פסוק א:הלוך וקנית. המקור הבא לפני הפעולה מורה על התמדת הפעולה (כנ"ל ב' ב'), וקנית לך מלת לך מורה לצורך עצמך, כמו שפירש"י לך לך להנאתך ולטובתך שלח לך לדעתך, ופה ר"ל מכוון למדת גופך :
פסוק א:אזור, יש הבדל בין אזור, חגור, אבנט, חשב, מזח אבנט, מיוחד רק לכהנים ומ"ש (ישעיה כ"ג) אבנטך אחזקנו שהיה כהן. חשב, מיוחד לחשב האפוד, חצי חגורה עשוי מהאפוד עצמו יוצא משני צדדיו והיה מעשה חשב בעשייתו. מזח חגור מיוחד להגביה בגדיו הארוכים כמ"ש ישעיה כ"ג. חגור כולל כל מה שיחגור האדם סביב גופו או על לבו או למטה ממנו עד רגליו, כמו חגרו שקים, חגור כלי מלחמה, חגורה על חלצים. אבל אזור הוא חגור מיוחד לחזק בו את מתניו והיה אוסרו בחוזק, והוא ציור הגבורה. התאזרו וחתו (ישעיהו ח׳:ט׳), אאזרך ולא ידעתני (שם מ"ה). ואות הזריזות, ואתה תאזור מתניך (למעלה א'). אם חגרו על בגדיו למעלה נקרא אזור מתנים, ואם חגרו על בשרו נקרא אזור חלצים (ישעיהו י״א:ה׳). ולא לבשו אותו רק אנשים ורק גבורים, אבל החגורה נמצא גם בנשים ותחת חגורה נקפה (ישעיהו ג׳:כ״ד), ובקטן שהגיע לכלל איש מכל חוגר חגורה ולמעלה (מלכים ב' ג' כ"א) :
פסוק א:אזור פשתים, הפשתים היה מורה על מעלת הלובשו שלכן היה מיוחד לבגדי הכהנים והנשיאים, וצייר המלאך בשם איש לבוש הבדים, וביוסף וילבש אותו בגדי שש :
פסוק א:ושמתו. חגירת האזור בא בלשון אוזר או חוגר, ולשון שימה מורה שעקר הכוונה אינו שיהיה חגור בו לצרכו רק שיהיה על מתניו לצורך הסימן שציין על ידו :
פסוק א:ובמים לא תביאהו. ההבאה במים מורה שטובל אותו לבד לא הרחיצה שע"ז ישמש בפעל רחץ, כבס, שטף :
פסוק ד:וטמנהו. מבואר אצלי שפעל טמן נבדל מן נסתר, נחבא, נצפן, שמורה שמכסהו בעפר או בדבר אחר בל יתראה :
פסוק ד:בנקיק, יש הבדל בין נקיק הסלע ובין נקרת הסלע, נקרת הם החלולים הגדולים שבסלע שיוכל אדם לשבת שם, כמ"ש ושמתיך בנקרת הצור, ונקיק הוא הבקעים שישכנו שם זבובים או שרצים כמ"ש ונחו בנחלי הבתות ובנקיקי הסלעים (ישעיהו ז׳:י״ט), וצדום מעל נקיקי הסלעים (לקמן י"ז), ולשון צידה בא על ב"ח :
פסוק יב:כל נבל, שם נבל נבדל מן נאד, חמת, אוב, הנרדפים עמו, שהוא מיוחד רק ליין, וחמת ונאד, נמצא חמת מים, ונאד החלב, והוא מחרס אשר החרס בולע היין אל תוכו ועת יריקו היין ישברו הנבל וישורו חרסיו במים להוציא היין הטוב הבלוע בחרסים והוא הנקרא חרס הדרייני (ע"ז דף ל"ב), כמ"ש ושברה כשבר נבל יוצרים כתות לא יחמול (ישעיה ל'), וכליו יריקו ונבליהם ינפצו (לקמן מ"ח), ובא עליו פעל נפץ, שבא על פיזור חלקים של דבר מתדבק מקשה אחת, והושאל על נפוץ העם ופרוד חבורם :
פסוק יד:לא אחמול ולא אחוס ולא ארחם. הבדלם, הרחמים לא יהיה רק על האדם, וחמלה וחוס יהיה גם על שאר דברים כמ"ש (ישעיה י"ג) וההבדל בין חוס ובין חמל, חוסה תהיה מצד צרכו אל הדבר, כמו ועיניכם אל תחוס על כליכם, והחמלה תהיה מצד הדבר עצמו שרואה שהוא שלם וטוב וחומל מהשחיתו מצד עצמו, ועז"א שלא אחמול מצד שאחשוב שהם בעצמם ראוים שלא אשחיתם, כי אינם כלום, ולא אחוס מצד התועלת שיושג מהם כי אין בם מועיל, ולא ארחם מצד הרחמים על האדם :
פסוק טו:שמעו והאזינו. הסדר תמיד האזנה ואח"כ שמיעה, ופה ר"ל שמעו וקבלו הדברים ועכ"פ האזינו להקשיב למען תדעו באחרית :
פסוק טז:הרי נשף. הרים שאין השמש זורח שם הרי חושך :
פסוק טז:ושמה, הכינוי מוסב על התקוה :
פסוק טז:ישית, השיתה היא יותר מן השימה, שמורה על הקביעות, ומפני שהערפל לא יאריך אומר שערפל זה יהיה קבוע :
פסוק יז:נפשי מפני גוה. יל"פ גוה מענין גו וגויה ובכ"מ שבאו ביחד נפש וגויה יכוין בנפש על הנשמה הרוחנית, כמו שכתוב לבזה נפש למתעב גוי (ישעיה מ"ט ז') אשר אמרו לנפשך וגו' ותשימי כארץ גוך (שם נ"א כ"ג), ור"ל נפשי תבכה על הגויה, כמו ונפשו עליו תאבל, ועיני תדמע על העדר הכללי, ולמ"ש בפנים יהיה גוה מענין שלף ויצא מגוה (איוב כ׳:כ״ה), וגוה מגבר יכסה (שם ל"ג) :
פסוק יח:מראשתיכם, מה שמונח סביב ראשו :
פסוק יט:הגלת. כמו הגלתה :
פסוק יט:ושלומים. שם הרבים מן שלום, כמו ולשלומים למוקש :
פסוק כא:אשת לדה. אשה של לדה, ולדה שם כמו מלדה ומבטן :
פסוק כב:נחמסו. נתגלו כמו ויחמוס כגן סוכו :
פסוק כג:חברברותיו. העור צבוע כמו כתמים וחבורות :
פסוק כה:גורלך מנת מדיך. מנת מדיך הוא לפי המדה, והגורל הוא לפעמים יותר מן המגיע כמ"ש (ישעיה י"ז י"ד) ההבדל בין חלק לגורל, ושניהם הם מאתי לא במקרה ומדיך מגזרת מדד והנפרד מהמדה :
פסוק כז:זמת זנותך. הנאוף הוא פעולת הנאוף עצמו והזנות היא היציאה להפקר (כנ"ל ג' ח'). וזמת הזנות היא השתקעות המחשבה בזנות שזה גדר זימה (אילת השחר כלל תקל"א) :
פסוק כז:ומצהלותיך הושאל מצהלת הסוס בעת הזנות, וכן איש אל אשת רעהו יצהלו :
פסוק כז:על גבעות בשדה. ממליץ אחרי היציאה מן העיר, כמ"ש כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה :