פסוק א:הוי רועים מאבדים ומפיצים את צאן מרעיתי וכו' עד לנביאים נשבר לבי בקרבי, אחרי אשר ניבא ירמיהו על שלום ועל יהויקים בני יאשיהו ועל יהויכין בן יהויקים כפי רשעתם בכ"א מהם פרשה בפנ"ע דיבר על כולם ועל כל יתר מלכי ישראל ומלכי יהודה החטאים בנפשותם, ועליהם אמר בכלל הוי רועים מאבדים ומפיצים את צאן מרעיתי ר"ל שהם היו מאבדים את העם בתועבות מעשיהם ועבודתם הזרות כמו הרועים הרעים שמאבדים ומפיצים את צאנם בהיותם מונחים לשומרם ולהצילם, ולפי שמלכי ישראל ומלכי יהודה במלכותם סבבו בפשעיהם גליות העמים שלהם לכן אמר כנגדם (ב) אתם הפיצותם את צאני ותדיחום ולא פקדתם אותם ר"ל לא השגחתם עליהם, בעבור זה אנכי אפקוד עליכם את רוע מעלליכם והוא שתמותו כולכם מיתות רעות מהם ע"י עבדיהם ומהם בידי אויביהם, (ג) ואמנם העם שהם הדיחו והפיצו בגלותיהם אקבץ מגלותם, ומפני שהם ישארו מעט מהרבה וכמ"ש מיעד רע ונשארתם מתי מספר בגוים אשר ינהג ה' אתכם שמה, לכן אמר ואני אקבץ את שארית צאני שרמז בזה למיעוטם והיותם שנים שלשה גרגרים בראש אמיר וכנגד מיעוטן אמר ופרו ורבו כי אז בדרך נס ירבו וימלאו הארץ, ולפי שימים רבים יהיו בנ"י בגלותם אין מלך ואין שר אמר (ד) והקימותי עליהם רועים ורעום כי ישיב מלכיהם כבראשונה וירעו אותם כראוי, ואין ספק אצלי שההבטחה הזאת לא נאמרה על קבוץ בית שני אלא על הגאולה העתידה ויורה ע"ז מה דסמיך ליה הנה ימים באים נאם ה' והקימותי לדוד צמח צדיק וידוע שלא נתקיים זה בבית שני כי אז לא מלך ביניהם מלך מבית דוד אבל אמרו על קבוץ הגליות כולם ולכן אמר ולא ייראו עוד ולא יחתו ולא יפקדו. וראוי לתת לב לשלשת הגזרות האלה כי הנה ייראה שענין כולם אחד אבל הם נאמרו למעט ענין בית שני לפי שאז היו נכנעים פעם לפרס פעם ליון ופעם לרומיים היו מפני זה תמיד ביראה ולכן אמר כאן ולא ייראו עוד ר"ל שבגאולה העתידה לא ייראו ולא יפחדו לא מפרס ולא מיון ולא מרומי כמו שהיה אז, גם שבבית שני היה להם בושת ומחתה רבה מאשר לא היה ביניהם לא ארון ולא כרובים לא נבואה ולא אורים ותומים ולא אש יורד מן השמים לזבחיהם אמנם לעת"ל יעד שלא יחתו כי ישובו ביניהם כל הקדושות ההמה כימי עולם וכשנים קדמוניות, גם בבית שני לא שבו הגולים כולם כי הנה י' השבטים לא חזרו עוד ומבני יהודה לא שבו אותם שהיו בארצות המערבה כולם ולא גם אותם שהיו בעמון ומואב ומצרים כמו שזכר יוסף בן גוריון וגם מגלות בבל לא שבו כ"א מעט מזער מדלת העם ועז"א כאן ולא יפקדו נאם ה' ר"ל לא יחסרו מלבוא כמו שחסרו בבית שני.
פסוק א:ומפני שעשה בזה ב' ייעודים א' בחזרת העם מגלותם וא' מחזרת המלכות בהם לכן הביא אח"ז ב' פרשיו' א' בייעוד המלכות וא' בייעוד גאולת העם, כי הנה בענין המלכות הודיע שיהיה מבית דוד וזרעו ימלוך על כולם וזהו (ה) והקימותי לדוד צמח צדיק כי יהיה יציאתו במלכות כיציאת צמח השדה מתחת לארץ ולא יהיה צמח רשע כמו יהויקים ובנו וצדקיהו אלא צמח צדיק וזהו על דרך מ"ש ישעיהו (ישעיה יא, א) ויצא חוטר מגזע ישי, ובאומרו ומלך מלך ביאר שלא יהיו בישראל חלוק מלכיות כי מלך א' ימלוך על כולם וכמ"ש ישעיהו (שם ב) ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה כן אמר ירמיהו ומלך מלך והשכיל, וכמ"ש ישעיהו (שם ד) ושפט בצדק דלים וכו' כן אמר ירמיהו, ועשה משפט וצדקה בארץ, וכמ"ש ישעיהו (שם יא) ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו וגו' ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ (שם יב) (ו) כן אמר ירמיהו בימיו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח שהם ב' המלכיות יהודה וישראל, ועוד הוסיף ירמיהו לבאר כאן מה יהיה שמו באומרו וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו וכבר זכרתי בשאלות כמה מהקושי יפול בקדושת מלך המשיח ולא בשום בריה אחרת בשם ה' אל עולם כי הוא השם הנכבד הוא הנקרא שם המפורש לפי שלא ישתתף בו זולתו ואיך יקרא שם המשיח בזה השם, והמפ' אמרו שמלת יקראו חוזר לישראל שהוא יקרא את המשיח כן ושמשה רבינו קרא את המזבח ה' נסי (שמות יז, טו) ויעקב קרא למזבח אל אלקי ישראל (בראשית לג, ב), וכן בדברי הנביא יחזקאל על ירושלם ושם העיר מיום ה' שמה (יחזקאל מח, לה) ואין זהו היתר לספק כ"א תוספת זרות בכל שאר הפסוקים שזכר, וראוי לבקש בהם פי' נכון וי"מ שלא היה שם המשיח אלא צדקנו בלבד לא שם ה' ויהי הפי' הפ' וזה שמו אשר יקראו ה' כי הוא יהיה אז הקורא אותו בשם צדקנו. והיותר נכון בעיני הוא שלא אמר הנביא שיהיה שם המשיח לא ה' צדקנו ולא צדקנו בלבד אבל שיהיה שמו צמח צדיק כמ"ש, ועל אותו שם אמר וזה שמו ר"ל צמח דוד אשר יקראהו ה' צבאות שהוא צדקנו כי הוא יקראהו בשם ה' ר"ל צמח צדיק. והותרה בז' השאל' הד'.
