א הִרְאַנִי֮ יְהוָה֒ וְהִנֵּ֗ה שְׁנֵי֙ דּוּדָאֵ֣י תְאֵנִ֔ים מוּעָדִ֕ים לִפְנֵ֖י הֵיכַ֣ל יְהוָ֑ה אַחֲרֵ֣י הַגְל֣וֹת נְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֡ל אֶת־יְכָנְיָ֣הוּ בֶן־יְהוֹיָקִ֣ים מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֩ וְאֶת־שָׂרֵ֨י יְהוּדָ֜ה וְאֶת־הֶחָרָ֤שׁ וְאֶת־הַמַּסְגֵּר֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיְבִאֵ֖ם בָּבֶֽל׃ ב הַדּ֣וּד אֶחָ֗ד תְּאֵנִים֙ טֹב֣וֹת מְאֹ֔ד כִּתְאֵנֵ֖י הַבַּכֻּר֑וֹת וְהַדּ֣וּד אֶחָ֗ד תְּאֵנִים֙ רָע֣וֹת מְאֹ֔ד אֲשֶׁ֥ר לֹא־תֵֽאָכַ֖לְנָה מֵרֹֽעַ׃ ג וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י מָֽה־אַתָּ֤ה רֹאֶה֙ יִרְמְיָ֔הוּ וָאֹמַ֖ר תְּאֵנִ֑ים הַתְּאֵנִ֤ים הַטֹּבוֹת֙ טֹב֣וֹת מְאֹ֔ד וְהָֽרָעוֹת֙ רָע֣וֹת מְאֹ֔ד אֲשֶׁ֥ר לֹא־תֵאָכַ֖לְנָה מֵרֹֽעַ׃ ד וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ ה כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כַּתְּאֵנִ֥ים הַטֹּב֖וֹת הָאֵ֑לֶּה כֵּֽן־אַכִּ֞יר אֶת־גָּל֣וּת יְהוּדָ֗ה אֲשֶׁ֨ר שִׁלַּ֜חְתִּי מִן־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֛ה אֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּ֖ים לְטוֹבָֽה׃ ו וְשַׂמְתִּ֨י עֵינִ֤י עֲלֵיהֶם֙ לְטוֹבָ֔ה וַהֲשִׁבֹתִ֖ים עַל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וּבְנִיתִים֙ וְלֹ֣א אֶהֱרֹ֔ס וּנְטַעְתִּ֖ים וְלֹ֥א אֶתּֽוֹשׁ׃ ז וְנָתַתִּי֩ לָהֶ֨ם לֵ֜ב לָדַ֣עַת אֹתִ֗י כִּ֚י אֲנִ֣י יְהוָ֔ה וְהָיוּ־לִ֣י לְעָ֔ם וְאָ֣נֹכִ֔י אֶהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים כִּֽי־יָשֻׁ֥בוּ אֵלַ֖י בְּכָל־לִבָּֽם׃ ח וְכַתְּאֵנִים֙ הָֽרָע֔וֹת אֲשֶׁ֥ר לֹא־תֵאָכַ֖לְנָה מֵרֹ֑עַ כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה כֵּ֣ן אֶ֠תֵּן אֶת־צִדְקִיָּ֨הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֤ה וְאֶת־שָׂרָיו֙ וְאֵ֣ת ׀ שְׁאֵרִ֣ית יְרוּשָׁלִַ֗ם הַנִּשְׁאָרִים֙ בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְהַיֹּשְׁבִ֖ים בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ ט וּנְתַתִּים֙ לזועה (לְזַעֲוָ֣ה) לְרָעָ֔ה לְכֹ֖ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֑רֶץ לְחֶרְפָּ֤ה וּלְמָשָׁל֙ לִשְׁנִינָ֣ה וְלִקְלָלָ֔ה בְּכָל־הַמְּקֹמ֖וֹת אֲשֶֽׁר־אַדִּיחֵ֥ם שָֽׁם׃ י וְשִׁלַּ֣חְתִּי בָ֔ם אֶת־הַחֶ֖רֶב אֶת־הָרָעָ֣ב וְאֶת־הַדָּ֑בֶר עַד־תֻּמָּם֙ מֵעַ֣ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶ֖ם וְלַאֲבוֹתֵיהֶֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
הִרְאַנִי ה' בחזון נבואי וְהִנֵּה שְׁנֵי דּוּדָאֵי, דוודים, סלים של תְאֵנִים מוּעָדִים, עומדים הכן לִפְנֵי הֵיכַל ה'. הדבר אירע אַחֲרֵי הַגְלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל אֶת־יְכָנְיָהוּ בֶן־יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ־יְהוּדָה וְאֶת־שָׂרֵי יְהוּדָה וְאֶת־הֶחָרָשׁ וְאֶת־הַמַּסְגֵּר מִירוּשָׁלִַם וַיְבִאֵם בָּבֶל. גלות יכניהו הייתה קטנה מן הגלות הבאה אחריה, אבל היא הייתה משמעותית מבחינה היסטורית. יצאו בה אנשים איכותיים יותר. הבבלים הגלו חלק הארי משרי המדינה ומנהיגיה עם בעלי המלאכה המיומנים כדי למנוע מתושבי המדינה לייצר נשק ולתכנן מרד.
פסוק ב:
הַדּוּד האֶחָד מלא תְּאֵנִים טֹבוֹת מְאֹד כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת, המתבשלות לראשונה. התאנים המבכירות חביבות על הכול. וְהַדּוּד האֶחָד מלא תְּאֵנִים רָעוֹת מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא־תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ.
פסוק ג:
וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: מָה־אַתָּה רֹאֶה, יִרְמְיָהוּ? וָאֹמַר: תְּאֵנִים. הַתְּאֵנִים הַטֹּבוֹת – טֹבוֹת מְאֹד, וְהָרָעוֹת – רָעוֹת מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא־תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ. ירמיהו לא נדרש לתיאור השטחי של המראה. הוא מחדד את ההבדל הבולט בין שני סוגי התאנים.
פסוק ד:
מעבר לתמונה, ירמיהו שמע בנבואתו גם מסר מילולי: וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃
פסוק ה:
כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: כַּתְּאֵנִים הַטֹּבוֹת הָאֵלֶּה, כֵּן אַכִּיר, אדע, אבחין ואבכר אֶת־גָּלוּת יְהוּדָה, אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי מִן־הַמָּקוֹם הַזֶּה אל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים, לְטוֹבָה.
פסוק ו:
וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְטוֹבָה, וַהֲשִׁבֹתִים עַל, אל הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּבְנִיתִים וְלֹא אֶהֱרֹס וּנְטַעְתִּים וְלֹא אֶתּוֹשׁ, אעקור.
פסוק ז:
וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב לָדַעַת אֹתִי, להכיר כִּי אֲנִי ה', וְהָיוּ־לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים, כִּי־יָשֻׁבוּ אֵלַי בְּכָל־לִבָּם.
פסוק ח:
וְכַתְּאֵנִים הָרָעוֹת אֲשֶׁר לֹא־תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ, אלא מושלכות לכליה – כִּי־כֹה אָמַר ה', כֵּן אֶתֵּן אֶת־צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וְאֶת־שָׂרָיו וְאֵת שְׁאֵרִית יְרוּשָׁלִַם הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְכן את הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, אלו שברחו לשם מאימת נבוכדנאצר, ואולי הוגלו על ידי המצרים עם המלך, בן יאשיהו.
פסוק ט:
וּנְתַתִּים לְזַעֲוָה, זוועה, חלחלה לְרָעָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, לְחֶרְפָּה וּלְמָשָׁל, כדוגמא לצרות ואסונות לִשְׁנִינָה, לדיבור קשה, ללעג וְלִקְלָלָה בְּכָל־הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר־אַדִּיחֵם שָׁם.
פסוק י:
וְשִׁלַּחְתִּי בָם אֶת־הַחֶרֶב אֶת־הָרָעָב וְאֶת־הַדָּבֶר, עַד־תֻּמָּם, עד שיכלו לגמרי מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־נָתַתִּי לָהֶם וְלַאֲבוֹתֵיהֶם. נבואה זו, הצופה את סוף ימי צדקיהו, מבחינה בין ישראל שגלו לבבל – שעתידים לשגשג ולחיות חיים טובים למדי ברוחם ובגופם, לבין האחרים – שיסבלו פעם אחר פעם.