פסוק ב:הדוד אחד תאנים טובות מאד, התאנה אם אין לוקטין אותה תיכף כשנתבכרה היא מותלעת מהשמש כמ"ש חז"ל במדרש, וע"ז המשיל את גלות יהויכין שנלקטו תחלה מארץ ישראל לתאני הבכורות שנלקטו ראשונה:
פסוק ג:התאנים הטובות טובות מאד, ר"ל כי יש טוב ורע יחוסיי שהדבר טוב בערך דבר אחר גרוע ממנו, ובכ"ז אינו טוב מאד מצד עצמו, ועז"א שהטובות והרעות שראה הם החלטיים מצד עצמם בלא יחוס אל אחרים גרועים או טובים מהם, ועז"א שהטובות טובות מאד, וכן ר"ל שהטובות נתוספו בטוב ונעשו טובות מאד ע"י שנתלקטו תיכף כמ"ש כתאני הבכורות, והרעות נתוספו ברע ע"י שלא נתלקטו עד שהרעות נעשו רעות מאד עד אשר לא תאכלנה מרוע:
פסוק ה:כתאנים הטובות האלה, ר"ל שנלקטו בזמנם כן אכיר את גלות יהודה שנלקטו בזמנם ונעשו טובות מאד עד שמה ששלחתים מן המקום הזה הוא לטובה, א. שע"י ששלחתים ושמתי עיני עליהם לטובה שתהיה השגחתי עליהם בגלותם, ב. והשיבותים על הארץ הזאת, בימי כורש, ואז ובניתים במלכות ולא אהרוס, ונטעתים בישוב הארץ ולא אגלם, ג. שלא ימצא עוד סבה לחורבן וגלות, כי ונתתי להם לב לדעת אותי ועי"כ והיו לי לעם, כי ע"י הגלות ישובו אלי בכל לבם:
פסוק ח:וכתאנים הרעות שלא נלקטו, אשר לא תאכלנה מרוע כי כה אמר ה', ר"ל כי מ"ש ירמיה (בפסוק ג') והרעות רעות מאד אשר לא תאכלנה מרוע, י"ל שזה אמר מדעת עצמו, והודיע לו ה' שמ"ש אשר לא תאכלנה מרוע לא אמר מדעת עצמו רק כה אמר ה', וה' שם בפיו הדברים האלה, ודרך נבואה עתידה כי כן אתן את צדקיהו וכו', ר"ל כל אלה שלא נלקטו לבבל:
פסוק ט:ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ, שע"י שנגזר שנ"נ ירדוף אחריהם ירע על ידם ויזוע כל הממלכות שהם ביניהם, וגם יהיו לחרפה בכל המקומות אף במקום שלא תגיע יד נבוכדנצר שם:
פסוק י:ושלחתי בם את החרב על אלה שירצו לשוב לא"י: