מה היה בראיית העגלות שגרם ליעקב להאמין שיוסף חי? - חלק א

הקדמה

נאמר בפרשתנו (פרק מה):

כה. ויעלו ממצרים, ויבֹאו ארץ כנען, אל יעקב אביהם.
כו. ויגִדו לו לאמר: עוד יוסף חי, וכי הוא מֹשֵל בכל ארץ מצרים. ויפג לבו, כי לא האמין להם.
כז. וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דִבֶּר אֲלֵהֶם, וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשֵׂאת אֹתו, ותחי רוח יעקב אביהם.
כח. ויאמר ישראל: רב, עוד יוסף בני חי, אלכה ואראנו בטרם אמות.

הפסוקים מדגישים שבתחילה יעקב לא האמין לבניו, אבל אחר כך:

וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אֹתו, ותחי רוח יעקב אביהם.

נשאלת השאלה: מה היה בראיית העגלות, שגרם ליעקב להאמין לבניו שיוסף חי ומושל בכל ארץ מצרים?

נאמרו על כך מספר הסברים.

א. הסבר הרשב"ם

כתב הרשב"ם (כז):

את כל דברי יוסף - שאר דברים שדיבר אליהם, הכתובים למעלה, שבכה על צואריהם, והכירו בודאי שהוא אחיהם. וגם ראה את העגלות אשר שלח יוסף על פי פרעה, 'ותחי רוח יעקב', כי שמר את הדבר שסוף יוסף להיות מושל, [והעגלות הללו] אינן יוצאות ממצרים כי אם על פי מושל, כמו שפירשתי למעלה.

מה שכתב הרשב"ם "כמו שפירשתי למעלה", כוונתו למה שכתב לעיל, בפסוק י"ט:

ואתה צֻוֵיתָה - עתה אני מצוה אותך לקחת עגלות ובהמות למשוך. כי לא היה אדם יכול להוציא מן המלכות עגלה, כי אם על פי פרעה. ודוגמא זו בתלמוד: 'אין פרה וחזירה יוצאה ממצרים, אלא אם כן נטלה האם שלה' (בכורות כח ע"ב).

וכן כתב הרשב"ם בפרשת וישב (לז, יא):

ואביו שמר את הדבר - מה צורך לכתוב זה? אלא כשבאה לו הבשורה, ולא האמין לבניו שהוא חי, וירא - ישראל - את העגלות אשר שלח פרעה (מה, כז עיין שם, ועיין בסמוך), כי לא נשלחו כי אם על פי המלך, כמו שכתוב שם: 'עגלות על פי פרעה' (מה, כא), אז האמין על ידי החלומות שמוכיחין שסופו להיות מושל, ועגלות הללו על ידי מלכות וממשלה באים, ומתוך כך אמר: 'רב עוד יוסף בני חי' (מה, כא). כי תימה גדולה היה: היאך האמין אחרי שראה כתנתו מלאה דם? כמו שנחרד יצחק על יעקב (כז, לג), בשביל שמצא שיער בחלקת צואריו (כז, טז-כג).

לפי הרשב"ם העגלות שראה יעקב גרמו לו להאמין לבניו שיוסף חי ומושל בכל ארץ מצרים כיון שאי אפשר היה להוציאן ממצרים בלי רשות מפורשת של פרעה.

כן כתבו מפרשים נוספים: "פסיקתא זוטרתא לקח טוב" ו"שכל טוב".

יש להעיר קצת על פירושו, שלפי דבריו היה מתאים יותר שיהיה כתוב: "וירא את העגלות אשר שלח פרעה", או: "אשר שלח יוסף על פי פרעה", ולא: "וירא את העגלות אשר שלח יוסף".

ב. הסבר רש"י

[הסבר רש"י הובא אחרי הסבר הרשב"ם, אף על פי שרש"י קדם לרשב"ם ופירושו מפורסם יותר ונדפס בכל החומשים, כיון שהדיון בדברי רש"י יותר ארוך, ולימדונו חז"ל במסכת שבועות (ג ע"א) שיש להקדים את הדיון בדברים הקצרים.]

הסבר אחר כתב רש"י:

את כל דברי יוסף - סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו, בפרשת עגלה ערופה, זהו שאמר: 'וירא את העגלות אשר שלח יוסף', ולא אמר: 'אשר שלח פרעה'.

מקורו של רש"י הוא במדרש רבה בפרשתנו (צד, ג), וזו לשון המדרש:

אמר להם [יוסף לאחיו]: אם יאמין לכם [אבינו יעקב], הרי מוטב, ואם לאו, אתם אומרים לו: בשעה שפרשתי ממך - לא בפרשת עגלה ערופה הייתי עוסק?!.

1. מדוע עסקו יעקב ויוסף דווקא בפרשת עגלה ערופה?

שאל המהר"ל ב"גור אריה":

ואם תאמר: למה היה עוסק בפרשת עגלה ערופה כשהיה פורש?
אין לומר שכן אירע המעשה במקרה שלמד עמו בפרשת עגלה ערופה - אם כן מנא ידע יוסף שיזכור את מה שהיה עוסק עמו בפרשת עגלה ערופה.

דברי המהר"ל שהדבר לא היה במקרה, נראים מאד, אבל ההוכחה שכתב המהר"ל, שיעקב לא היה זוכר אם הדבר היה במקרה, אינה נראית לעניות דעתי, אלא כך נראה לומר: מפני שזו הסוגיא שבה עסקו, ויוסף נתן סימן בסוגיא זו, אם כן מן הסתם היתה לה משמעות. ומהי?

כתב על כך החזקוני:

פירש רש"י: סימן מסר להם במה היה עוסק, ושפירש ממנו בעגלה ערופה.
ואם תאמר: מה סימן הוא זה? אלא אביו ליוהו, כדמתרגמינן 'וישלחהו מעמק חברון' (לז, יד): 'ואלויה' (עיין שם בחזקוני וב"תורה שלמה" אות קו). אמר לו יוסף לאביו: 'חזור בך'. אמר לו: 'בני, גדולה לויה, שעתידה פרשת עגלה ערופה שנוספה בתורה, כדכתיב: 'ידינו לא שפכה את הדם' (דברים כא, ז). וכי תעלה על דעתך שסנהדרין הורגין?! אלא לא פטרנוהו בלא מזון ובלא לויה' (סוטה מה ע"ב). וסימן בחון הוא, שלא היה יודע בו אלא אביו והוא.

כעין זה כתבו מפרשים רבים (ר' חיים פלטיאל, "דעת זקנים מבעלי התוספות", "הדר זקנים", פירוש הריב"א, פירוש הרא"ש, רבנו עובדיה מברטנורא, המהר"ל ב"גור אריה", "שפתי חכמים").

2. שאלת המפרשים

שאלו בעלי התוספות בפירושיהם "דעת זקנים מבעלי התוספות" ו"הדר זקנים": "וקשה לפרש עֲגָלות לשון עֶגְלה"!

ה"מתנות כהונה" על המדרש רבה כאן (צד, ג) שאל בצורה חריפה יותר: "כל ימי הייתי קוהה [-מתקשה] בו [-בדברי המדרש שהעגלות רומזות לעגלה ערופה], מטעם שלפי המדרש הזה, פשוטו של מקרא חלף הלך לו לגמרי, ונהפך מֵעֲגָלָה לְעֶגְלָה"!

3. תשובת החזקוני

גם על שאלה זו ענה החזקוני:

ויש מפרשים שבאותן עֲגָלות ששלח, היו בהן עֶגְלות למשוך אותם, ובכך היה סימן, שהלשון נופל על הלשון, כמו ששנינו: 'עֶגְלה המושכת בקרון פסולה לעגלה ערופה' (סוטה מו ע"א). והוכחה יש בדבר, דכתיב: 'על פי פרעה' (מה, כא), וכי צריך היה יוסף, שהיה שליט, ליטול רשות לשלוח עֲגָלות לאביו? אלא מהעֶגְלות היה צריך ליטול רשות, שאין פרה וחזירה יוצאה משם [-ממצרים] אלא אם כן ניטלה האם שלה, בשביל שלא תלד. ועֶגְלות אלו שלח יוסף שלמות, על פי פרעה.

כלומר: יוסף שלח לא רק עֲגָלות, אלא גם עֶגְלות, וכיון שהמצרים לא הרשו להוציא עֶגְלות ממצרים, בלא שחתכו את הרחם שלהן, כיון שהן היו משובחות, והמצרים רצו שלא יגדלו כמותן בארצות אחרות, אלא יקנו רק מהם (רבנו עובדיה מברטנורא בכורות פ"ד מ"ד), היה צריך יוסף היתר מיוחד מפרעה להוציא עֶגְלות ממצרים בלא שחתכו את הרחם שלהן.

סיכום

נאמרו שני הסברים על השאלה מה היה בראיית העגלות, שגרם ליעקב להאמין לבניו שיוסף חי ומושל בכל ארץ מצרים:

1. לפי הרשב"ם לא ניתן היה להוציא עגלות ממצרים בלא אישור של פרעה.
2. לפי רש"י, על פי הסבר החזקוני, העֶגְלות שמשכו את העֲגָלות רמזו לפרשת עגלה ערופה, שהיא היתה הסוגיא האחרונה שבה עסקו יעקב ויוסף.