פסוק א:ואחרי שיעד זה בענין המל' יעד יעוד אחר בענין העם והוא אומרו (ז) לכן הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים וגו' ר"ל שתהיה הגאולה העתידה כ"כ גדולה ועצומה בנפלאותיה יותר מגאולת מצרים שלא ישבע הנשבע בימים ההם בחי ה' בכנוי הוצאת בנ"י מאר' מצרי' (ח) אלא חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל שהם י' השבטים מארץ צפון אשר הגלו שם, וכן בני יהודה ובנימן מכל הארצות אשר נדחו שמה, והתבונן כי בענין גאולת מצרים אמר בלבד אשר העלה וכגאולה העתידה אמר אשר העלה ואשר הביא, שהנה היה זה לפי שגאול' מצרים לא היתה כ"כ עצומה לפי שהיו בנ"י מקובצים כולם במקום א' ולכן אמר בלבד אשר העלה והגאול' העתידה תהיה יותר מופלגת לפי שהם מפוזרים בכל העולם ולרמוז לזה אמר בה אשר העלה ואשר הביא. והפ' האלה כבר נאמרו למעלה פ"א ונזכר כאן שנית כפי צורך הדרוש שהיה מדבר בו:
פסוק ט:לנביאים נשבר לבי בקרבי וגומר עד האלקי מקרוב אני. לפי שהיה ירמיהו מנבא על חרבן ירושלם ומלכי יהודה ואגבן הוצרך ליעד על העתיד חזר לענינו מנביאי השקר שהיו מתעים את העם בשקרותם באמרו לנביאים נשבר לבי וגומר. והמפרשים כתבו שאמר לנביאים נשבר לבי בקרבי רחפו כל עצמותי הייתי כאיש שכור וכגבר עברו יין מפני ה' להגיד שצירים אחזו לנביא מפני ה' שהיה מחולל ע"י הנביאים האלה ומפני דברי קדשו שהם מחוללים על פיהם. ואינו נכון כפשט הכתוב אל ענינו שבראות ירמיהו אותם הנביאים אוכלים ושותים ומתעדנים היה קורא תגר ואומר לנביאים האלה נשבר לבי בקרבי כי בראותי ענינם לבי מרוב דאגה נשבר בקרבי יען בחול הנבואה עלי רחפו כל עצמותי והייתי כאיש שכור בביטול החושים ורוב התרדמה וכגבר עברו יין שאינו רואה ולא שומע, וכל זה יקרה לי מפני ה' רוצה לומר בסבת השפע האלקי בהתדבקו בי ומפני דברי קדשו המריעים אלי שיתבטלו חושי בסבתם, (י) אמנם הנביאים האלה אינם כן כי כולם מנאפים עצרת בוגדים וזהו כי מנאפים מלאה הארץ שהם הנביאים אשר זכר, והיה זה לפי שמפני האלה אבלה הארץ ואלה היא שבועת שקר כמו שאמר אלא פיהו מלא ומרמות ותוך תחת לשונו עמל ואון (תהלים י, ז), הנה שמפני אלה ושקרות הנביאים ההם ומעשיהם הטמאים אבלה הארץ ויבשו נאות מדבר מבלי עשב בסבת עצירת הגשמים ותהי מרוצתם וזירוזם של אותם הנביאים לרעה כי לא ירוצו לדבר מצו', וגבורתם לא כן רוצ' לומ' אין גבורתם על דבר אמת אלא על כזב, (יא) והראיה שגבורתם אינה על אמת כי גם נביא גם כהן חנפו שהיו נושאים פנים והנביאים מנבאים בשקר והכהנים מלמדים תורה בחנפות ומרמה לא באמת, וגם בביתי שהוא בית הכהנים ומקום שבתם והוא בית ה' שמה ימצא רעתם כי היו מזבחים שם לאלקים אחרים, (יב) ולכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה כי יהיה דרכם מורד וחלקלקות שיפלו בו ההולכים וימעדו הרגלים בדרך ההוא מפני היותו חלק ביותר כל שכן כשיהיה הדרך ההוא אפלה שלא יראה אדם אנה יסמוכו ואנה ילכו שבעבור זה ידחו ויפלו בה, ולפי שהיה זה כולו משל ביאר הנמשל באמרו כי אביא עליהם רעה בהגיע שנת פקודתם שהוא בבא האויב עליהם, (יג) ואומרו אחר זה ובנביאי