פסוק א:יתנני. יתן אותי, (ולדעת מפ' היל"ל מי יתן לי) ? :
פסוק א:עצרת. בא תמיד על הנעצר להתפלל ולעבוד עצרת לה'. קראו עצרה לבעל :
פסוק ב:לשונם. מבואר אצלי ההבדל בין שפה ולשון, שהלשון מצייר הדבור התבוניי בראיות ומופתים כמ"ש בכ"מ :
פסוק ג:עקוב יעקב. מענין מרמה, וענינו שמסבב אותו במעגלים סבוכים לרמאות (ולקח מליצתו מן האח שאמר עליו הכי קרא שמו יעקב ויעקבני) :
פסוק ה:שבתך בתוך מרמה, מרמה ותוך הם שמות נרדפים כמ"ש אלה פיהו מלא ומרמות ותוך והבדלם שהתוך הוא ענין רימוי בדבר שי"ל שתי פנים, דבורים בעלי שני פרושים, שבזה ירמה את השומע, והתוך שוכן תמיד תוך המרמה, כי המרמה הוא הדבור החיצוני שבו יתלבש התוך שהוא הפנים הצפונים בדבורו, וממליץ שאצלם המרמה יושב תוך התוך, וירמה א"ע במצפוני לב :
פסוק ו:צורפם ובחנתים. הצירוף היא ההתכה באש להסיר הסיגים והבחינה הוא שמנסה אותו אם יש בו סיג, והבחינה קודם הצירוף, שאחר שבחן וראה שיש בו סיג אז מצרפו, כמ"ש כי בחנתנו אלהים צרפתנו כצרף כסף (תהלות ס"ו י'), וכן בחנני ה' ונסני צרפה כליותי (שם כ"ו ב'). והבחינה הבא אחר הצירוף הוא אם א"י אם נצרף כראוי בוחן שנית, ואם מוצא סיג צורף שנית :
פסוק ז:חץ שחוט. משוך, כמו זהב שחוט,
פסוק ז:מרמה דבר, למפרשים היל"ל דברה כי הלשון נקבה תמיד או מרמה דברו ויסב על העם, ולדעתי המרמה הוא העצם המדבר :
פסוק ט:נאות מדבר. הנוה הוא מקום מרעה צאן לקחתיך מן הנוה מאחרי הצאן :
פסוק ט:נצתו. שרשו יצת ורובו בא על הכליון שנעשה ע"י האש, ומזה הושאל על כליון של חורבן ושממה :
פסוק יד:מאכילם את העם הזה. בא הכינוי עם הפעול, כמו ותראהו את הילד, וי"ל שר"ל שיאכיל אותם בעצמם לא את בניהם כי בהרבה פעמים תמשך יעוד הנביאים לדורות הבאים, כמ"ש כי לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא :
פסוק טז:וקראו למקוננות, ואל החכמות שלחו, המקוננות נמצאות בכל עיר ועיר וא"צ רק קריאה, והחכמות הן מועטות במדינה שלחו, לקרותן מרחוק, וע"ז כפל מלת ותבואנה כי המקוננות תבואנה תחלה בהיותן קרוב :
פסוק יז:עינינו, ועפעפינו. העפעף בו סוגרים את העין מראות, כמו התעיף עיניך בו (משלי כ״ג:ה׳), ועמ"ש (תהלות י"א ד', משלי ד' כ"ה) :
פסוק יח:השליכו. מוסב על האויבים וכבר בארתי (התו"ה ויקרא סימן פ"ו) שפעל שלך הוא מרחוק :
פסוק יט:ותקח אזנכם דבר פיו. כבר בארתי באילת השחר (כלל י"ג) כי בפעלים המיוחדים לאבר מיוחד כשיזכיר את האבר שבו יעשה הפעל הוא לכונה מיוחדת והוסיף דבר פיו, שלא לבד שתשמעו דבר ה' ע"י נביא רק תשמעו מפי ה' בעצמו, ולא ע"י אחרים רק תקח אזנכם בעצמו בבלי אמצעי :
פסוק יט:בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה. הנשים הנשואות מדברות הקינה, והבנות הקטנות עונות נהי, שנהי הוא מה שאומרות הוי הוי, כמ"ש בכל רחובות מספד ובכל חוצות יאמרו הוי הוי (עמוס ה׳:ט״ז) כמש"פ שם :
פסוק כ:עולל מחוץ בחורים מרחובות. הרחוב הוא מקום השוק שם נמצאו הבחורים והחוץ הוא אחורי הבתים (כנ"ל ה' א'), ושם נמצאו עוללים ויונקי שדים :
פסוק כג:השכל וידוע אותי. ההשכלה הוא מן הקודם אל המאוחר, והדעת הוא ע"י החוש או במופתים מן המאוחר אל הקודם כמ"ש (ישעיה מ"א כ') ובכ"מ :
פסוק כג:עושה מוסב על המתהלל, אם הוא עושה :
פסוק כד:על כל מול בערלה על כל מול, ועל כל אשר בערלה ועל כל נמשך לשנים :
פסוק כה:קצוצי פאה כינוי בני ישמעאל ובני קטורה שכן לקמן (כ"ה כ"ג) את דדן ואת תימא ואת בוז ואת כל קצוצי פאה, ודדן מבני קטורה ותימא מבני ישמעאל, והוסיף את כל קצוצי פאה ר"ל בני ישמעאל וב"ק הקוצצים ערלותיהם וכן לקמן (מ"ט ל"ב) אמר על בני קדר קצוצי פאה, והם מבני ישמעאל :