פסוק א:ומי יתנני במדבר השמם באותו מלון שמתקבצי' בו האורחים ואעזבה את עמי לא לשנאתי אותם כי אם מפני שכולם מנאפים עצרת בוגדים, (ב) וידרכו את לשונם קשתם לדבר שקר ולא לאמונה גברו בארץ רוצה לומר אם קצתם גבורים על קצתם אינו באמונה ודרך ראוי אלא שמרעה אל רעה יצאו רוצה לומר מעבירה לעבירה ואותי לא ידעו ובזה יגברו אלו על אלו כי מי שיגבר לעשות יותר רע הוא יותר חזק, ובאנשים אשר כאלה שלא לאמונה גברו בארץ (ג) ראוי שאיש מרעהו השמרו ועל כל אח אל תבטחו כי כולם רשעים וכל אח לא יזכור אחוותו אבל עקוב יעקב את אחיו וכל רע רכיל יהלוך, (ד) ובזה האופן איש ברעהו יהתלו ויכזבו ואמת לא ידברו וכ"כ למדו לשונם דבר שקר שהעוה נלאו כלומר נלאו מלעוות הדרך ההוא מדבר שקר כי אף שרצו לדבר אמת לא יוכלו לעשותו וילאו מלעוות מנהגם ולמודם שהיה מלדבר שקר, (ה) ואומרו שבתך בתוך מרמה פירשו המפרשים שהם דברי ה' לנביא מה יועיל שבתך בתוך עם מרמה שלא תוכל להשיבם אליך, ויותר נכון לפרש שהוא מכלל התוכחה שאמר כנגד העם שבתך בתוך מרמה כי המרמ' מקפת אותך מכל הצדדים ונעשית המרמה כ"כ טבעית אליהם עד שבסבתה מאנו דעת אותי נאם ה', (ו) ולכן הנני צורפם ובחנתים כי איך אעשה מפני בת עמי האם אסבול כל פשעיהם ועוונתיהם הרי הם בת עמי ואיך אניחם ברעתם ואם אעשה בהם כלייה כפי המשפט בעונותיהם הנה הם בת עמי וראוי לחוס עליהם אם כן איך אעשה בעבור בת עמי אם לא לצורפם ולבחון אותם בגלות, ויתר על כל פשעיהם הוא שיש להם אחד בפה ואחר בלב וזהו (ז) חץ שחוט לשונם כי הוא כחץ השוחט וההורג לרעהו לפי שבמרמ' בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו לא יהיה שלום אבל ישים ארבו להורגו, (ח) ואם הוא מהראוי שעל אלה הפשעים כולם לא אפקוד בם נאם ה' פקידת משפט וענוש גלות, ואם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי ורצוני ראויים הם לנקמה ועונש רב, ומלת שחוט הוא כמו שוחט והוא על דרך אדם עשוק בדם נפש (משלי כח, יז) שהוא כמו עושק ולכן כתוב שוחט וקרי שחוט לפי שהענין אחד:
פסוק ט:על ההרים אשא בכי ונהי וכו' עד כה אמר השם אל יתהלל חכם בחכמתו וכו'. אמר הנביא מקונן על עמו ונחלתו על ההרים אשא בכי ונהי ר"ל ירושלם הרים סביב לה ודוד אמר אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי (תהלים קכא, א) אבל עתה על ההרים ההם כיון שלא בא עזרת השם בגבורים אשא בכי ונהי, ועל נאות מדבר אשא קינה בעבור שנתצו ההרים והמדבר אשר סביב ירושלם מבלי איש עובר בהם, ולא דיי בני אדם אבל גם המקנה ההולך במדבר ועוף השמים המעופף על הארץ ועד בהמה כולם נדדו הלכו בשבי ולכן לא יעברו שמה עוד, כי כן דרך רוב העופות שלא ישכנו כי אם במקומות שישבו בני אדם כי שם ימצאו פירות וזרע ופרחי אילנות, ובדברי חכמים ז"ל (שבת קמה, ב; יומא נד, א) ר' יהודה אומר חמשים ושתים שנה אחר החרבן מגלות צדקיהו עד פקידת כורש לא עבר איש בארץ יהודה שנאמר מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו בהמה בגימטריא נ"ב הוו רבי יוסי אומר שבע שנים נתקיים בה גפרית ומלח שריפה כל ארצה, (י) וזהו אומרו ונתתי את ירושלם לגלים שהם גלי אבנים מהבתים שינתצו ויחריבו שמה מעון תנים כי בחרבן האנשים יקוננו שמה תנים ובנות יענה, וכן את שאר ערי יהודה אתן שממה מבלי יושב כי ילכו כולם בגלות, (יא) ומי האיש החכם שיבין את זאת רוצה לומר שיתן אל לבו ברעה הזאת, וגם כן מי האיש אשר דבר פי ה' אליו והם הנביאים ובני הנביאי' שקבלו את התורה ויגידה רוצה לומר שיהיה החכם או התורני להגידה כלומר הרעה הזאת ולומר על מה אבדה הארץ הקדושה ההיא נצתה כמדבר ונחרבה מבלי עובר, ושישיב על זה (יב) שאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי באמונות והדברים המדעים ולא הלכו בה בתורה במצותיה המעשיות (יג) אבל עשו בהפך שהלכו אחרי שרירות לבם ואחרי הבעלים אשר למדום אבותיהם וכבר נזכר זה בתורה בפרשת האזינו שיאמרו האומות בראותם את מכות הארץ ההיא ואת תחלואיה על מה עשה השם ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה (דברים כט, כד), ושתהיה התשובה על אשר עזבו וכו' מסכים לזה כי הנה באמת בעבור עזבם את התורה ועבודתם אלקים אחרים גזר השם עליהם.
פסוק יד:ואמר הנני מאכילם את העם הזה לענה והשקיתים מי רוש ויש מפרשים שמי רוש הוא מי עשב אחד נקרא ראשי, ויש מפרשים שהם מי ראש הפתן כי הוא הרע שבסמי המות, שהוא כולו משל לעונשיהם והנמשל במאכל ובמשתה, (טו) הנה הוא והפיצותים בגוים ושלחתי אחריהם את החרב עד כלותי אותם והנה לא אמר עד כלותי כולם אלא אותם שרוצה לומר רובם כדברי המפרשים, (טז) ומפני זה היה מצוה ה' להם התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה רוצה לומר התבוננו ברעה הזאת המעותדת לבוא עליכם ומעתה קראו למקוננות והן הנשים שאומנותיהן לספוד ולקונן על המתים ותבואינה לקונן עליכם, וכן תקראו אל החכמות והן הנשים החכמות בחכמת ההספד והקינה שיודעות לעשות חרוזים וקינות פתאום מתיחסות לכל דבר רע, (יז) והן במהירות רב תשאנה עלינו נהי וקינה באופן כך מהדברים שיתעוררו לבבינו ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים וראוי הוא לעשותו במהירות, (יח) כי קול נהי נשמע מציון עיר דוד שאומרים משם איך שודדנו מהאויבים שהרי הם שודדים אותנו בושנו מאד כי חשבנו להשגב בציון ועתה לא היה כן כי עזבנו ארץ כלומר עזבנו ארץ נחלתנו כי השליכו משכנותינו רוצה לומר כי השליכו משכנותינו את השוכנים בהם חוצה, או יהיה הרמז לאויבים כי השליכו האויבים משכנותינו לארץ וכן פירשו רש"י.
פסוק יט:ואמנם אומרו כי שמענה נשים דבר ה' ותקח אזניכם דבר פיו ענינו אצלי שלא יחשבו שהמקוננות והחכמות לא ירצו לקונן על זה כי הנה באמת תשמעו הנשים הנזכרות דבר ה' רוצה לומר לעשות הקינה והנהי ומלבד זה תקח אזניכם דבר פיו של הקדוש ברוך הוא שמצוה על הקינה והנהי, ולכן אתם קבלו מצותו ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה באופן שכל אשה תדע לקונן על הרעה הגדולה הזאת, (כ) והקינה אשר ילמדו לקונן אותה היא כי עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו והארמון הוא הבית הגדול והמשגב החזק שכאשר יסגרו אותו לא יוכל אדם להכנס בו מדרך השער אם לא יעלה להכנס בחלוני הבית, וכן אמר שהאויבים יבאו עליהם מדרך השער ומדרך החלון וזהו כי עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו, והיה מרעתו להכרית עולל מחוץ רוצה לומר למנוע העוללים מלשחוק בחוץ ובשווקים כדרכם בחורים מרחובות ששם מנהג' לילך תמיד, (כא) ואומרו דבר כה נאם השם כתב הרב רבי דוד קמחי בפירושו שאמר וצוה האל לנביא שידבר ויאמר כה רוצה לומר בדברים האלה שזכר לישראל, ואינו נכון כי למה יזהירהו עתה על זה מה שלא עשה בשאר נבואותיו, אבל פירושו לדעתי שמפני שצוה הנביא אותם שילמדו בנותיהם נהי ואשה רעותה קינה אולי יאמרו הם שבנותיהם וכלל הנשים לא ידעו לערוך הנהי והקינות ולסדר אותם בחרוזים כנשים החכמות המקוננות לכן הצטרך לומר על זה דבר כה נאם ה' רוצה לומר שלא יצטרכו ליפות הדברים בקינות במדה ובמשקל ובמשורה אבל שיספרו הרעה כמות שהיא ובזה די לקונן ולספוד וזהו דבר כה נאם ה', ומה הוא שידברו כמות שהוא ושהוא יספיק לקינה ונהי והוא אומרו ונפלה נבלת האדם כדומן על פני השדה וכעמיר מאחרי הקוצר ואין מאסף כי זהו היותר קשה שבקינות:
פסוק כב:כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' עד מאין כמוך ה' וכו'. הרב המורה פירש הפסוקים האלה אל יתהלל חכם בחכמתו וגומר, ואופן פירושו אינו מסכים לענין הפרשה וקשורה, וגם יקשה זכרו לבד חכם גבור ועשיר ולא עניו ולא מכובד כמו שזכרתי בשאלות, ואין ספק שנתישר ה"ר דוד קמחי בפירושו שכתב אם יש בכם חכמים לא יתהללו בחכמ' כי לא תועילם להנצל מהמות ואם יש בכם גבורים אל יתהללו בגבורתם כי לא תועילם ולא ינצלו בה ואם יש בכם עשירים אל יתהללו בעשרם כי לא יפדם מן החרב והם ועשרם יאבדו, וזכר אלו השלש תכונות לפי שהחכם ינצל פעמים בתחבולותיו וערמימותיו וכן הגבור פעמים ינצל בגבורתו והעשיר גם כן פעמים יפדה נפשו בעשרו ואמר להם הנביא שלא ינצלו בדבר מזה, (כג) אלא בהשכל וידוע את ה' שהוא חי ובלתי גשם יודע ומשגיח ומנבא נביאיו כדי לעשות חסד משפט וצדקה בארץ.
פסוק כב:ולי נראה בפירוש הפסוקים האלה דרך אחר והוא שהנביא שיער שאיזה עם וקבוץ אנשים שיהיה כפי מה שזכרו המדיניים, ותחלק אל שלש חלקים, החלק הראשון מהם הוא אנשי החכמה מעיינים פלוסופים ושופטים וכל בני אדם המתעסקים בספרים, והחלק הב' הוא מאנשי המלחמה ובכללו מלכים ושרים וסגנים ואנשיהם שוטרים הרודים בעם וכל איש המושל בגבורתו, והחלק השלישי הם עובדי האדמה ובכללם בעלי אומניות וסופרים שהם כולם מזה החלק. ושלשת אלה החלקים הם הנקראי' בלשונ' אוראטור"י דפינשור"י לאבוראטרו"י, ולפי שהנביא ירמיהו ייעד על בני יהודה חרבנם וגלותם אמר שכל חלקיהם יהיו לאין ולאפס, וזהו אל יתהלל חכם בחכמתו רוצה לומר אם היתה לו חכמת התורה והנבואה היה ראוי שיתהלל בה אבל בחכמתו אשר קנה מעיונו וחקירתו לא יתהלל בזמן ההוא כי תהיה לו חכמתו לבשת וגם לחרפה, וכן לא יתהלל הגבור בגבורתו שהוא החלק השני מהעם כי אז לא יושעו בגבורתם ויכלימו ממנה, וכן אז לא יתהלל העשיר בעשרו שהוא החלק השלישי מהקבוץ שהוא כלל האנשים עובדי האדמה וארמנותיה וסחורותיה לפי שיהיה עשרם שמור להם לרעתם, לא נשאר אם כן דבר שיוכלו להתהלל בו אלא אם ישכילו וידעו אותי כי אני ה' רוצה לומר אלקי אבותיהם עושה חסד שעשיתי עמהם חסד לתת להם את ארץ כנען, ושגם כן אני עושה משפט בהביאי עליהם חיל כשדים תחת עונותיהם, ושגם כן אני עושה צדקה בארץ והיא אם ישובו בתשובה בארץ קודם שילכו בגלות שאעשה צדקה עמהם כאשר ידעו זה ויאמינו כי באלה חפצתי רוצה לומר לעשות חסד לטובים ומשפט ברשעים וצדקה לשבים בתשובה אז ראוי שיתהללו בזה לא בזולת זה, הנה התבאר למה זכר שלשת המעלות האלה חכם גבור ועשיר ולא מעלה אחרת ומה ענין זה בקשור הפרשה, והותרה בזה השאלה הרביעית.
פסוק כד:ואמנם מי שלא ישכיל את השם ומעשיו כמו שאמר הנה יהיה מענשו מה שאמר שם ופקדתי על כל מול בערלה רוצה לומר אפקוד על כל עם שהוא מול ומנגד לזה רוצה לומר להשכיל וידוע אותי אותי כמו שזכר בסבת ערלתו, (כה) על מצרים שהם ערלי בשר ועל יהודה שהם ערלי לב, וכן אפקוד על אדום ועל בני עמון ועל בני מואב ועל כל קצוצי פאה שהם רחוקים במדבר שהם קדר וממלכות חצור אותם שהחריב נבוכד נצר, וקראם קצוצי פאה מלשון קצה לפי שהדבר שהוא רחוק יאמר שהוא בקצה, וזכר הסבה למה כלל יהודה עם האומות ההם באומרו כי כל הגוים ערלים רוצה לומר בבשרם וכל בית ישראל בכללם ערלי לב ולכן יחריב נבוכדנצר אלו ואלו, והנה זכר האומות האלה לפי שהם זרעו לישראל ולא ידעו את ה' ומשפטו עם ישראל ולכן יענשו כמו הם בהיותם כולם ערלים אם ערלת בשר ואם ערלת לב.
