כל שהוא בטובה לא יתייאש מן הפורענות
וכל שהוא בפורענות לא יתייאש מן הטובה
הקדמה
נאמר בפרקנו:
א. הראני ד' והנה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל ד', אחרי הַגְלוֹת נבוכדראצר מלך בבל את יכניהו בן יהויקים מלך יהודה, ואת שרי יהודה, ואת החרש ואת המסגר מירושלם, ויבִאם בבל.
ב. הדוד אחד תאנים טֹבות מאד, כתאני הבכֻּרות. והדוד אחד תאנים רעות מאד, אשר לא תאכלנה מרֹע.
ג. ויאמר ד' אלי: מה אתה רֹאה ירמיהו? ואמר: תאנים, התאנים הטֹבות טֹבות מאד, והרעות רעות מאד, אשר לא תאכלנה מרע.
ד. ויהי דבר ד' אלי לאמר:
ה. כה אמר ד' אלקי ישראל: כתאנים הטֹבות האלה כן אכיר את גלות יהודה אשר שִלחתי מן המקום הזה ארץ כשדים לטובה.
ו. ושמתי עיני עליהם לטובה, והֲשִבֹתים על הארץ הזאת, ובניתים ולא אהרֹס, ונטעתים ולא אתוש.
ז. ונתתי להם לב לדעת אֹתי כי אני ד', והיו לי לעם, ואנכי אהיה להם לאלקים, כי ישֻבו אלי בכל לבם.
ח. וכתאנים הרעות אשר לא תאכלנה מרע כי כה אמר ד' כן אתן את צדקיהו מלך יהודה ואת שריו ואת שארית ירושלם הנשארים בארץ הזאת והיֹשבים בארץ מצרים.
ט. ונתתים לזעוה לרעה לכל ממלכות הארץ לחרפה ולמשל לשנינה ולקללה בכל המקֹמות אשר אדיחם שם.
י. ושלחתי בם את החרב את הרעב ואת הדבר עד תֻמם מעל האדמה אשר נתתי להם ולאבותיהם.
הפרק פשוט מאד להבנה ואין בו קשיים מיוחדים, אבל יש בו חידוש עצום לדורו, ולדורות עולם.
כדי להבין את גודל החידוש שבפרקנו יש להתבונן במה שקרה בירושלים לפני גלות יהויכין ואחריה.
א. מה חשבו בירושלים לפני גלות יהויכין?
בהמשך הספר, בפרק מ"ד, נאמר:
טו. ויענו את ירמיהו כל האנשים היֹדעים כי מקטרות נשיהם לאלהים אחרים, וכל הנשים העֹמדות קהל גדול, וכל העם היֹשבים בארץ מצרים בפתרוס לאמר:
טז. הדבר אשר דברת אלינו בשם ד' - איננו שֹמעים אליך!
יז. כי עשֹׂה נעשה את כל הדבר אשר יצא מפינו, לקטר לִמְלֶכֶת השמים, והסיך לה נסכים כאשר עשינו אנחנו ואבֹתינו מלכינו ושרינו בערי יהודה ובחֻצות ירושלם, וַנִשְׂבַּע לחם וַנִהיה טובים, ורעה לא ראינו.
יח. ומן אז חדלנו לקטר לִמְלֶכֶת השמים והסך לה נסכים, חסרנו כל, ובחרב וברעב תמנו.
יט. וכי אנחנו מקטרים לִמְלֶכֶת השמים ולהסך לה נסכים, המבלעדי אנשינו עשינו לה כַּוָנים להעצבה והסך לה נסכים.
מה כתוב כאן: האנשים הללו טוענים שכל עוד שהם עבדו עבודה זרה היה להם טוב, וכאשר הם הפסיקו לעבוד עבודה זרה נהיה להם רע!
לעומתם היו בירושלים גם אנשים צדיקים רבים, שעשו הטוב בעיני ד', ושמעו לדברי ירמיהו.
ב. מי גלה בגלות יהויכין?
נאמר בפסוק א: "אחרי הַגְלוֹת נבוכדראצר מלך בבל את יכניהו בן יהויקים מלך יהודה, ואת שרי יהודה, ואת החרש ואת המסגר מירושלם, ויבִאם בבל".
מי הם החרש והמסגר?
על פי הפשט הפשוט הכוונה היא לבעלי מלאכה, וכן תרגם יונתן: "ית אומניא וית תרעיא", וכן פירושו המצודות.
מדוע הגלו אותם ראשונים? כדי שלא יוכלו להכין כלי נשק למרוד במלך בבל.
אבל רש"י פירש:
"החרש והמסגר - תלמידי חכמים שגלו עם יכניה. וכבר פירשתיו בספר מלכים (ב כד). לשון אחרת: החרש והמסגר החרש - לשון חֵרֵש, המסגר לשון סָגוּר. כלומר: חכמים גדולים בתורה, שכשהיה אחד מהם מדבר הכל שותקים, מסגר שהיו סוגרים ואין פותח.
כך אמרו במסכת גיטין (דף פח עמוד א):
מאי דכתיב: 'וישקוד ד' על הרעה ויביאה עלינו, כי צדיק ד' אלקינו' (דניאל ט, יד)? משום ד'צדיק ד' אלקינו' 'וישקוד ד' על הרעה ויביאה עלינו'?!
אלא, צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל שהגלה גלות צדקיהו ועדיין גלות יכניה קיימת, דכתיב ביה בגלות יכניה: 'החרש והמסגר אלף' (מלכים ב כד, טז), חרש - שבשעה שפותחין נעשו הכל כחרשין, מסגר - כיון שסוגרין שוב אינן פותחין, וכמה? אלף.
עוד אמרו במסכת סנהדרין (דף קג עמוד א):
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב: 'בראשית ממלכות יהויקים בן יאשיהו' (ירמיהו כו, א), וכתיב: 'בראשית ממלכת צדקיה' (ירמיהו כח, א)? וכי עד האידנא לא הוו מלכי?
אלא בקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל יהויקים, נסתכל בדורו - ונתקררה דעתו.
בקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיה, נסתכל בצדקיה - ונתקררה דעתו.
פירש רש"י שם:
וכי עד האידנא לא הוו מלכי - ואי משום תחילת ממלכתו קאמר - הוה ליה למכתב: 'בשנה ראשונה למלכותו'. אלא להכי שני קרא בדיבוריה וכתיב: 'בראשית' - ללמדך מעשה בראשית היה בימי יהויקים, שבקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את עולמו לתהו ובהו, כמו שהיה מבראשית.
כיון שנסתכל בדורו - של יהויקים שהיו צדיקים, שעדיין לא גלו החרש והמסגר.
דורו של צדקיהו - היו רשעים, שכל הצדיקים הגלו כבר עם יהויכין.
נמצאנו למדים שרוב הצדיקים גלו בגלות יהויכין, ורוב הרשעים נשארו בארץ.
ג. מה חשבו בירושלים אחרי גלות יהויכין?
לפי מה שלמדנו בפרק מ"ד, טענו הרשעים שנשארו בירושלים כלפי הצדיקים שגלו לבבל וכן כלפי מיעוט הצדיקים שנשארו בירושלים, שהמציאות מוכיחה שהם, הרשעים צודקים! עובדה שהצדיקים גלו ואילו הרשעים נשארו!
כלפי טענה זו אמר ירמיהו את הנבואה שבפרקנו: דעו לכם, גם הגולים וגם הנשארים: הגולים יזכו לטובה, ואילו אלו שנשארו בירושלים יסבלו יותר!
ד. מה ניתן ללמוד לדורות מפרק זה?
במסכת אבות פרק א משנה ז נאמר: "נתאי הארבלי אומר: הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע, ואל תתיאש מן הפורענות".
מה פירוש "אל תתיאש מן הפורענות"?
פירש ר' עובדיה מברטנורא:
ואל תתיאש מן הפורענות - שלא תאמר רשע זה מעשיו מצליחין - אלך ואדבק עמו, הואיל והשעה משחקת לו, לכך אמר: ואל תתיאש מן הפורענות, כלומר: דע שמהרה תבא עליו פורענות, כי פתאום יבוא אידו.
רש"י הוסיף גם את הצד השני:
ואל תתיאש מן הפורענות - שאם אתה עשיר - אל תבטח בעשרך, לפי שהפורענות ממהרת לבא. לכן תהיה כל שעה בפחד, וכן הוא אומר: 'אשרי אדם מפחד תמיד' (משלי כח, יד).
וכן אם בא עליך רעה - אל תתיאש, לפי שהישועה קרובה לבא, וכן הוא אומר: 'הן לא קצרה יד ד' מהושיע' (ישעיהו נט, א).
מקור דברי רש"י הוא במסכת אבות דרבי נתן (נוסחא ב פרק יז), ושם נאמר:
כל שהוא בטובה לא יתייאש מן הפורענות - זה צדקיהו מלך יהודה. וכל שהוא בפורענות לא יתייאש מן הטובה - זה יהויכין מלך יהודה...
נמצאנו למדים שגם כשהרשע מצליח אין בכך הוכחה לצדקותו, אלא פורענותו בוא תבוא.
וגם כשהצדיק אינו מצליח ואפילו אם הוא סובל, אין בכך הוכחה לכך שאינו צדיק, אלא גאולתו בוא תבוא.
יהי רצון שנלך תמיד בדרך, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.