שומרון ראיתי תפלה ענינו אצלי הנה הנביאים האלה בעניניהם כמו שהיו בזמן מלכי ישראל נביאי שומרון ראיתי תפלה והוא גרעון מלשון נביאיך חזו לך שוא ותפל (איכה ב, יד) והיו מנבאים לבעל כמו שנראה בספורי אחאב ואיזבל ויתעו את עמי ישראל, (יד) כן היה ענין בנביאי ירושלם שראיתי בהם שערורה והוא דבר גנאי נאוף והלוך בשקר כמו שנזכר למעלה, וכמו שנביאי שומרון התעו את ישראל כן נביאי ירושלם התעו את בני יהודה כי הם החזיקו ידי מרעים לבלתי ישובו איש מרעתו והם בני יהודה שהיו בוטחים בדברי נביאיהם, ובעבור זה לא שבו בתשובה והיו כולם כסדום ויושבי ירושלם כעמורה, (טו) ולפי שכל הרעה הזאת באה מהנביאים האלה לכן יהיה מענשם להאכילם לענה ולהשקותם מי רוש והלענה היא משל לצרה ומי רוש משל לגלות והחרבן, וכל זה לפי שמאת נביאי ירושלם יצאה חנופה לכל הארץ והוא הרשע והשקרות, (טז) וחזר לדבר אל העם ולהזהירם אל תשמעו על דברי הנביאים רוצה לומר שלא ישמעו אל דבריהם כי מלת על תשמש במקום אל, וזה לפי שמהבילים המה אתכם רוצה לומר כל מה שאומרים לכם הבל הוא חזון לבם ידברו שכל נבואותיהם הם בשקר כפי מה שרוצים לומר אך לא מפי השם, (יז) ומנהגם הוא שאומרים אמור למנאצי והם הרשעים שדבר השם שלום יהיה להם ושכל הולך בשרירות לבו לא תבוא עליו רעה, ונתן טעם למה לא ישמעו את דבריהם באומרו (יח) כי מי עמד בסוד השם רוצה לומר מי מהם עמד בסוד השם שיקבל נבואתו וראה מראת הנבואה ושמע דברו כי כל מדרגות הנבואה נכללות בראיות צורות ושמיעת דברים, ואומרו מי הקשיב דבריו וישמע פירשו המפרשים שהוא כפל ענין במלות שונות אבל מאשר נקוד וישמע הראשון בשב"א והשני בפתח נראה לי לפרשו שיאמר מי מאלה עמד בסוד השם ויהיה שומע דבריו כי בהיותם רשעים לא יעמדו בסוד השם ולא ישמעו דבריו, אמנם מי שהקשיב דברו כירמיהו שהקשיב בקול השם ועשה מצותיו הוא אשר שמע דברו ונבואתו והוא איש סודו באמת לא כרשעים האלה. וכבר שיער רש"י בזה הפירוש שכתב אותו שהקשיב דבר תורתו וישמע למצותיו ולא הרשעים האלה שמיעה ראשונה שבמקרא זה היא שמיעה ממש ושמיעה אחרונה קבלה עד כאן לשונו.
פסוק יט:ואמרו אח"ז הנה סערת השם וגומר ענינו וכי תאמר בלבבך ואם הם נביאי שקר רשעים במעשיהם למה לא ימיתם הקדוש ברוך הוא בעד חטאתם דע לך שסערת השם חמה יצאה והיא הגזרה האלקית שיצא דבר מלכות מלפניו והסער המתחולל ההוא על ראש רשעים שהם אותם הנביאים יחול, ואל תחשבו שישוב השם מחרון אפו כי (כ) לא ישוב אף ה' עד עשותו אותו סער מתחולל ועד הקימו מזמות לבו ואם לא יהיה עתה בעולם הזה באחרית הימים והוא אחר המות בעולם הנשמות התבוננו בו בינה רוצה לומר תבינו הבינה הזאת שהרשעים שטוב להם בעה"ז הוא להשמידם עדי עד בעה"ב וראוי הוא שיענשו כן, (כא) לפי שלא שלחתי את הנביאים האלה והמה רצו ובמרוצה הלכו לנבאות שקרים לא דברתי אליהם דבר נבואה והם נבאו מנפשם, (כב) ואם עמדו בסודי כדבריהם היה ראוי שימיעו דברי את עמי רוצה לומר דברי אשר דברתי בתורתי וישיבום מדרכם הרע ומרוע מעלליהם לא שיחזיקו ידי מרעים להרשיע כמו שהם עושים לעמי:
פסוק כג:האלהי מקרוב אני וגומר עד הראני ה' והנה שני דודאי תאנים. לפי שהיה כונת הנביא להוכיח את הנביאים הקדים לתוכחתו פסוק האלהי מקרוב אני ופסוק אם יסתר איש במסתרים כאומר התחשבו שאני כמו הפסילים שלכם שהם אלהים חדשים מקרוב באו נבראים ומחדשים מימי בראשית רומז אל הכחות השמימיות ולא אלהי מרחוק רוצה לומר קדמון לכל דבר, כי הנה קרא לדבר הנברא קרוב לפי שהתחלתו מזמן ידוע וקרא רחוק לקדמון מבלי התחל', (כד) וכן אם תחשבו שיסתר איש במסתרים ואני לא אראנו שקר הוא כי את השמים ואת הארץ אני מלא רוצה לומר שאני בראתים והשגחתי ושמירתי תמיד עליהם ולכן ראוי שתדעו שלא יעלם ממני דבר כיון שאני הבורא כל דבר והשומר ומשגיח בו, (כה) ולכן דעו ששמעתי את אשר אמרו נביאי השקר המנבאים בשמי שאומרים כל היום חלמתי חלמתי, ואמנם מה היה החטאת והפשע בספרם חלומותיהם הנה הוא שהנביאים ההם היו חושבים שעם היות הבדל גדול בין המראה והחלום שהם שני סוגי הנבואות כמו שאמרה תורה במראה אליו אתודע (במדבר יב, ו), בחלום אדבר בו (שם), הנה לא היה הבדל בין החלום הנבואיי והחלום הפשוט שאינו נבואיי שכל חלום יהיה מה שיהיה היה שפע מהנבדל ולכן היו מתפארים באומרם חלמתי חלמתי, (כו) ועליו אמר השם עד מתי כלומר עד מתי יהיה הטעות והשטות הזה, ואמנם אומרו היש בלב הנביאים יראה שאין ענין לו ושאין גזרה בפסוק הזה, ולכן נ"ל בפירושו שאומר ה' האם יש זה שאמרו בלבם שיחשבו שהוא כן רוצה לומר היש בלב הנביאים מה שהם אומרים ויהיה הדבר בלבם כמו שהוא בפיהם באמת אין הדבר כן בלבם כי נביאי השקר ונביאי התרמית הם בלבם ודעתם ואחרי שהם יודעים שאין בהם נבואת אמת וכן הוא בלבם מה תועלת שיגיע אליהם באומרם שהם נביאים, (כז) אלא שהם חושבים להשכיח את עמי שמי רוצה לומר שעושים עצמם נביאים בכוונה רעה לסבב לעמי שישכחו שמי מתוך חלומותיהם שיספרו כמו ששכחו אבותם את שמי בבעל, (כח) ולמה לא יאמרו האמת שהנביא אשר אתו יספר חלום כלומר שבדרך ספור יספרהו כדבר אנושי והרכבות דמיוניות העולים על רוחו, ואשר דברי אתו כלומר שחלומו הוא חלום נבואיי ידבר דברי שהוא אמת מבלי כזב ולא שקר כלל מאשר ימצא תמיד בחלום האנושי הפשוט, ואם ישאלו הנביאים ההם במה יבדיל ויכיר החולם בתוך שנתו ורואה מראות אם הוא מפועל הדמיון לבד או אם הוא משפע הש"י ודברו כיון ששניהם חלום ובב' צורות דמיוניות, כי הנה הנביאים לא ינבאו תמיד ולא ימנעו מהם כשאינם מנבאים פעולות המדמה וחלומות פשוטים אנושיים כשאר בני אדם ובמה ידע איפה הנביא החלום אשר חלם אם הוא נבואיי אם לא, וזו היא באמת שאלה עמוקה בעניני הנבואה וכבר נשאלתי אני עליה ממשכילי בני עמנו, הנה להשיב על השאלה הזאת אמר ה' מה לתבן את הבר נאם ה' (כט) הלא כה דברי כאש וכפטיש יפוצץ סלע ואמרו חכמים ז"ל (ברכות נה, א) וכי מה ענין בר ותבן אצל החלום א"ר יוחנן כשם שא"א לבר בלא תבן כך א"א לחלום בלא דברים בטלים, וענין זה שעם היות החלום הנבואיי והפשוט האנושיי מטבע אחד במה ששניהם פעולות דמיוניות הנה הם נבדלים בעצמם שהנבואיי הוא כבר הנקי מלא מקשיי מאכל הבעלי שכל והחלום הפשוט האנושי הוא כתבן הנולד עם הבר שהוא גדול ורך והוא מאכל הבהמות.
