"אנכי כרתי ברית את אבותיכם"
ירמיהו מצוה את אנשי ירושלים "לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו העברי והעברייה חפשים"(ירמיה לד ט). ירמיהו מתנבא: "כה אמר ה' אלוקי ישראל אנכי כרתי ברית את אבותיכם ביום הוציאי אותם מארץ מצרים מבית עבדים לאמר: מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר ימכר לך ועבדך שש שנים ושלחתו חפשי מעמך…"(ירמיה לד יג-יד). אמת נכון הדבר שדין זה מופיע בספר שמות, "שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חנם"(שמות כא ב) אבל ציווי זה לא נאמר ביציאת מצרים אלא מאוחר יותר, בזמן מתן תורה. מהי אפוא כוונת ירמיהו בדברו על הברית שנכרתה "ביום הוציאי אותם מארץ מצרים"?!
האברבנאל מבאר: "ועניינה, שבמעמד הר סיני ציווה ה' וכרת עליו ועל שאר המצוות ברית…"; "ביום הוציאי אותם מארץ מצרים" אינו מתייחס ליום מוגדר דווקא, אלא רומז לתקופה בכללותה. וכך פירש המצודות "ביום הוציאי - בעת הוציאי... ועל מעמד הר סיני יאמר שאז כרת ברית על כל המצות בכללן". וכן פירש בדעת מקרא: "ביום - בזמן, וכן 'ואמר ביום ההוא הלא על כי אין א-להי בקרבי מצאוני הרעות האלה'(דברים לא יז)". גם בפסוק זה מחומש דברים "היום" אינו מתאר יום מסוים אלא תקופה מתמשכת. ואכן תקופת יציאת מצרים מסתיימת למעשה בקבלת התורה, וזהו טעם הקשר ההדוק שבין חג הפסח לחג השבועות, בין תחילתו וסופו של תהליך החרות [מפרשים רבים רואים את עצרת, חג השבועות, כיום-טוב המסיים את חג הפסח, במקביל לשמיני עצרת החותם את חג הסוכות, ושבעת השבועות של ספירת העומר מקבילים לימי חול המועד].
ועדיין קשה מדוע מציינים את כריתת הברית כמאורע של יציאת מצרים ולא כמאורע הדתי-רוחני המובהק של מתן תורה, שבו גם נכרתה הברית למעשה?
יתכן לפרש, שדברי ירמיהו "אנכי כרתי ברית את אבותיכם" אינו רומז לברית ממש שנכרתה בפועל. גם אמירה או ציווי של ה' לא תמיד מכוונים לפעולות מפורשות. למשל "ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה"(יונה ב יא) או "הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך"(מלכים א יז ט) אין משמעותם שהיה דיבור מפורש לדג או צווי מילולי לאלמנה. ברור שעצם המעשה נעשה כתוצאה מכח השגחת ה', וכך ה' מדבר אלינו בכל מה שקורה סביבותינו. "קול ה' על המים… קול ה' בכוח, קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים… קול ה' חוצב להבות אש…"(תהילים כט) - הקב"ה אינו משמיע קולו, אלא מדבר אלינו דרך הטבע ודרך מאורעות ההסטוריה, רק דרושה אוזן פנימית לשמוע את המסר שה' משדר אלינו.
כך מדבר ה' אלינו גם דרך האירוע הגדול של יציאת מצרים. מהי הברית ומהו המסר של המאורע הגדול הזה? יתכן שהמסר רמוז בפסוק: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים…"(שמות ג יב). בנ"י יצאו מבית עבדים על מנת שיהיו עבדי ה'. שכן עבודת פרעה היא שעבוד של שקר, ועבדות ה' היא החרות האמיתית. "חרות על הלוחות - אל תקרי חרות אלא חירות לפי שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה"(אבות ו ב). יציאת מצרים מכריזה: אין עבדות לבד מעבדות ה'. "כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים"(ויקרא כה מב) - "שטרי עליהם ראשון"(תורת כהנים), עבדי הם ולא עבדים לעבדים!!
בעל הכתב והקבלה כותב בהסבר הפסוק: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך"(דברים ו ה). "מה מקרא חסר אם היה כתוב ואהבת את ה' בלבבך? ומה רצונו לומר במילה 'כל'? אלא הכוונה שיהא לבבך מלא באהבת ה'. כלומר שלא יהיה בלבבך רק אהבת ה' לבד. לא שיהיה בו גם אהבת ה', גם אהבת העולם . שאם כן - אינו מלא באהבת ה', כי אם חציו לה' וחציו לכם, ולא נקרא זה בכל לבבך" [בספר ילקוט לקח טוב, דברים עמ' פא-פד, מובאים סיפורים על יהודים, וביניהם החפץ חיים, שאמרו על מות בנם, שעד עתה הייתה רק מחצית אהבתם מופנית כלפי ה', "אולם עתה, אחרי שנעשה רצונך ובני נלקח ממני, שוב אוכל לאהוב אותך בכל לבי".
על כן ייתכן להסביר שדברי הנביא "אנכי כרתי ברית את אבותיכם ביום הוציאי אותם מארץ מצרים מבית עבדים" הם המסר - שאין אדון אחר מלבד ה', ואין עבדות אלא לאדון עולם. אין "שיתוף" (עבודת ה' ומשהו אחר בנוסף אליו) בעבודת ה' ובהשתעבדות לו. זוהי דרישת ירמיהו ותוכחתו לבטול מצב העבדות בין בני אדם, שכן העבדות חוצצת בפני האידיאל הגדול של מלכות ה'- שאין עוד מלבדה! מסר זה קדם למתן תורה, והוא אכן ניתן לעם "ביום הוציאי אותם מארץ מצרים מבית עבדים".