הוויה שונה. החיות נראות כדמות אדם בעלת פנים שונות, ואילו האופנים הם סוג מלאך שצורתו אינה רגילה: גלגל גדול המשוחרר לנוע לכל עבר, תבוני, מביט ומטיל פחד.
פסוק כב:התיאור נמשך במה שמעל לאופנים וחיות הקודש: וּדְמוּת עַל־ רָאשֵׁי הַחַיָּה, מעל ראשי החיות ראיתי צורת רָקִיעַ, כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא, כגוש קרח עצום הממלא את הכול, נָטוּי, פרוש עַל־רָאשֵׁיהֶם מִלְמָעְלָה.
פסוק כג:וְתַחַת הָרָקִיעַ כַּנְפֵיהֶם, כנפי החיות הפרושות מעל ראשיהן יְשָׁרוֹת, מקבילות אִשָּׁה אֶל־אֲחוֹתָהּ. לְאִישׁ, לכל אחת מהחיות שְׁתַּיִם מְכַסּוֹת לָהֵנָּה, שתי כנפיים חופות להן, וּלְאִישׁ שְׁתַּיִם מְכַסּוֹת לָהֵנָּה אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶם, גופיהן, כאמור.
פסוק כד:וָאֶשְׁמַע אֶת־קוֹל משק כַּנְפֵיהֶם. הכנפיים הומות כְּקוֹל מַיִם רַבִּים, כְּקוֹל־שַׁדַּי, קול חזק בְּלֶכְתָּם, קוֹל הֲמֻלָּה כְּקוֹל מַחֲנֶה, שאון של עם רב. החיות אינן הולכות כגוף יחיד אלא כהמון רב, מעין זמזום אדיר של עיר שוקקת ורוחשת. ובְעָמְדָם כמשמר כבוד תְּרַפֶּינָה, שוקטות כַנְפֵיהֶן.
פסוק כה:וַיְהִי־קוֹל נשמע מֵעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל־רֹאשָׁם, בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן, כאשר החיות שקטו.
פסוק כו:וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל־רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן־סַפִּיר – אבן יקרה, שקופה, כחולה או נוטה לאדום. האבן מעוצבת כדְּמוּת כִּסֵּא, וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם – לא מראה אדם ממש–עָלָיו – על הכיסא מִלְמָעְלָה.
פסוק כז:וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל שכְּמַרְאֵה־אֵשׁ בֵּית־לָהּ, מבפנים, או: אש שיש לה בית סָבִיב – מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה, הדמות שעל הכיסא עטורה במראה חשמל. וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה־אֵשׁ, וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב.
פסוק כח:כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת בעלת הגוונים אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם, כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב. הדמות שעל הכיסא הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד־ה' שנגלה אלי. וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל־פָּנַי. וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר.