פסוק כג:ואמנם במה יכיר ויבדיל האדם החולם אם חלומו פשוט אנושי או אם הוא נבואיי כתב הרב המורה בפרק מ"ה ח"ב שהנבואה תודיע לנביא שהיא נבואה, וכבר טעו אנשים חכמים בהבנת זה המאמר בחשבם שהיה כונת הרב שהחלום הנבואיי יודיעו בו לנביא החולם שהוא נבואה, ואין הדבר כן כי מי המונע שיחלום אדם בחלום הפשוט כאילו איש או מלאך אומר אליו דע שאין זו נבואה או דע שהיא נבואה, אבל אמיתת זה הוא שהאות העצמי בזה הוא חוזק ההרגש בדמיון בעת הנבואה כי כמו שבהיות האדם ער ירגיש במה שיראה בחושו הרגש עצום על מה שידמה ויחשוב בדמיונו אשר מפני זה ידע שהוא מרגיש בחושו לא מדמה בדמיונו כשהוא ער ואינו ישן, כך יש יתרון גדול מופלג להרגש הדמיון הנבואיי בחלום של נבואה על הרגש הדמיון הבלתי נבואיי בעת החלום הפשוט כי כמו שיבדיל האדם ביקיצתו מהדבר המוחש למדומה כן יבדל הנביא בהיותו ישן בין החלום הנבואיי לאשר אינו נבואיי הכל כפי חוזק ההרגש בדבר המושג וחולשתו, ועל זה באמת אמר הרב המורה שהנבואה תודיע שהיא נבואה רוצה לומר שבחוזק ויתרון הרגשתה תודיע לנביא שהיא נבואה בענין שלא יספק כלל בענינה, ועל זה אמר כאן הלא כה דברי כאש וכפטיש יפוצץ סלע להגיד שהיתה הנבואה כאש השרוף וכפטיש החזק שיפוצץ הסלע כן הרוח הנבואיי בחוזק הרגשו והפלגת התפעלותו בלב הנביא הוא כדבר השורף ומפצץ אותו וזה אם בשינה בעת הנבואה ואם אחר כך ביקיצתו מהחלום הנבואיי ההוא אמנם החלומות שאינם נבואיים הם מחשבות חלושות דקות שדופות קדים וכמו שאמר והיה כאשר יחלום הרעב אוכל והקיץ וריקה בנפשו, ומסכים לזה אמר ירמיהו ותהי בלבי כאש בוערת וגומר, הנה התבארה חכמת זה המשל, והותרה בזה השאלה החמשית.
פסוק ל:ובעבור שהיו בישראל שלשה מינים מהנביאים המשקרים מין הנביאים שהיו שומעים דברי נביאי השם האמתיים והיו מגידים אותם הדברים מעצמם ואומרים שאליהם נאמרו כאלו יגנבו דברי הנבואה ההם, ומין הנביאים שהיו בודים דברים מלבם ואומרים שהם דבר ה' בשקר וכזב, ומין החולמים שזכר שהיו מספרים חלומותיהם הדמיונים הכוזבים בשם הנבואה אמיתית, לכן אמר על שלשתם אם על המין הראשון הנני על הנביאים נאם ה' מגנבי דברי איש מאת רעהו וכבר אמרו חכמים ז"ל (סנהדרין פט, א) שכך היה חנניה בן עזור ששמע מפי ירמיהו מה שניבא בשוק העליון אתא הוא והגידו בשוק התחתון בשם ה', (לא) ועל המין השני אמר הנני על הנביאים נאם ה' הלוקחים לשונם וינאמו נאום וה"ר דוד קמחי פירש שלוקחים לשונם בחלקלקות ומתק שפתים, (לב) ועל המין השלישי אמר הנני על נביאי חלומות שקר, ועל כולם אמר בשקריהם ובפחזותם ואנכי לא שלחתים כי הנה אמר בשקריהם כנגד המשקרים מלבם שהו' המין השני וזכרו כאן ראשונה להיותו היותר רע מכולם, וכאומרו ובפחזותם כנגד מגנבי הדברים שבקלות דעתם ימהרו להגיד מה ששמעו והוא המין הראשון, ועל נביאי החלומות שהוא המין השלישי אמר ואנכי לא שלחתים ר"ל שלא היה בחלומותיהם רוח נבואיי כלל ולא צויתים בזה והועיל לא הועילו כול' לעם הזה בשקרותם, ובעבור שהיה ירמיהו נביא אמת ובעת שרות עליו הנבואה היה נרדם ובטל החושים והיו מפני זה מלעיגים עליו רשעי דורו לאמר שהיתה נבואתו משא כבד ועמל מכאיב (לג) לכן צוה ה' לנביא שכאשר ישאלו בני עמו או נביאי השקר או הכהן מה משא ה' שישיבם את מה משא ונטשתי אתכם רוצה לומר אתם קוראים לנבואה משא בכבדות מה יעשה אדם למשא כבד שיהיה עליו ישליכה מעל שכמו להקל טרחו כן יעשה אתכם ה' כיון שאתם עליו למשא יטוש וישלך אתכם מארצו בגלות, ויהיה אומרו את מה משא כאילו השיב אליהם מה שיאות ויצטרך במשא הוא שיטוש ה' אתכם מאדמתו, (לד) וכל איש אשר יקרא את דבר ה' משא יפקוד עליו ועל ביתו מה שראוי לפקוד על המשא כמו שזכר, (לה) אבל אם תרצו לשאול את דבר ה' לא תאמרו משא אלא מה ענה ה' ומה דבר ה' רוצה לומר שאם ישאלו על המענה תאמרו מה ענה השם ואם ישאלו על מה שדבר מחדש יאמרו מה דבר ה', (לו) אבל לא יאמרו משא ה' כי המשא היא לאיש בדבר שיכבד עליו לא לדבר השם שהוא ערב ומתוק לשומעיו לא משא וכבדות ואתם ברשעתכם תהפכו דברי אלקים חיים, ואמר זה לפי שהנביאים הראשונים היו מנבאים בלשון משא אבל היה זה להם לפי שהיו נושאים דבר ה' אבל לא שתהיה נבואתם כבדות אמנם הרשעים האלה לא היו אומרים משא דבר ה' שהוא הלשון המורה על הנבואה אלא משא ה' מלשון כבדו' וטורח, (לז) ואומרו כה תאמר אל הנביא הוא כאומר אינני שולל ואוסר עליכם שתשאלו לנביא דבר ה' כי אינו מהגנות שכאשר תתפללו לפניו יתברך שתשאלו לנביא מה ענה ה' לשאלתנו ובקשתנו, ואם לא שאלתם דבר תוכלו לבקש ממנו כדי לדעת העתיד מה דבר השם אבל לא תאמרו משא ה' כאילו הוא יתברך שמו היה משא כבד עליכם, (לח) ואם משא ה' תאמרו על אפי ועל חמתי (לט) אני אשלם לכם המשא בלשון נופל על הלשון והוא ונשיתי אתכם נשוא רוצה לומר אשכח אתכם וכאילו אתם משא עלי שאטוש אתכם מעל פני ואל העיר הזאת גם כן כי אסיר מכם וממנה השגחתי, (מ) ובזה האופן אתן עליכם חרפת עולם וכלימה נצחית: