פסוק א:הראני ה׳. במראה הנבואה:
פסוק א:דודאי. כלים מלאים תאנים היו מזומנים לפני ההיכל:
פסוק א:אחרי הגלות. חוזר לתחילת המקרא לומר שזה ראה אחר שגלה נ״נ וכו׳:
פסוק א:ואת החרש ואת המסגר. הם אומנים ושומרי השערים אשר סגרו אותם בעתם וכן ת״י:
פסוק ב:תאנים. מלאה תאנים וכו׳:
פסוק ב:כתאני הבכרות. כתאנים המבושלין כל צרכן:
פסוק ב:מרוע. בעבור רעתן לא היה אפשר לאכלן:
פסוק ג:טובות מאד. המה טובות מאד:
פסוק ג:רעות מאד. המה רעות מאד:
פסוק ה:כתאנים הטובות האלה. שהמה חביבים ובני אדם מתקרבים אליהן כן אכיר את גלות יהודה ר״ל עם כי נעשו זרים ממני כי הרחקתים מעל גבולי הנה עתה אכיר אותם ואתקרב אליהם:
פסוק ה:לטובה. חוזר למעלה לומר כן אכיר לטובה:
פסוק ו:ושמתי עיני. אשגיח עליהם לטובה לשמרם בגולה:
פסוק ו:והשיבותים. בזמן בית שני:
פסוק ו:ובניתים ולא אהרוס. ר״ל הואיל וכבר עבר עליהם הצרה לא יקוו עוד מעתה הריסה כי אם בנין בשובם לירושלים בבית השני לא כמו הנשארים בירושלים אשר יקוו על הריסה הואיל ועדיין לא עבר עליהם הצרה ולא קבלו הגמול:
פסוק ו:ונטעתים וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ז:ונתתי וכו׳. אתן להם לב מבין לדעת אותי אשר אני ה׳:
פסוק ז:והיו לי לעם. להאמין בי ולקבל עול מוראי:
פסוק ז:ואנכי וכו׳. להיות בעזרתם:
פסוק ח:וכתאנים הרעות. כאלו אמרו הנשארים בם יהיו כתאנים הרעות אשר אין לאכלן בעבור רעתן השנואים ומרוחקים מבני אדם:
פסוק ח:כן אתן וכו׳. להיות שנוא ומרוחק:
פסוק ח:והיושבים בארץ מצרים. שהלכו עם יוחנן בן קרח למצרים ונתיישבו שמה אשר לא כמצות ה׳:
פסוק ט:ונתתים וכו׳. ר״ל אמסרם לכל ממלכות הארץ להיותם לזעוה ולרעה כי כולם יחרידם וירעו להם:
פסוק ט:לחרפה וכו׳. ר״ל בכל המקומות אשר אדיח אותם שם יהיו לחרפה כי כולם יחרפו אותם:
פסוק ט:ולמשל. יביאו משל מהפורעניות הבא עליהם:
פסוק ט:לשנינה. יתמידו לספר מהצרות הבאות עליהם:
פסוק ט:ולקללה. המקלל יתלה הקללה בהם לומר תהיה כהיהודים האומללים:
פסוק י:עד תומם. עד יכלו מעל האדמה וכו׳: