פסוק א:ממשלת ידו. שהוא מושל עליהם:
פסוק א:וכל העמים. כי גם מעמים אחרים באו לעזרתו עריה. רצה לומר הסמוכים לה:
פסוק א:לאמר. מוסב על הדבר וכו׳ מאת ה׳ לאמר:
פסוק ב:ואמרת אליו. רצה לומר אליו לבד ולא יהיה עוד מי בדברך אליו:
פסוק ג:ובידו תנתן. ולא ימיתו אותך התופשים:
פסוק ג:ופיהו. של מלך בבל:
פסוק ד:לא תמות בחרב. כי גם נ״נ לא ימיתך:
פסוק ה:בשלום תמות. ארז״ל לאחר שמת נ״נ הוציאו לצדקיה מן המאסר ומת על מטתו:
פסוק ה:ובמשרפות. כמו ששרפו על אבותיך המלכים מטתן וכלי תשמישן כן ישרפו עליך כי כן היה הדרך לשרוף על המלכים כמ״ש ישרפו לו וכו׳ (דה״ב טז):
פסוק ה:והוי אדון. בעת יספדו אותך יאמרו הוי הוי על מיתת האדון:
פסוק ה:אני דברתי. ובוודאי תקום:
פסוק ז:הנותרות. מה שלא כבשם עדיין:
פסוק ז:אל לכיש. על לכיש ועל עזקה כי כולם כבשם ושחת מבצרם:
פסוק ח:לקרא להם דרור. ר״ל לקרא לעבדים ולשפחות דרור וכאשר יפרש במקרא שלאחריו:
פסוק ט:לשלח. עכשיו יפרש למי יהיה הדרור ומה היא ואמר לשלח כל איש את עבדו וכו׳ חפשים ולתוספת ביאור אמר לבלתי עבד בם ביהודי אחיהו איש והוא מקרא מסורס ור״ל שום איש לא יעבוד עוד ביהודי אחיו אחר שעבדו שש שנים וכמשפט התורה:
פסוק י:וישמעו וכו׳. רצה לומר קבלו על עצמן לשלח איש את עבדו וכו׳:
פסוק י:וישמעו וישלהו. קבלו על עצמן לשלוח וכן שלחום ולפי שארכו הדברים במה שאמר לשלח וכו׳ לכן חזר ואמר וישמעו וכן דרך המקרא:
פסוק יא:וישובו. אח״ז נתחרטו והחזירו את העבדים וכו׳, ותפשו בהם בחזקה להיות להם לעבדים ולשפחות:
פסוק יב:ויהי דבר ה׳. זה הוא האמור בתחילת הענין הדבר אשר היה וכו׳ ולפי שארכו הדברים חזר לומר ויהי דבר ה׳:
פסוק יג:ביום הוציאי. בעת הוציאי וכו׳ ועל מעמד הר סיני יאמר שאז כרת ברית על כל המצות בכללן:
פסוק יד:מקץ. ר״ל מתחילה כי הראש יקרא קצה כמו הסוף:
פסוק יד:שבע שנים. לימי עבדותו וכאשר יפרש אחריו ועבדך שש שנים ואחר כך תשלחו חפשי:
פסוק יד:ולא שמעו. אל המצוה ההיא וחללוה:
פסוק טו:ותשיבו. ואתם שבתם בתשובה היום וכו׳:
פסוק טו:לרעהו. לעבדו העברי:
פסוק טו:אשר נקרא שמי עליו. כי נקרא בית ה׳:
פסוק טז:ותחללו את שמי. בעברכם על שבועת הברית:
פסוק טז:ותשובו. והחזרתם לקחת איש את עבדו וכו׳:
פסוק טז:לנפשם. ללכת לרצונם:
פסוק טז:ותכבשו. ותפשתם בהם בחזקה:
פסוק יז:לקרא דרור. ר״ל להתקיים קריאת הדרור:
פסוק יז:הנני קורא לכם דרור. ר״ל אתן אתכם חפשים ממני להיות מופקרים אל החרב וכו׳ ולא אהיה עוד אדון עליכם למנוע אתכם מידיהם:
פסוק יז:לזעוה לכל ממלכות הארץ. ר״ל כולם יחרידו אתכם:
פסוק יח:אשר לא הקימו. כפל הדבר במ״ש:
פסוק יח:אשר כרתו לפני. וחוזר ומפרש שכרתו העגל לשני חלקים ועברו בין החלקים כי כן היה דרך כורתי ברית וכמ״ש בברית בין הבתרים ויבתר אותם בתוך וכו׳ והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה (בראשית ט״ו:י״ז-י״ח) והוא היה שלוחו של מקום:
פסוק יט:שרי יהודה. והם שרי יהודה וכו׳ אשר עברו בין בתרי העגל:
פסוק כ:ונתתי. לפי שארכו הדברים חזר לומר ונתתי אותם:
פסוק כ:למאכל וכו׳. כי לא יקברום על כי ירבו מאד:
פסוק כ:ולבהמת הארץ. לחית הארץ כי חיה בכלל בהמה:
פסוק כא:וביד חיל וכו׳. הם האויבים ומבקשי נפשם והוא כפל ענין במ״ש:
פסוק כא:העולים מעליכם. אשר נסתלקו מעליכם בשמעם שבאו מצרים לעזור לכם כמ״ש וחיל פרעה יצא ממצרים וישמעו הכשדים וכו׳ ויעלו מעל ירושלים (לקמן לז):
פסוק כב:הנני מצוה. ר״ל אעיר לבם:
פסוק כב:והשיבותים. אשיב לפה את חיל מלך בבל: