א כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י הָל֞וֹךְ וְקָנִ֤יתָ לְּךָ֙ אֵז֣וֹר פִּשְׁתִּ֔ים וְשַׂמְתּ֖וֹ עַל־מָתְנֶ֑יךָ וּבַמַּ֖יִם לֹ֥א תְבִאֵֽהוּ׃ ב וָאֶקְנֶ֥ה אֶת־הָאֵז֖וֹר כִּדְבַ֣ר יְהוָ֑ה וָאָשִׂ֖ם עַל־מָתְנָֽי׃ ג וַיְהִ֧י דְבַר־יְהוָ֛ה אֵלַ֖י שֵׁנִ֥ית לֵאמֹֽר׃ ד קַ֧ח אֶת־הָאֵז֛וֹר אֲשֶׁ֥ר קָנִ֖יתָ אֲשֶׁ֣ר עַל־מָתְנֶ֑יךָ וְקוּם֙ לֵ֣ךְ פְּרָ֔תָה וְטָמְנֵ֥הוּ שָׁ֖ם בִּנְקִ֥יק הַסָּֽלַע׃ ה וָאֵלֵ֕ךְ וָאֶטְמְנֵ֖הוּ בִּפְרָ֑ת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אוֹתִֽי׃ ו וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י ק֚וּם לֵ֣ךְ פְּרָ֔תָה וְקַ֤ח מִשָּׁם֙ אֶת־הָ֣אֵז֔וֹר אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִ֖יךָ לְטָמְנוֹ־שָֽׁם׃ ז וָאֵלֵ֣ךְ פְּרָ֔תָה וָאֶחְפֹּ֗ר וָֽאֶקַּח֙ אֶת־הָ֣אֵז֔וֹר מִן־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־טְמַנְתִּ֣יו שָׁ֑מָּה וְהִנֵּה֙ נִשְׁחַ֣ת הָאֵז֔וֹר לֹ֥א יִצְלַ֖ח לַכֹּֽל׃ ח וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ ט כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה כָּ֠כָה אַשְׁחִ֞ית אֶת־גְּא֧וֹן יְהוּדָ֛ה וְאֶת־גְּא֥וֹן יְרוּשָׁלִַ֖ם הָרָֽב׃ י הָעָם֩ הַזֶּ֨ה הָרָ֜ע הַֽמֵּאֲנִ֣ים ׀ לִשְׁמ֣וֹעַ אֶת־דְּבָרַ֗י הַהֹֽלְכִים֙ בִּשְׁרִר֣וּת לִבָּ֔ם וַיֵּלְכ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעָבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת לָהֶ֑ם וִיהִי֙ כָּאֵז֣וֹר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִצְלַ֖ח לַכֹּֽל׃ יא כִּ֡י כַּאֲשֶׁר֩ יִדְבַּ֨ק הָאֵז֜וֹר אֶל־מָתְנֵי־אִ֗ישׁ כֵּ֣ן הִדְבַּ֣קְתִּי אֵ֠לַי אֶת־כָּל־בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל וְאֶת־כָּל־בֵּ֤ית יְהוּדָה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לִֽהְי֥וֹת לִי֙ לְעָ֔ם וּלְשֵׁ֥ם וְלִתְהִלָּ֖ה וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלֹ֖א שָׁמֵֽעוּ׃ יב וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כָּל־נֵ֖בֶל יִמָּ֣לֵא יָ֑יִן וְאָמְר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֲיָדֹ֙עַ֙ לֹ֣א נֵדַ֔ע כִּ֥י כָל־נֵ֖בֶל יִמָּ֥לֵא יָֽיִן׃ יג וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את וְאֶת־הַמְּלָכִ֣ים הַיֹּשְׁבִים֩ לְדָוִ֨ד עַל־כִּסְא֜וֹ וְאֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְאֶת־הַנְּבִיאִ֗ים וְאֵ֛ת כָּל־יֹשְׁבֵ֥י יְרוּשָׁלִָ֖ם שִׁכָּרֽוֹן׃ יד וְנִפַּצְתִּים֩ אִ֨ישׁ אֶל־אָחִ֜יו וְהָאָב֧וֹת וְהַבָּנִ֛ים יַחְדָּ֖ו נְאֻם־יְהוָ֑ה לֹֽא־אֶחְמ֧וֹל וְלֹֽא־אָח֛וּס וְלֹ֥א אֲרַחֵ֖ם מֵהַשְׁחִיתָֽם׃ טו שִׁמְע֥וּ וְהַאֲזִ֖ינוּ אַל־תִּגְבָּ֑הוּ כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ טז תְּנוּ֩ לַיהוָ֨ה אֱלֹהֵיכֶ֤ם כָּבוֹד֙ בְּטֶ֣רֶם יַחְשִׁ֔ךְ וּבְטֶ֛רֶם יִֽתְנַגְּפ֥וּ רַגְלֵיכֶ֖ם עַל־הָ֣רֵי נָ֑שֶׁף וְקִוִּיתֶ֤ם לְאוֹר֙ וְשָׂמָ֣הּ לְצַלְמָ֔וֶת ישית (וְשִׁ֖ית) לַעֲרָפֶֽל׃ יז וְאִם֙ לֹ֣א תִשְׁמָע֔וּהָ בְּמִסְתָּרִ֥ים תִּבְכֶּֽה־נַפְשִׁ֖י מִפְּנֵ֣י גֵוָ֑ה וְדָמֹ֨עַ תִּדְמַ֜ע וְתֵרַ֤ד עֵינִי֙ דִּמְעָ֔ה כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה עֵ֥דֶר יְהוָֽה׃ יח אֱמֹ֥ר לַמֶּ֛לֶךְ וְלַגְּבִירָ֖ה הַשְׁפִּ֣ילוּ שֵׁ֑בוּ כִּ֤י יָרַד֙ מַרְאֲשׁ֣וֹתֵיכֶ֔ם עֲטֶ֖רֶת תִּֽפְאַרְתְּכֶֽם׃ יט עָרֵ֥י הַנֶּ֛גֶב סֻגְּר֖וּ וְאֵ֣ין פֹּתֵ֑חַ הָגְלָ֧ת יְהוּדָ֛ה כֻּלָּ֖הּ הָגְלָ֥ת שְׁלוֹמִֽים׃ כ שאי (שְׂא֤וּ) עֵֽינֵיכֶם֙ וראי (וּרְא֔וּ) הַבָּאִ֖ים מִצָּפ֑וֹן אַיֵּ֗ה הָעֵ֙דֶר֙ נִתַּן־לָ֔ךְ צֹ֖אן תִּפְאַרְתֵּֽךְ׃ כא מַה־תֹּֽאמְרִי֙ כִּֽי־יִפְקֹ֣ד עָלַ֔יִךְ וְ֠אַתְּ לִמַּ֨דְתְּ אֹתָ֥ם עָלַ֛יִךְ אַלֻּפִ֖ים לְרֹ֑אשׁ הֲל֤וֹא חֲבָלִים֙ יֹאחֱז֔וּךְ כְּמ֖וֹ אֵ֥שֶׁת לֵדָֽה׃ כב וְכִ֤י תֹאמְרִי֙ בִּלְבָבֵ֔ךְ מַדּ֖וּעַ קְרָאֻ֣נִי אֵ֑לֶּה בְּרֹ֧ב עֲוֺנֵ֛ךְ נִגְל֥וּ שׁוּלַ֖יִךְ נֶחְמְס֥וּ עֲקֵבָֽיִךְ׃ כג הֲיַהֲפֹ֤ךְ כּוּשִׁי֙ עוֹר֔וֹ וְנָמֵ֖ר חֲבַרְבֻּרֹתָ֑יו גַּם־אַתֶּם֙ תּוּכְל֣וּ לְהֵיטִ֔יב לִמֻּדֵ֖י הָרֵֽעַ׃ כד וַאֲפִיצֵ֖ם כְּקַשׁ־עוֹבֵ֑ר לְר֖וּחַ מִדְבָּֽר׃ כה זֶ֣ה גוֹרָלֵ֧ךְ מְנָת־מִדַּ֛יִךְ מֵֽאִתִּ֖י נְאֻם־יְהוָ֑ה אֲשֶׁר֙ שָׁכַ֣חַתְּ אוֹתִ֔י וַֽתִּבְטְחִ֖י בַּשָּֽׁקֶר׃ כו וְגַם־אֲנִ֛י חָשַׂ֥פְתִּי שׁוּלַ֖יִךְ עַל־פָּנָ֑יִךְ וְנִרְאָ֖ה קְלוֹנֵֽךְ׃ כז נִֽאֻפַ֤יִךְ וּמִצְהֲלוֹתַ֙יִךְ֙ זִמַּ֣ת זְנוּתֵ֔ךְ עַל־גְּבָעוֹת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה רָאִ֖יתִי שִׁקּוּצָ֑יִךְ א֥וֹי לָךְ֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם לֹ֣א תִטְהֲרִ֔י אַחֲרֵ֥י מָתַ֖י עֹֽד׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
כֹּה־אָמַר ה' אֵלַי: הָלוֹךְ וְקָנִיתָ לְּךָ אֵזוֹר פִּשְׁתִּים, חגורת פשתן, וְשַׂמְתּוֹ, חגור אותו עַל־מָתְנֶיךָ, וּבַמַּיִם לֹא תְבִאֵהוּ. אל תכניס אותו למים, אל תרחץ אותו.
פסוק ב:
וָאֶקְנֶה אֶת־הָאֵזוֹר כִּדְבַר ה', וָאָשִׂם את האזור עַל־מָתְנָי.
פסוק ג:
וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר׃
פסוק ד:
קַח אֶת־הָאֵזוֹר אֲשֶׁר קָנִיתָ, אֲשֶׁר עַל־מָתְנֶיךָ, וְקוּם לֵךְ עמו פְּרָתָה, לפרת. כנראה אין זה הנהר המרוחק אלא נחל פרת שבסביבת ירושלים. וְטָמְנֵהוּ שָׁם בִּנְקִיק, חור, סדק הַסָּלַע.
פסוק ה:
וָאֵלֵךְ וָאֶטְמְנֵהוּ בִּפְרָת, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אוֹתִי.
פסוק ו:
וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים רַבִּים, וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: קוּם לֵךְ פְּרָתָה וְקַח מִשָּׁם אֶת־הָאֵזוֹר אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְטָמְנוֹ־שָׁם.
פסוק ז:
וָאֵלֵךְ פְּרָתָה, וָאֶחְפֹּר וָאֶקַּח אֶת־הָאֵזוֹר מִן־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־טְמַנְתִּיו שָׁמָּה, וְהִנֵּה נִשְׁחַת הָאֵזוֹר, לֹא יִצְלַח לַכֹּל, אין הוא ראוי לשימוש כלל. האזור היה טמון באדמה ליד הנחל או בתוכו, ולמרות שנחל פרת איננו מלא מים תמיד, מפעם לפעם יש בו זרימה, והאדמה רטובה.
פסוק ח:
ה' מסביר לירמיהו מה טיבו של הדימוי המסתורי הזה: וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃
פסוק ט:
כֹּה אָמַר ה': כָּכָה אַשְׁחִית אֶת־גְּאוֹן, רום, או: יהירות יְהוּדָה וְאֶת־גְּאוֹן יְרוּשָׁלִַם הָרָב.
פסוק י:
הָעָם הַזֶּה הָרָע הַמֵּאֲנִים, הממאנים, המסרבים לִשְׁמוֹעַ אֶת־דְּבָרַי, הַהֹלְכִים בִּשְׁרִרוּת לִבָּם, ברצונם הפרוע, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם, וִיהִי העם בסופו של דבר כָּאֵזוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר לֹא־יִצְלַח לַכֹּל.
פסוק יא:
כִּי כַּאֲשֶׁר יִדְבַּק, ייצמד הָאֵזוֹר אֶל־מָתְנֵי אִישׁ, והוא מלווה אותו בכל אשר ילך, כֵּן הִדְבַּקְתִּי אֵלַי אֶת־כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־כָּל־בֵּית יְהוּדָה, נְאֻם־ה', לִהְיוֹת לִי לְעָם וּלְשֵׁם, לגדולה וְלִתְהִלָּה וּלְתִפְאָרֶת, כחגור המסמל עצמה ומעמד – וְלֹא שָׁמֵעוּ. כיוון שהם לא רצו בקשר כזה, ניתק האזור מעל המותניים ונטמן באדמה, לא פלא שהוא נרקב ולא צלח לכלום.
פסוק יב:
המשל הבא אינו מתבטא בפעולה אלא משמש להמחשת דברי הנביא בדרך מילולית: וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, לישראל, אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה: כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: כָּל־נֵבֶל, כד חרס יִמָּלֵא יָיִן. וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ: הֲיָדֹעַ לֹא נֵדַע, האם איננו יודעים כִּי כָל־נֵבֶל יִמָּלֵא יָיִן?! ומה משמעות דבריך?
פסוק יג:
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה־אָמַר ה': הִנְנִי מְמַלֵּא אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶת־הַמְּלָכִים הַיֹּשְׁבִים לְדָוִד עַל־כִּסְאוֹ, את מלכי יהודה, וְאֶת־הַכֹּהֲנִים וְאֶת־הַנְּבִיאִים וְאֵת כָּל־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם, שנמשלו לנבלי חרס שאין להם ערך, בשִׁכָּרוֹן. הבלבול ימלא את כולם מרוב הצרות,
פסוק יד:
וְנִפַּצְתִּים אִישׁ אֶל־אָחִיו, נבלי החרס המלאים שיכרון יכו אלו את אלו, יישברו לרסיסים ויתפזרו, וְהָאָבוֹת וְהַבָּנִים יַחְדָּו, נְאֻם־ה'. לֹא־אֶחְמוֹל וְלֹא־אָחוּס וְלֹא אֲרַחֵם מֵהַשְׁחִיתָם.
פסוק טו:
שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ, אַל־תִּגְבָּהוּ מעבר למידה הראויה, כִּי ה' דִּבֵּר, והכול צריכים להקשיב אליו.
פסוק טז:
תְּנוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד, קבלו את אדנותו ועשו תשובה בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ, וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ, ייכשלו וייפגעו רַגְלֵיכֶם עַל־הָרֵי נָשֶׁף, לילה, הרים זקופים המטילים צל אפל שהצעידה בהם קשה. כאשר תבוא הפורענות כבר לא תוכלו לחזור ולקום על רגליכם. כשיחשיך – וְקִוִּיתֶם לְאוֹר – וְשָׂמָהּ, ה' ישים את תקוותכם לְצַלְמָוֶת, לעלטה, וְשִׁית, ישים אותה לַעֲרָפֶל.
פסוק יז:
וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ – את האזהרה הזו, ולא תשובו אליו – בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה־נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה, גאוותכם וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה, כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה', ישראל ביד אויביו. ייתכן שאלה אינם דברי הנביא עצמו, אלא הם נאמרים בשם ה': אם לא תעשו את רצוני ואעניש אתכם, אבכה בסתר על גורלכם.
פסוק יח:
אֱמֹר, ירמיהו, לַמֶּלֶךְ וְלַגְּבִירָה, אשתו המלכה או אֵם המלך: הַשְׁפִּילוּ את עצמכם ושׁבוּ במקום נמוך, כִּי יָרַד, הוסר מַרְאֲשׁוֹתֵיכֶם, שלטונכם, כתר המלכות שלכם, עֲטֶרֶת תִּפְאַרְתְּכֶם.
פסוק יט:
עָרֵי הַנֶּגֶב סֻגְּרוּ מאימת האויב הבא מצפון, וְאֵין פֹּתֵחַ אותן. הָגְלָת, הוגלתה יְהוּדָה כֻּלָּהּ, הָגְלָת גלות שְׁלוֹמִים, בשלמות. אמנם הדבר עדיין לא קרה, אבל הוא עתיד לקרות בתוך זמן לא רב.
פסוק כ:
שְׂאוּ עֵינֵיכֶם וּרְאוּ את האויבים הַבָּאִים מִצָּפוֹן, אַיֵּה הָעֵדֶר שנִתַּן־לָךְ, שהופקד בידך, ממלכת יהודה?! היכן צֹאן תִּפְאַרְתֵּךְ?!
פסוק כא:
מַה־תֹּאמְרִי כִּי־יִפְקֹד עָלַיִךְ?! מה תעני לבעל הפיקדון, כאשר יבקש את צאנו?! וְהרי אַתְּ במעשייך ובהתחברותך לבבליםלִמַּדְתְּ, הרגלת אֹתָם להיות עָלַיִךְ אַלֻּפִים לְרֹאשׁ, שליטים. הֲלוֹא אז חֲבָלִים, כאבים יֹאחֱזוּךְ כְּמוֹ אֵשֶׁת לֵדָה.
פסוק כב:
וְכִי תֹאמְרִי בִּלְבָבֵךְ: "מַדּוּעַ קְרָאֻנִי, אירעו לי כל האסונות האֵלֶּה?! – בְּרֹב עֲוֹנֵךְ נִגְלוּ שׁוּלַיִךְ, שמלתך הורמה, נֶחְמְסוּ, ונחשפו עֲקֵבָיִךְ. נגלו מערומייך. ובלעג:
פסוק כג:
הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ ויהיה לבן?! וְהנָמֵר – את חֲבַרְבֻּרֹתָיו, כתמי עורו?! אם אלה אפשריים, גַּם־אַתֶּם תּוּכְלוּ לְהֵיטִיב, שהרי אתם לִמֻּדֵי, מורגלים להָרֵעַ.
פסוק כד:
וַאֲפִיצֵם, אפזר אותם כְּקַשׁ העוֹבֵר ממקומו לְרוּחַ מִדְבָּר.
פסוק כה:
זֶה יהיה גוֹרָלֵךְ ומְנָת־מִדַּיִךְ, המנה המתאימה למידתך מֵאִתִּי, נְאֻם־ה', על אֲשֶׁר שָׁכַחַתְּ אוֹתִי וַתִּבְטְחִי בַּשָּׁקֶר.
פסוק כו:
וְגַם־אֲנִי חָשַׂפְתִּי שׁוּלַיִךְ עַל־פָּנָיִךְ, וְנִרְאָה קְלוֹנֵךְ. כך נוהגים בפרוצה. חושפים אותה ומגלים את ביזיונה.
פסוק כז:
נִאֻפַיִךְ וּמִצְהֲלוֹתַיִךְ, זִמַּת זְנוּתֵךְ, כל חגיגות הפריצות שלך, עַל־גְּבָעוֹת בַּשָּׂדֶה רָאִיתִי את שִׁקּוּצָיִךְ. אוֹי לָךְ, יְרוּשָׁלִַם. לֹא תִטְהֲרִי אַחֲרֵי, מָתַי, עֹד. שלוש המלים האלה, העומדות כל אחת לעצמה, מביעות את הקושי והתסכול מהשאלות: מה צופן העתיד? מה יקרה אם לא תשובו אלא לאחר שתבוא הפורענות, אם בכלל? לָךְ, יְרוּשָׁלִַם. לֹא תִטְהֲרִי אַחֲרֵי, מָתַי, עֹד.