פסוק א:ומפיצים. ענין פוזור כמו ויפץ העם (שמות ה):
פסוק א:מרעיתי. מלשון מרעה:
פסוק ב:ותדיחום. מלשון דחיה:
פסוק ב:ופקדתם. ענין זכרון והשגחה:
פסוק ג:נויהן. מדורה כמו נוה שאנן (ישעיה לג):
פסוק ג:יפרו. יעשו פירות ר״ל יולידו בנים:
פסוק ד:יחתו. ענין שבר ופחד:
פסוק ד:יפקוד. ענין חסרון כמו אשה רעותה לא פקדו (שם לד):
פסוק ה:והשכיל. ענין הצלחה כמו ויהי דוד לכל דבריו משכיל (ש״א יח):
פסוק ט:לנביאים. הלמ״ד הוא במקום בעבור כמו פתח פיך לאלם (משלי ל״א:ח׳):
פסוק ט:רחפו. ענין תנועה ותנודה כמו על גוזליו ירחף (דברים ל״ב:י״א):
פסוק י:אלה. ענין שבועה כמו ושמעה קול אלה (ויקרא ה׳:א׳):
פסוק י:אבלה. ענין השחתה כמו על כן תאבל הארץ (הושע ד׳:ג׳):
פסוק י:נאות. ענין מדור כמו בנאות דשא (תהלים כג):
פסוק י:מדבר. לפעמים מקום המרעה סמוך למדבר וכן הצאן ההנה במדבר (ש״א יז):
פסוק י:מרוצתם. מלשון ריצה ומהירות ההליכה:
פסוק י:כן. נכון ואמת כמו לא כן בדיו (ישעיה טז):
פסוק יב:כחלקלקות. מלשון חלק:
פסוק יב:באפילה. ענין חושך:
פסוק יב:פקודתם. ענין זכרון:
פסוק יג:תפלה. ענין דבר גרוע מבלי טעם וכן ולא נתן תפלה לאלהים (איוב א׳:כ״ב):
פסוק יג:ויתעו. מלשון תועה:
פסוק יד:שערורה. ענין דבר מגונה כמו שמה ושערורה (לעיל ה):
פסוק טו:לענה. מין עשב מר:
פסוק טו:והשקיתים. ענין שתייה:
פסוק טו:מי ראש. מי סחיטת עשב מר ששמו ראש כמו וישקני מי ראש (לעיל ח):
פסוק טז:מהבלים. מלשון הבל:
פסוק טז:חזון. ענין ראיה וע״פ רוב יאמר על מראה הנבואה:
פסוק יז:למנאצי. ענין בזיון כמו כי נאצו האנשים את מנחת ה׳ (ש״א ב):
פסוק יז:בשרירות. ענין ראיה ר״ל מה שהלב רואה וחומד:
פסוק יח:בסוד. ר״ל במקום השפעת הנבואה:
פסוק יח:הקשיב. ענין האזנה וקבלה:
פסוק יט:מתחולל. מלשון חיל וחלחלה:
פסוק יט:יחול. ישכון כמו יחולו על ראש יואב (ש״ב ג):
פסוק כ:הקימו. מלשון קיום:
פסוק כ:מזימות. מחשבות כמו זממה שדה (משלי לא):
פסוק כא:רצו. מלשון מרוצה ומהירות ההליכה:
פסוק כב:וישיבום. מלשון השבה:
פסוק כו:ונביאי. הוי״ו במקום אבל:
פסוק כו:תרמית. ענין ערמה כמו שקר תרמיתם (תהלים קיט):
פסוק כז:החושבים. מלשון מחשבה:
פסוק כח:הבר. כן נקרא התבואה וכן לשבור בר (בראשית מג):
פסוק כט:וכפטיש. הוא המקבת כמו פטיש כל הארץ (לקמן נ):
פסוק כט:יפוצץ. ענין השבר לחתיכות רבות וכן ויתפוצצו הררי עד (חבקוק ג):
פסוק לא:הלוקחים. ענין למוד והרגל כמו הטתו ברוב לקחה (משלי ז׳:כ״א):
פסוק לא:וינאמו נאם. הוא ענין אמירה והוא לשון שהנביאים רגילים בו:
פסוק לב:ויתעו. מלשון תועה:
פסוק לב:ובפחזותם. ענין קלות הדעת וכן אנשים רקים ופוחזים (שופטים ט׳:ד׳):
פסוק לב:והועיל. מלשון תועלת:
פסוק לג:משא. כן נקרא הנבואה:
פסוק לג:ונטשתי. ענין עזיבה:
פסוק לד:ופקדתי. ענין זכרון:
פסוק לה:על רעהו. אל רעהו:
פסוק לה:ענה. מלשון עניה ותשובה על השאלה:
פסוק לט:ונשיתי. נשא ענין הסרה והעתקה כמו נשתה גבורתם (לקמן נא):