פסוק א:הוי רועים. מלכי יהודה:
פסוק ב:לא פקדתם אותם. לא נזהרתם לשומרם:
פסוק ד:ולא יפקדו. ולא יחסרו לשון ולא נפקד ממנו איש (במדבר לא):
פסוק ו:ה' צדקנו. ה' מצדיק אותנו בימיו של זה:
פסוק ט:לנביאים נשבר לבי בקרבי. לדברי הנביאים האומרים שלום יהיה לכם נשבר לבי. רחפו. הולכים ונעים ככנפי צפור המרחף על קנו טרנבליר"ט בלעז:
פסוק ט:מפני ה'. שאני שומע ממנו גזירה רעה זאת:
פסוק י:מפני אלה. שבועת שקר:
פסוק י:מרוצתם. קורש"א בלעז וי"ת ל' רצון:
פסוק יא:גם נביא גם כהן. אפילו אלו שהכל למידין מהם:
פסוק יא:גם בביתי מצאתי רעתם. שהעמידו דמות בהיכל:
פסוק יב:כחלקלקות. ארץ חלקה שהרגל מחלקת בה והאדם נופל:
פסוק יב:כחלקלקות באפלה. כשלון על כשלון חלקלקות באור יש כשלון אפלה בלא חלקלקות יש כשלון:
פסוק יג:ובנביאי שומרון ראיתי תפל'. קודם שגלו:
פסוק יד:ובנביאי ירושלים. אני רואה עתה שערורה דבר מגונה:
פסוק יד:וחזקו ידי מרעים. אומרים לרשעים שלום יהיה לכם:
פסוק יד:לבלתי שבו. שלא ישובו המריעים איש מרעתו:
פסוק יז:וכל הולך בשרירות לבו וגו'. ולכל הולך בשרירות לבו וגו':
פסוק יח:מי עמד בסוד ה'. וישמע את הנגזר מלפניו אותו שהקשיב דבר תורתו וישמע למצותיו ולא הרשעים האלה שמיעה הראשונה שבמקרא זה שמיעה ממש שמיעה האחרונה קבלה:
פסוק יט:מתחולל. משתכן מחזר לשכון ועל ראש רשעים ישכון:
פסוק כ:מזמות. לשון מחשבה:
פסוק כב:ואם עמדו בסודי וישמיעו דברי וגו'. היה להם להשמיע דברי ותורתי את עמי ולא להטעותם בה מעלי:
פסוק כג:האלהי מקרוב. שאיני רואה אלא בסמוך לי ואין בי כח לשפוט את התחתונים שהם רחוקים ממני ואיני יודע במעשיהם:
פסוק כד:אם יסתר איש. זהו כפל תמיהה האלהי מקרוב כדרך כל תמיהות הכפולות:
פסוק כו:עד מתי. ינבאו שקר וכי יש בלבם של הנביאים הללו הנבאים שקר לקיים מחשבותם שהם חושבים להשכיח את עמי שמי וגו':
פסוק כו:תרמית. לשון מרמה:
פסוק כח:יספר חלום. יספרנו ל' הבאי כשאר חלומות ולא יחזקנו בדברי נבואה:
פסוק כח:מה לתבן את הבר. מה ענין שקר אצל אמת:
פסוק כט:הלא כה דברי כאש. לא היה להם לטעות ולדמות חלומות לומר שהם נבואה כי דבר נבואה כשבאה בפי הנביא בגבורה היא באה בו כאש בוערת כענין שנאמר ותהי בלבי כאש בוערת (לעיל כ) ואומר ויד ה' עלי חזקה (יחזקאל ג׳:י״ד):
פסוק כט:וכפטיש. פי"ק בלעז ויש אומר מרטיי"ל בלעז:
פסוק ל:מגנבי דברי איש מאת רעהו. איש מאת רעהו יש להם מרגלים אצל נביאי האמת ושומעין סגנון שלהם שהם מתנבאים בו ואומרין נבואת שקר באותו ל' כמו שעשה חנניה בן עזור שמע את ירמיה מתנבא בשוק העליון הנני שובר את קשת עילם והוא ניבא בשוק התחתון שברתי את עול מלך בבל (לקמן כח) כמו שאמרו רבותינו בסנהדרין:
פסוק לא:הלוקחים לשונם. המלמדים לשונם לומר שקריהם בל' נאם ה' כנביאי האמת למען יאמינו בם:
פסוק לב:ובפחזותם. ל' תמהון אישטורדיזו"ן בלעז:
פסוק לג:מה משא ה'. לשון שחוק לפי שנבואתו להם למשא:
פסוק לג:ואמרת אליהם את מה משא ונטשתי וגו'. אומרים לכם מה המשא, אתם למשא להקב"ה והוא אמר שיטוש וישליך אתכם מעל זרועותיו משמים ארץ כך שמעתי:
פסוק לו:כי המשא יהיה לאיש דברו. אע"פ שאתם מהפכין את המשא לגנאי משא דבר ה' לאיש דברו ולאיש עצתו הוא מגלהו ואתם מהפכין אותו ללשון משאוי זו לא שמעתי כן והיא עיקר אבל כך שמעתי כי המשאוי יהי' משאוי של פורענות למי שאומרו השואל מה משא, ע"א משא ה' ל' נבואה הוא והיה הנביא השקר שואל לנביא האמת לאמר לו את דבר הקב"ה בל' שבא הסיגנון אליו והסיגנון לא היה מפרש הדיבור כל כך והיה נביא השקר מהפך את הפי' לצד אחר והיה מדבר בדוגמת נביא האמת כדי שיאמינו בו וכן עשה חנניה בן עזור לכן הוא אומר אל תשאלו משא ה' את ל' הסגנון אלא מה דבר ומה ענה את פירוש הדבר שאלו לנביא אמת לאמר להם מה הקב"ה אומר ולהיכן נוטין את דבריו:
פסוק לו:כי המשא יהיה לאיש דברו. סיגנון סתם הקב"ה אמרו סתם לאיש עצתו שאינו חשוד להפכו ואתם שואלי' אותו כדי להפכו והפכתם את דברי הקב"ה וזהו שאמר למעלה מגנבי דברי איש מאת רעהו (כאן) גם זה לשון מיותר:
פסוק לז:כה תאמר אל הנביא. כשאתם באים לשאול דברי מאת הנביא:
פסוק לט:ונשיתי. ל' גיד הנשה (בראשית ל״ב:ל״ג) ול' ונשתה גבורתם (לקמן נא) קופץ ומטלטל ממקום למקום: