פסוק א:הראני ה' והנה שני דודאי תאנים וגומר עד סוף הנבואה. בעבור שהראה השם לירמיהו בנבואתו גלות בני יהודה העתיד לבא עליהם הראה לו עוד מה שיהיה בהם אחרי שילכו בגולה ולזה הראהו שני דודאי תאנים רוצה לומר שני סלים מלאים תאנים שהיו מועדים לפני היכל ה' כאלו באו שמה מהבכורים והונפו והונחו שמה, ואומרו אחרי הגלות נבוכדנצר יראה זר לפי שהיה ראוי שיאמר הכתוב זה בתחלה אחרי הגלות וגו' הראני השם שני דודאי תאנים וגומר הדוד האחד וגומר, אבל ענין זה שהוא ראה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל ה' האחד היה רומז אל יכניה ואל שרי יהודה והחרש והמסגר יועצים וחכמי ירושלם שהלכו עמו, והדוד האחר היה רומז לצדקיהו ושריו ושארית העם, וגילה בזה שעם היות יכניה ושריו וחכמיו בבבל גולים וצדקיהו ושריו ועמו נשארים בירושלם אשר שם בית ה' וארון האלקים שלא היו מפני זה צדקיהו ועבדיו ועמו יותר קרובים אל השם ולא יהיו מפני שנשארו בירושלם ניצולים מהגלות יותר מן יכניה ואשר הלכו עמו בבלה, אין הדבר כן כי שניהם ראה מועדים לפני היכל השם ולכן אמר אחריו אחרי הגלות נבוכדנצר מלך בבל את יכניהו בן יהויקים וגומר ויביאם בבלה כי גם אחרי היותם שמה ראה שני הדודאים הרומזים לשני המלכים מועדים לפני היכל ה' לתת בהם משפט מה יהיה בהם, וזכר שלא נדונו כפי מקומות מושבותיהם עתה אבל כפי מעשיהם כי היה (ב) הדוד האחד תאנים טובות כתאנה בבכורה בראשיתה שהם יותר נחמדים לאכול כמו שאמר כבכורה בתאנ' בראשיתה מצאתי אבותיכם (הושע ט, י), והדוד השני היה מתאנים רעות מאד אשר לא תאכלנ' מרוע, (ג) וכן אמר הנביא שהיה רואה אותם והנה לא השיבו השם שהיה יכניהו ושריו כתאנים הטובות צדקיהו ושריו כתאנים הרעות לפי שכולם אלו ואלו רשעים היו, ולא מפאת עצמם נמשלה הא' לתאנים הטובות והאחר לרעות אלא כפי מה שיהיה בהם והוא אומרו (ה) כתאנים הטובות כן אכיר את גלות יהודה אשר שלחתי מן המקום הזה אל ארץ כשדים לטובה, (ו) והוא שאשים עיני עליהם לשומרם והשיבותים על הארץ הזאת, ואומרו ובניתים ולא אהרוס ונטעתים ולא אתוש אין ענינו שהשבים לבית שני לא ילכו עוד בגלות אחר אבל על אותם שבבבל אמר שכבר עבר עליהם הצרה שהיתה עתידה לעבור ומעתה לא יקוו עוד הריסה ונתישה כי אם בנין ונטיעה בשובם לירושלם אל בית שני, וגם רמז בזה ליהויכין שיצא מהמאסר ויכבדהו מלך בבל כי כן היה, (ז) ואומרו ונתתי להם לב לדעת אותי ענינו כי שם בבבל יתחכמו בחכמת התורה כי שם נעשה התלמוד הבבלי ועליו אמר ונתתי להם לב לדעת אותי וגומר כי ישובו אלי בכל לבם, (ח) והתאנים הרעות רומזים אל צדקיהו אל שריו ועמו במה שיהיה עליהם ועל היושבים בארץ מצרים שהלכו שם עם יוחנן בן קרח, (ט) שיתן אותם לזועה ולרעה ולחרפה למשל ולשנינה (י) ויכלה אותם החרב הרעב והדבר בכל מקום שיהיו בו, גם צדקיהו ימות בנפש מרה בתוך המאסר, וסבת זה כולו היתה לפי שהקב"ה גזר שכל ממלכות האדמה יכבשו לפני נבוכדנצר, ולכן היה ירמיהו בשם ה' יועץ ודורש אל היהודים וגם לשאר ממלכות שיעבדו את מלך בבל, ומפני שיכניהו ושריו וחכמיו שמעו בדבר ה' ויצאו אליו ונכנסו בידו לכן דבר השם עליהם טוב והיו כתאנים הטובות, אמנם צדקיהו ועמו שעם כל דברי הנביא ועצתו לא נכבשו תחת נבוכד נצר ולא שמעו בקול ה' להשתעבד אליו היו כתאנים הרעות כי רעה תבא עליהם כי הנה לא יצא צדקיהו מהמאסר ולא יצא מושל מזרעו, ולכן חיבר אליו היושבים בארץ מצרים לפי שהלכו שמה שלא ברשות גבוה ובהפך רצונו ובעוברם על מצותו. והותרה בזה השאלה הששית: