פסוק ב:ותדיחום. הנפוץ הוא הפיזור, והנדח הוא הנדח ממקומו, כמ"ש ישעיה (י"א י"ב) :
פסוק ד:ולא יחתו. החתת היא השפלה נפשיית והיא קטנה מן היראה, ואמר תמיד לא תירא ולא תחת, עמ"ש (יהושע א' ט'. ולקמן ל' י') :
פסוק ה:ומלך מלך. הוסיף השם לחזק שהוא היה מלך באמת, כי הקודמים שמלכו לא היו מלכים באמת :
פסוק ו:יקראו. הכינוי מוסב על ישראל, שלכן (לקמן ל"ג ט"ו) שבמקום ישראל כתוב ירושלים, אמר אשר יקרא לה :
פסוק ט:רחפו. התפרדו מחבורם, ובמדרש (ב"ר) מרחפת על פני המים כיונה המרחפת על פני הקן נוגעת ואינה נוגעת :
פסוק ט:עברו. עבר אותו בגופו, או פי' שהעביר אותו מתכונתו, ויהיה פעל יוצא :
פסוק יג:שערורה. שערורה גרוע מתפלה, התפל חסר טעם, והשער מאוס או מזיק, כמו שער בנפשו כן הוא (משלי כ״ג:ז׳) :
פסוק יז:וכל הולך בשרירות לבו. למ"ד למנאצי נמשך גם על מלת וכל ולכל הולך אמרו. המנאץ בלתי פוקר בלב רק בלתי מחשיב דבר ה'. וההולך בשרירות לב מלא כפירה והכחשה :
פסוק יח:וירא וישמע. השמיעה הגשמיית עם ראיית המדבר בעיניו :
פסוק יח:הקשיב וישמע. הקשבה היא מרחוק, השמיעה ע"י הקשבת קול מרחוק שזה גדר הקשבה :
פסוק יט:מתחולל. להמפרשים הוא מנחי ע"ו מענין על ראש רשעים יחול, וי"ל שהוא מן הכפולים, סער ההולך במחול וסבוב שהוא מזיק מאד :
פסוק יט:. החמה היא בלב ואף הוא בפועל, ובעת יצאה החמה שבלב לפועל נקרא אף :
פסוק יט:עד עשותו ועד הקימו. ההקמה מורה על שתהיה המעשה קיימת ולא תבטל :
פסוק לא:וינאמו נאם. הנאום הוא מאמר גוזר מסודר, והרגילים בדבורים אלה נקראים נאמנים, מסיר שפה לנאמנים (איוב י"ב כ'), ומזה נאום פשע לרשע, ובא לרוב על דברי הנביאים, ועז"א הלוקחים לשונם, הרגל הלשון אל דבורים נמרצים :
פסוק לב:בשקריהם ובפחזותם שקריהם נגד נביאי השקר, ופחזותם נגד נביאי תרמית לבם, שנחפזו ולא שמו אל לב בל ירמה לבם אותם :
פסוק לג:משא. בא על הנבואה שנושא בה משל ומליצה, כמ"ש (ישעיה י"ג א') ומורה גם על משא וסבל :
פסוק לג:את מה משא. את מה ישא משא :
פסוק לט:ונשיתי. בשי"ן ימנית, מענין שאה וחורבן ומענין העתק ממקום, ומענין שכחה, משורש שאה או נשה :
פסוק מ:חרפה וכלמות. היה ראוי להקדים כלימה לחרפה כי חרפה גדולה מכלימה, רק חרפה הוא בעבור דבר, וכלימה יהיה גם בלא דבר, ומוסיף שגם יכלימו אתכם על לא דבר, וכן החרפה תהיה גם שלא בפניו והכלימה רק בפניו, ובזה כלימה מוסיף על חרפה :