פסוק א:להתאפק לכל הנצבים עליו. להתאפק התאפקות מספיק לברר עסקי כל הנצבים עליו:
פסוק ג:העוד אבי חי. אי אפשר שלא מת מדאגתו עלי:
פסוק ד:גשו נא אלי. שלא ישמעו שומעי הבכי את מכירתו:
פסוק ד:אשר מכרתם. ובזה תדעו שאני יוסף בלי ספק שלא ידע איש במכירתי ושאני אחיכם זולתנו כי הקונים לא ידעו שאני אחיכם:
פסוק ח:ועתה לא אתם שלחתם. הנה בראותכם תכלית אלהי שלא היה מושג בזולת אלה הסבות הקודמות אין ספק שהסבות הקודמות היו גם כן ברצון אלהי לסבב זה התכלית:
פסוק ח:לאב לפרעה. יועץ למלך:
פסוק ח:ולאדון לכל ביתו. ממונה על הבית:
פסוק ח:ומושל בכל ארץ מצרים. להנהיג עניני העמים:
פסוק ט:מהרו. שלא יצטער יותר:
פסוק יא:פן תורש. לחסרון מרעה הצאן כאמרם אחר כך כי אין מרעה לצאן:
פסוק יב:ועיני אחי בנימין. שלא ידע במכירתי:
פסוק יב:כי פי המדבר אליכם. בלתי מליץ והנה במכירתי לא היה איש מדבר בלשוננו זולתנו כי הקונים היו ישמעאלים ומדינים:
פסוק יג:ומהרתם והורדתם את אבי הנה. למען ישמח לראות:
פסוק טז:וייטב בעיני פרעה. שחשב שמכאן ואילך תהיה השגחת יוסף על הארץ לא כהשגחת גר מנהיג אבל בהשגחת אזרח. הושב לשבת בארץ הוא וזרעו ולזה ישגיח בכל לב להטיב לארץ וליושביה:
פסוק יז:אמור אל אחיך זאת עשו. שזאת היא הכוונה שתעשו שתקחו את אביכם ואת בתיכם:
פסוק יט:ואתה צויתה. ואמור להם גם כן שאתה צוית עליהם:
פסוק יט:זאת עשו. ולהשיג זה המכוון שלא ימאן אביכם מבא:
פסוק יט:קחו לכם מארץ מצרים עגלות. כי כשיראה העגלות מוכנות שלוחות מאתנו לא ימצא כל כך מקום לדחות ולמאן וכן הי' אחר כך באמרו וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ויאמר ישראל אלכה ואראנו:
פסוק כ:ועינכם אל תחוס על כליכם. שלא תאחרו וירבה הנזק במקנה ברב האיחור:
פסוק כג:ולאביו שלח כזאת. כמו מתנת בנימין ועם זה שלח עשרה חמורים ועשר אתונות כי ברבים תהיה הוא"ו בסוף כמו יששכר זבולן ובנימין:
פסוק כד:וישלח את אחיו. פטרן ונתן להם רשות. כמו שלחני כי עלה השחר. שלחוני ואלכה לאדוני:
פסוק כו:ויפג לבו. נתעלף וחסרה קצת דפיקת לבו ורוחו ממה שהיה קודם כמנהג בעלוף מדאגת לבו בהזכירם את יוסף:
פסוק כו:כי לא האמין להם. לפיכך ותחי רוח יעקב ולא אבדה רוחו אחר כך כשהאמין כמו שיקרה בעת השמחה הפתאומית הממית בצאת הרוח החיוני אל החוץ כי אמנם נכנסה לפנים בעת הדאגה הקודמת כשלא האמין:
פסוק כז:וידברו אליו את כל דברי יוסף. שאמר ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר כדי לערב בדבר הבשורה איזהו דאגה:
פסוק כז:ותחי רוח יעקב. נרפא מן העלוף הקודם בהדרגת השמחה עם הדאגה:
פסוק כח:רב אלכה ואראנו. לא שאגור שם כדבריו: