פסוק א:ויוציאו. יתיר וא"ו כן מצאתי בספרים מדוייקים מספרד והוא חד מן י"א מלין דכתובין וא"ו בריש תיבותא ולא קריין וסימן נמסר במסרא רבחא ובכמה ספרים ויוציאו כתיב וקרי יוציאו והכל אחד. ונראה שנוסחת רד"ק ויצהו כתיב וקרי יוציאו שכן כתוב בפירושו בספרים ישנים וכן העתיק בעל מכלל יופי אבל במקרא גדולה יש גמגום בלשונו וצריך תיקון:
פסוק ג:בכל המקמות. חסר וא"ו קדמאה עיין במסורת שמואל ב' י"ז:
פסוק ו:במרצותם. במרוצתם קרי:
פסוק יב:הבשו כי תועבה. בספרים מדוייקים חסר וא"ו וחסר יו"ד כחברו שלמעלה הבשו חכמים ונמסר עליהם ב' חסר דחסר:
פסוק יב:לא יבשו. חסר וא"ו אחר הבי"ת בספרים מדוייקים:
פסוק יד:מי ראש. באל"ף ובנביאים עם פירוש הרי"א וגם בס"א כ"י כתוב רוש בוא"ו וטעותא הוא דלא אשתכח בוא"ו רק ענבמו ענבי רוש בלחוד דהאזינו:
פסוק טו:קוה לשלום וגו'. עיין מה שאכתוב בסימן י"ד בפסוק הדומה לזה:
פסוק טז:מדן נשמע נחרת. בס"ס הנו"ן בלא מאריך והחי"ת בשוא לבדו וכמוהו הוד נחרו אימה (איוב ל״ט:כ׳):
פסוק יט:מרחקים. המ"ם בפתח וכן תראינה ארץ מרחקים (ישעיהו ל״ג:י״ז):
פסוק יט:היהוה. האל"ף נחה וכן במסורת כל לשון אדנות עם מש"ה מפיח בר מן חד הה' אין בציון מכלול דף נ':
פסוק כ:לוא נושענו. מלא וא"ו ואל"ף במקצת ספרים כ"י ודפוסים ישנים וכן נמנה במסורת פרשה ויקרא עם ל"ה מלאים בקריאה:
פסוק כג:חללי בת עמי. במקצת ספרים הגיהו חללי וג"כ רד"ק בשרשים והנה חללי חרב הלמ"ד בשוא לבדו. את חללי בת עמי הלמ"ד בשוא ופתח והחי"ת מעמדת בגעיא עג"ל ולפ"ד זהו תלוי במנהג הספרים כמ"ש בריש פרשת לך לך וטעם המלה מירכא: