פסוק א:אזור. חגורה של פשתן:
פסוק א:ושמתו על מתניך. למען ימלא זיעה וימהר להרקיב:
פסוק א:ובמים לא תביאהו. לא תכבסו לנקותו מן הזיעה:
פסוק ד:וטמנהו שם. תצפינו שם בשן הסלע:
פסוק ה:בפרת. אצל נהר פרת:
פסוק ז:ואחפור. כי כסהו בעפר ממעל:
פסוק ז:נשחת. נתקלקל ונרקב:
פסוק ז:לא יצלח לכל. לא היה ראוי לשום דבר:
פסוק ט:ככה. כמו השחתת האזור כן אשחית את גאון וכו׳:
פסוק י:העם הזה. ר״ל לפי שהעם הזה הרע הם הממאנים לשמוע דבר ה׳:
פסוק י:בשרירות לבם. במה שלבם מראה להם ומתאוה לה:
פסוק י:ויהי. לכן יהיה העם כאזור הזה:
פסוק יא:כי כאשר ידבק. ר״ל לזה המשלתים לאזור כי כמו האזור דבוק הוא למתני איש כן וכו׳:
פסוק יא:ולשם. ולהיות להם הדבר הזה לשם טוב וכו׳:
פסוק יא:ולא שמעו. והם לא שמעו אל דברי ולכן יהיו נשחתים כאזור הזה:
פסוק יב:את הדבר הזה. והוא כה אמר ה׳ וכו׳:
פסוק יב:כל נבל. כל נאד יהיה מלא יין:
פסוק יב:ואמרו. וכשיאמרו אליך וכי לא נדע אשר כל נבל דרכו למלאותו יין:
פסוק יג:הנני ממלא וכו׳. ר״ל דברי המה למשל לומר כמו הנאד על שהוא ראוי ליין כן אמלא את כל יושבי ארץ יהודה וכו׳ שכרון ר״ל יהיו מבולבלים מהצרות כמו השכור המבולבל ביינו כי כן ראוי להם וכן יהיו:
פסוק יג:היושבים לדוד. ר״ל זרע דוד היושבים על כסא המלוכה:
פסוק יג:הכהנים. כהני הבעל:
פסוק יג:הנביאים. נביאי השקר:
פסוק יד:ונפצתים. אשבר אותם זה אחר זה בסמוך לו:
פסוק טו:אל תגבהו. אל תהיו גבהי לב לבלי הכנע למקום:
פסוק טו:כי ה׳ דבר. שאל תגבהו:
פסוק טז:תנו וכו׳. הכבדו לה׳ והכניעו עצמכם לפניו:
פסוק טז:בטרם יחשיך. עד לא יחשיך עליכם מאור היום בעבור מרבית הצרות:
פסוק טז:יתנגפו רגליכם. יוכו רגליכם באבני מכשול כשתלכו גולה על הרי חושך:
פסוק טז:וקויתם לאור. כאשר תקוו שיהיה לכם הרווחה מה אז ישים אותה המקום לצלמות ויהיה מושם לערפל וכפל הדבר במ״ש:
פסוק יז:ואם לא תשמעוה. אם לא תקבלו אמרי הנה תבכה נפשי במסתרים במקום שהוא בחדרי הגוף כי רואה אני הרעה המוצאת אתכם:
פסוק יז:מפני גוה. מפני הגאות שיש בכם ולא תאבו להכניע אל המקום:
פסוק יז:ודמוע תדמע. מלבד בכיית הנפש עוד דמוע תדמע וחזר ופירש ותרד עיני דמעה בעבור שנשבה עדר ה׳ הם ישראל עם מרעיתו וצאן ידו:
פסוק יח:אמור. ה׳ אמר אל הנביא אמור ליהויכין ולמלכה אשתו השפילו שבו ר״ל שבו במקום שפל מוטה לארץ ואל תשבו על כסאות:
פסוק יח:כי ירד מראשותיכם. ר״ל גדולתכם וחזר ופירש עטרת תפארתכם:
פסוק יט:ערי הנגב. הם ערי יהודה שהמה בדרום א״י:
פסוק יט:סוגרו ואין פותח. ר״ל הרי הם חרבים ולכן סוגרו ואין מי פותח כי הואיל ואין שם אדם מי יפתח שערי העיר:
פסוק יט:הגלת יהודה כולה. כל יהודה גלה:
פסוק יט:הגלת שלומים. ר״ל גלות שלימה כי כשגלה יכניה נשארו רבים מהשרים וכל עם הארץ לכן אמר עתה בגלות צדקיה יהיה גלות שלימה כי יגלו כולם:
פסוק כ:שאו עיניכם. אתה המלך והגבירה שאו עיניכם וראו חיל כשדים הבאים מצפון:
פסוק כ:איה העדר. איה עם יהודה הניתן לך להיות להם לרועה ומלך ואיה צאן תפארתך הלא ילכו גולה:
פסוק כא:מה תאמרי. במה תנצל כאשר האויב ישגיח בך לקחת אותך בשבי:
פסוק כא:ואת למדת. אתה בעצמך הרגלת את הבבלים להיות עליך אלופים להיות ראשים עליך כי על שהראה חזקיה לשלוחי מרודך בלאדן מלך בבל את כל בית נכאתה הסית לבם אותם להלחם בישראל פעם בפעם לקחת האוצרות:
פסוק כא:חבלים יאחזוך. בבוא האויב יאחוז אותך חבלים ומכאובים כמו אשה הכורעת ללדת:
פסוק כב:וכי תאמרי. וכי תוכל להרהר בלבך מדוע קרה לי הצרות האלה הלא בעבור רוב עוונך בא לך בזיון רב כאשה זונה שמפשיטין חלוקה ומהפכין מלמטה למעלה דרך בזיון ומגלים שולי החלוק בהגבהתה כלפי מעלה:
פסוק כב:נחמסו עקביך. עקבי רגליך נתגלו והוסרו מן הכסות שעליהם ר״ל קבלת בזיון הרבה ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה שמפשיטין חלוקה ומוליכים אותה ערומה ויחפה:
פסוק כג:היהפוך. האם יוכל הכושי להפוך עורו משחרות ללובן האם יוכל הנמר להפוך הכתמים שבעורו לבל יהיה בו הכתמים הלא הוא דבר שא״א כי המה דבר טבעי בהם:
פסוק כג:גם אתם. כן גם אתם לא תוכלו להיטיב מפני ההרגל הרע שאתם מורגלים ונעשה אצלכם כדבר טבעי ור״ל כמו שאין הכושי והנמר יכול להשתנות כן גם אתם והוא ענין גוזמא והפלגה ולומר בקושי רב תשתנו ממעשיכם:
פסוק כד:ואפיצם. לכן אפזרם במצרים במהירות רב כמו הקש העובר ממקומו בקלות על ידי הרוח הבא מפאת המדבר שאין שם דבר לעמוד בפני הרוח ולעכבו:
פסוק כה:זה גורלך. זה הגמול יהיה חלקך וזהו המנה הניתן לך מאתי מדה במדה על אשר שכחת אותי ובטחת במצרים שהיא שקר לכן אשכחך גם אני:
פסוק כו:וגם אני חשפתי שוליך. ר״ל על כי זנית אחרי עכו״ם לכן אביא עליך בזיון רב כדרך שמבזין את הזונה ולפי שהמשיל אותה לזונה אמר לשון בזיון הזונה שמפשיטין חלוקה ומהפכין מלמטה למעלה ומגלים שולי החלוק בהגבהתה כלפי מעלה על פניה:
פסוק כו:ונראה קלונך. בזיונך יהיה נראה לכל:
פסוק כז:נאופיך. מרבית הניאוף שבך והרמת קול שמחה של קלות ראש ומחשבות זנותך ר״ל הנה כל אלה עדיין הם עמך ולא עזבתם:
פסוק כז:שקוציך. העכו״ם כמתועב השקץ:
פסוק כז:לא תטהרי. ר״ל אינך רוצה לטהר אחר שנטמאת כי קשה לך לפרוש מן הטומאה ואם תאמרי שתטהרי עדיין אמרי אחרי מתי עוד תטהרי וכי אחר שתלך בגולה: