בשלום תמות. אמרו רבותינו שמת נבוכדנצר בימיו שכל ימי נ"נ לא יצאו אסיריו מאסיריהם וכשמת נבוכדנצר יצא צדקיה מבית האסורים ולמחרת מת וקברוהו בכבוד:
פסוק ה:
ובמשרפות אבותיך. כך היה דרכם לשרוף על המלכי' מטתן וכלי תשמישן:
פסוק ח:
אחרי כרות המלך. בשנה השביעית למלכו כך שנינו בסדר עולם ויהי בשנה השביעית באו אנשים מזקני יהודה לדרוש את ה' אמרו ליחזקאל עבד כהן שמכרו רבו מהו שיאכל בתרומה כלומר לפי שהיו רוצין לומר לא נענש על המצות על שהחזירו את העבדי':
פסוק יז:
הנני קורא לכם דרור. מאתי שאינו אדון לכם להציל ותהיו הפקר אל החרב ואל הרעב:
פסוק יח:
העגל אשר כרתו לשנים. כשחזרו וכבשום כרתו כולם ברית למרוד במקום וכרתו העגל לשנים ועברו בין בתריו למרוד בו והיא היתה ברית חזקה וגמורה לאמר ככה יבתר ויחלק העובר עליה:
פסוק כא:
העולים מעליכם. מפני חיל פרעה שיצא ממצרים כמו שמפורש בספר זה (ל"ז):
פסוק כב:
הנני מצוה. ושב חיל פרעה לארצו והכשדים ישובו עליכם: