פסוק א:ולא לבד תהיה ההריגה והרעה הזאת בעם הארץ אבל גם עצמות מלכי יהודה ועצמות שרי יהודה ועצמות הכהנים והנביאים וכל יושבי ירושלם יוציאו מקבריהם (ב) ושטחום ויגלו אותם לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום באופן שלא יאספו ולא יקברו אבל יהיו לדומן שהוא הזבל על פני האדמה ובזה ישתוו אותם שהיו מתים וקבורים מימים רבים עם ההרוגים בעת הצרה ההיא רוצה לומר שאלו ואלו לא ינתנו לקבורה, (ג) ואמנם הנשארים חיים מהעם הזה שלא יפלו הרוגים תהיה טוב מותם מחייהם לרוב הצרה אשר יסבלו בגלות ולכן יהיה נבחר מות מחיים לכל הנשארים מן המשפחה הרעה הזאת בכל המקומות אשר הדחתים שם בגלותם ונדודם. ולפי שהיו הייעודים האלה קשים מאד והם לא היו נותנין לב אליהם לשוב בתשובה ואין איש שם על לב ולא יראים מן העונש (ד) לכן צוה ה' לנביא שיאמר אליהם היפלו ולא יקומו אם ישוב ולא ישוב רוצה לומר האנשים האלה האם רוצים שתהיה נפילתם נפילה החלטית שלא יוכלו לקום עוד ממעשיהם הרעים או אם יש בדעתם שאם ישוב העם הזה מרשעו שלא ישוב הקב"ה מחרון אפו, (ה) מדוע היתה שובבה ומורדת העם הזה והעיר ירושלם במרד ובמשובה נצחת כלומר תמידית ונצחיית שהחזיקו בתרמית וברשעתם מאנו לשוב.
פסוק ו:ואמנם אומרו הקשבתי ואשמע לא כן ידברו פירשו המפרשים מלת כן כמו כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כז, ז), ואני אחשוב שהכתוב כפשוטו ויאמר הנביא שאחרי שאמר להם כל זה הקשיב לשמוע מה היו משיבים ועונים עליו ומאזין מה ידברו אלו עם אלו האם יסכימו לשוב בתשובה והוא אומרו ואשמע לא כן ידברו ששמע שמהם היו מדברים ואומרים לא רוצה לומר שלא נשוב, ומהם כן ידברו שהיו אומרים ומדברים ביניהם שכן ראוי לעשות כמצות הנביא אבל בסוף הדברים היו מוסכמים כולם לבלתי עשות תשובה והוא אומרו אין איש נחם על רעתו לאמר מה עשיתי אבל בהפך שכולו שב במרוצתם כלומר ללכת ברשעתם כסוס שוטף במלחמה שלא ישוב מפני כל, והיותר קשה שראיתי בענינם הוא שחושבים ומחזיקים את נפשם כחכמים ונבונים, (ז) ואין הדבר כן כי הנה הב"ח הבלתי מדברים הם יותר חכמים מהם וזהו גם חסידה בשמים ידעה מועדיה רוצה לומר העופות האלה יהיו בקיץ בארץ אחת ובימי החורף ילכו אל ארץ אחרת וידעו מועדיהם ועת בואנה רוצה לומר מהו הזמן אשר יבאו אל ארץ אחת והזמן אשר יבאו אל ארץ אחרת, אמנם עמי לא ידעו את משפט ה' ומהו הראוי לעשות להפיק רצונו כמו שידעו אותו העופו', (ח) ולכן איכ' תאמרו חכמים אנחנו רוצה לומר בחכמות הטבעיות והאלקיות ותורת ה' אתנו שאתם מתפארים בידיעת התורה, כי הנה באמת לשקר עשה עט רוצה לומר לשקר ולחנם הקולמוס והעט לכתוב ספרי החכמה והתורה, וג"כ שקר סופרים כלומר לשקר ולחנם היו הסופרים שכתבום. והיותר נכון אצלי פירוש הפסוק הזה שהיה מאשימם הנביא שהיו אומרים שהיו חכמים בכל החכמות ושהיה תורת ה' אתם ולפי שתורת ה' ממנה תורה שבכתב וממנה תורה שבע"פ והוא פירוש המצות המקובל בידי חכמי ישראל הנקראים סופרים שהם היו אומרים שבאמת לשקר עשה עט תורה שבכתב שלשקר ולחנם נעשית וגם כן שקר סופרים רוצה לומר פירוש המצוות המקובל מדברי סופרים שקר הוא כי כל זה היה מדברי הרשעים.
פסוק ט:ולפי שהם היו מואסים בתורת ה' ובוחרים בעיון שאר החכמות לכן אמר הנביא כנגדה הובישו חכמים חתו וילכדו שהנה נפלו בבושה ובחסרון לב כי כיון שבדבר ה' מאסו מה החכמה אשר יהיה בהם יען אנשי רע לא יבינו משפט, ואומרו וחכמת מה להם הוא סמוך רוצה לומר חכמת מה ומאיזה דבר יהיה להם ובעבור שחרפו וגדפו את תורת ה' שהיתה ירושה לקהלת יעקב, (י) לכן יהיה ענשם מדה כנגד מדה שיתן את נשיהם לאחרים ושדותיהם לאחרים היורשים אותם כי כמו שהם התורה שהיא ככלה מקודשת להקדוש ברוך הוא הרחיקום ממנו באמרם שאינה אלקית ושנעשית לשקר גם נשיהם ושדותיהם יהיו לאחרים מרוחקים מהם, כי הנה לא לבד נלכדו בפשע הזה קצת מהעם אבל מקטון ועד גדול כולו בוצע בצע והיא המדה המביאה לגנוב ורצוח ונאוף ומנביא ועד כהן כולו עושה שקר כלומר שהיו מנבאים שקרים והכהן היה מחזיק בידם, (יא) ולכן היו מרפאים את שבר בת עמי ורעתם העתידה לבא עליהם בדברים קלים לאמר שלום שלום ולא יהיה כן כי אין שלום אמר ה' לרשעים, (יב) האם תחשוב שהובישו הרשעים האלה מהתועבה אשר עשו בראותם חרבנם ורעתם באמת גם בזמן ההוא בוש לא יבושו והכלם לא ידעו רוצה לומר שלא יקבל בעצמם בושה וכלימה ולכן יפלו בנופלים והם ההרוגים בגיא ההריגה אשר זכר ויהיה זה בעת פקודתם כלומר כאשר אפקוד עליהם עונותיהם כי אז יכשלו בעונם:
פסוק יג:אסוף אסיפם נאם ה' וכו' עד על ההרים אשא בכי ונהי וגומר. המפרשים פירשו אסוף אסיפם מענין כליה ושעל כן אמר אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה כי שני אלה המיני' הם עיקר הפירות ולכן נאמר בברכה איש תחת גפנו ותחת תאנתו ובקללה יאמר יאכל גפנך ותאנתך, ופירשו ואתן להם יעברום בעבור שנתתי להם תורה ומצות ועברו עליהם ובעונש זה אסוף אסיפם והוא דעת יונתן בן עוזיאל בתרגום הפסוק הזה. ואפשר לפרש אסוף אסיפם מענין קבוץ ואסיפה יאמר ה' שיאסוף כולם בערי מבצרם באופן שיבא עליהם האויב ויחריבם ולכן אמר שסבת אסיפתם וקבוצם בערים תהיה שבא האויב כבר, אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה וגם לא יקוו שיצמחו אז כי העלה כבר נבל מהעץ והוא בזמן החורף שכבר אין שם פירות והעלים נופלים והוא אומרו ואתן להם יעברום רוצה לומר ומה שאתן להם מהפירות כבר יעברו מהם ואינם, (יד) ובעבור זה יאמרו איש אל אחיו על מה אנחנו יושבים כלומר האם יש בשדה פירות שנקוה ללוקחם ונפחד מאבידתם כבר עבר הכל ואין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה ואם כן על מה ולתכלית מה אנחנו מפוזרים בכל הארץ, האספו ונבוא אל ערי המבצר לא שנחשוב להשגב שמה כי יודעים אנחנו שבבואנו אל ערי המבצר נדמה שם שפירושו שם נקבל כליה לפי שה' אלקינו הדימנו כולנו וישקנו מי רוש כי חטאנו להשם הרי שביאר סבת האסיפה שעליה נאמר אסוף אסיפם, (טו) ואמר שאחרי היותם בערי המבצר יקוו לשלום אבל לא יהיה טוב להם, וכי לעת שיהיו מקוים הרפואה תהיה בעתה ורעה גדולה אליהם לסבת ביאת האויב, (טז) כי מדן שהוא בקצה ארץ ישראל נשמע נחרת סוסיו והוא משל להמיית חיל הכשדים הגדול שמקול מצהלות אביריו וגבוריו רעשה כל הארץ ואז יבאו ויאכלו ארץ ומלואה עיר ויושבי בה שרמז בעיר אל ירושלם ונחרת סוסיו היא עטישת הסוסים ונקראת נחרת על שם הנחירים שיוצאים מהם שהם נקבי האף.
פסוק יז:ואמר שלא יחשבו שיהיו עמהם כאנשים אלא כנחשים צפעונים אשר לא יועיל להם לחש וזהו ינשכו אתכם נאם ה', ויונתן תרגם מדן נשמע על דפלחו לעגלא דדן ותהי' מ"ם מדן מ"ם הסב' ולא מ"ם מקומי' וגם נכון הוא.
פסוק יח:ואומרו מבליגיתי עלי יגון ענינו מענין התחזקו' כמו ואבליגה מעט, ויהיה פירושו מבליגיתי וחזוקי הוא עלי יגון להשליכו אחרי גוי אבל לא אוכל כי גודל הרעה ינקוב סגור לבי ויהיה עלי לבי דוי, ואיך לא יהיה לבי דוי (יט) כי הנני כאלו שומע קול שועת בת עמי כלומר הן הגלות בעיני כאילו נעשה וכאילו אני שומע קול שועת בת עמי מארץ מרחקים אשר הלכו שם בגלות, ולכן עלי לבי דוי כי הנה היה בידיהם לתקנו ולא אבו הה' אין בציון אם מלכה שהוא הקב"ה אין בה ולמה אם כן לא התחננו לפניו ולא קראוהו ולא שבו אליו אבל בהפך שהכעיסוהו בפסיליהם בהבלי נכר, (כ) ומפני זה עבר קציר כלה קיץ זמן על זמן ואנחנו לא נושענו מידי האויב, ורמז בזה לאורך הגלות אשר אנחנו בו עד היום הזה ועליו אמר עבר קציר כלה קיץ כלומר שנה על שנה ואנחנו לא נושענו, (כא) ובעבור זה על שבר בת עמי שתלך בגלות השברתי קדרתי שמה החזקתני, וזהו מה שאמר עלי לבי דוי, והנה אמר שלש לשונות השברתי קדרתי שמה החזקתני לרמוז אל שלש גליות כי הנה אמר השברתי על גלות מלכות אפרים וקדרתי על גלות מלכות יהודה לבבל ושמה החזיקתני על חרבן בית שני, (כב) ולכן היה מתרעם ואומר הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם ומדוע לא עלתה ארוכת ורפואת בת עמי, וגלעד היה מקום הצרי כמו שאמר עלי גלעד וקחי צרי (ירמיה מו, יא) והיא רפואה לחוליים קשים, נאמר כאן דרך משל כלומר האם לא היו בישראל תורה ומצות שהם הצרי האמתי למחלתם אם רופא אין שם והוא הנביא המוכיח והמיסר את העם מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי ורפואתו, (כג) ומרוב דאגת לבי על זה מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה כדי שאוכל לבכות יומם ולילה את חללי בת עמי ולא יפסקו מי דמעותי.