פסוק א:העזו מלשון שלח העז את מקנך (שמות ט, יט) כאומר כנגד בני בנימין העיזו ונוסו לכם מקרב ירושלם כי מהרה תלכד מהאויבים, ולפי שהיה הנביא מענתות מארץ בנימין היה מזהירם על זה לאהבתו אותם יותר מלבני יהודה ובדרך צחות אמר ובתקוע תקעו שופר כי היה תקוע שם עיר שנאמר וישלח יואב תקוע (שמואל ב' יד, ב), והענין שיתקעו שם שופר להניס העם אל ההרים ועל בית הכרם שהוא מקום אחר או הוא מגדל שבונים בתוך הכרמים וכמ"ש ויבן מגדל בתוכו (ישעיה ה, ב) ישאו בו משאת אש כדי שיראו את הלהבה מרחוק וינוסו, והנה יעשו כל זה לפי שרעה נשקפת ונראתה מצפון והוא העם הבאים מבבל על ירושלם ושבר גדול יבוא משם, (ב) והנה אני דמיתי ציון לאשה הנוה והיפה והמעונגה, (ג) ועתה ה' אוי נא לה כי אליה יבואו רועים והם אנשים גסים במקום שהיא היתה נאוה ומעונגה, ועדריהם תקעו עליה והוא משל לחייליהם אהלים סביב רעו איש את ידו רוצה לומ' שיהיו אהלי הרועים שהם המלכים הבאים על ירושלם חונים סביבה רועים איש את ידו כלומר במקומו מלשון רועות על ידיהם, והנמשל שכל מלך או שר מהם יחנה על עיר אחד של צד אחד מירושלם וילחם בה וכולם יקדשו עליה מלחמה, (ד) שכל א' יאמר לחבירו קדשו עליה מלחמה קומו ונעלה בצהרים, ולרוב חפצם כאשר לא יוכלו ללוכדה בצהרים יאמרו אוי נא לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב ועדיין לא לכדנו העיר, (ה) לכן קומו ונעלה בלילה ונשחית' ארמנותיה שהם חושבים להשגב בהם וכל זה משל לרוב חפצם ותאותם להלחם בה ולשחתה, (ו) אבל לא יחשוב אדם שיתעוררו הכשדיים לזה מעצמם אלא מהש"י שהעיר את רוחם לעשותו על חטאתיהם וזהו כי כה אמר ה' צבאות כרתו עצה רוצה לומר כרתו העץ אשר סביבות ירושלם ושפכו עליה סוללה להשליך אבנים בדייק לנתוץ חומותיה ומגדליה כי היא העיר הפקד כלה כלומר שפקד הקב"ה מעשיה וכל אנשיה ומצא עושק בקרבה כי כל מה שבקרבה הוא עושק וגזל, (ז) כהקיר בור מימיה כן הקרה רעתה ומלת הקר הוא מלשון בנין כמו המקרה במים עליותיו (תהלים קד, ג), ימך המקרה (קהלת י, יח), יאמר כמו שמתוקן הבור לתקן מימיו כן הקרה ותקנה רעתה של ירושלם, החמס והשוד שישמע בה ולכן על פני תמיד חולי ומכה רוצה לומר תמיד היה בדעתי על רעתם להביא עליהם חלי ומכה, (ח) לכן הוסרי ירושלם פן תקע נפשי ממך רוצה לומר פן יפרד נפשי ורצוני ממך כי תקע הוא מלשון ותקע כף ירך יעקב (בראשית לב, כז) ענין הסרת הדבר ממקומו פן אשימך שממה כאילו את ארץ לא נושבה מעולם, (ט) כי הנה הגזרה האלהית עולל יעוללו כגפן שארית ישראל רוצה לומר הנה נמשלה ישראל לגפן וכמו שהגפן אחרי שבצרו אותה עוד ישובו על העוללות הנשארים בה ויבצרו אותם כן יעשו האויבים שאחרי שגלו עשרת השבטים ישובו לגלות בית יהודה הנשאר' וזהו עולל יעוללו כגפן שארית ישראל, ואמר כנגד האויב השב ידך כבוצר על סלסלות רוצה לומר כבוצר העוללות הנשארים לתת אותם על הסלים.
פסוק א:וכאשר ניבא הנביא כל זה (י) התחיל לקונן על מי אדברה ואעידה וישמעו רוצה לומר למי מכל בני יהודה אדברה תוכחתו ואעידה על מה שיהיה וישמעו אלי, כי הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב לפי שהיה דבר ה' להם לחרפה לא יחפצו בו, (יא) ולא כן אנכי עמדי כי את חמת ה' אשר אני רואה עליכם מלאתי ממנה נלאתי הכיל בראותי שהיא לשפוך על עולל בחוץ, ועל סוד בחורים יחדו כי הבחורים הם אשר יעצו סוד יחדו מהילדים כי רואה אני שברעה הזאת גם איש גם אשה ילכדו זקן עם מלא ימים לפי שהאויב נער לא יחון ופני זקנים לא יהדר, (יב) ונסבו בתיהם של האנשים הפושעים האלה לאחרים, ולפי שהבית כוללת האשה והשדה ושאר הקנינים לכן ביאר שהבתים אשר זכר יובן בשדות ובנשים יחדו, ונתן הסבה בכל זה באומרו כי אטה את ידי על יושבי הארץ ופירוש ידי נגעי וענשי כמו הנה יד ה' הויה (שמות ט, ג), (יג) לפי שבני יהודה מקטנם ועד גדולם כולו בוצע בצע, ואף על פי שהחמדה לא תמצא בשנות הנערות הנה מרוב רשעתם היו הקטנים והגדולים כולם חמדנים ובוצעים ומנביא ועד כהן רוצה לומר הנביא השקר וכהני הבמות כולו עושה שקר, (יד) והם ירפאו את שבר בת עמי ורעתם העתידה לבא על נקלה רוצה לומר בדבור קל לאמר שלום שלום יהיה לכם ואין שלום כי לא יהיה שלום להם, (טו) והנביאים ההם עתה הובישו כי תועבה עשו כלומר האם יקבלו בושה משקרות נבואותיהם באמת גם בוש לא יבושו רוצה לומר הנביאים, גם הכלים לא ידעו הכהנים, ולכן יהיה עונשם שהנביאים והכהנים יפלו בנופלים על ידי האויבים בעת פקדתים יכשלו, אמנם ירמיהו לא היה כן כי גם האויבים שמו עיניהם עליו לטובה:
פסוק טז:כה אמר ה' עמדו על דרכים וכו' עד סוף הנבואה. לפי שפעמים יתנהג האדם כפי שכלו וחקירתו בדבר שהוא יותר טוב לדעתו ופעמים שיתנהג האדם בו כפי קבלת אבותיו וזקניו כמו שאמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך (דברים לב, ז), ופעמים שלא ימשך בו אחר שכלו ולא בקבלת אבותיו אבל על פי נביא שרוח ה' דבר בו, לכן היה מוכיחם הנביא פה ואומר כה אמר ה' עמדו על דרכים וראו הדרך הראשון מהחקירה השכלית שיחקרו על כל הדרכים שראוי שילך האדם בהם וראו הדרך הטוב, ואם לא ירצו בזה העיון השכלי ישאלו לנתיבות עולם והוא קבלת הזקנים שישאלו מהם אי זה הדרך הטוב שבו היה טוב לאבותיהם ולכו בה ומצאו מרגוע ומנוחה לנפשותיכם ולא תהיו תמיד מסופקים ולא פוסחים על שתי הסעיפים, ויאמרו הרשעים ההם לא נלך רוצה לומר אין אנו צריכים לחקור בשכלנו על הדרכים ולא לשאול מפי הקבלה כי דרכנו הוא הטוב, וכאשר ראיתי שלא היו חפצים לא בחקירה השכלית ולא במקובלת (יז) אמרתי להם תתנהגו על פי הנביאים וזהו והקימותי עליכם צופים שהם הנביאים וראוי שתקשיבו לקול שופר מה שידברו, ויאמרו לא נקשיב את דבריהם, ואחרי שהם לא אבו לשמוע את השכל ולא את הזקנים בקבלתם ולא הנביאים בייעודיהם (יח) לכן שמעו הגוים רוצה לומר שמעו את הגוים אשר יבאו עליכם ודעי עדה את אשר בם רוצה לומר ותדע העדה הישראלית את אשר בם כלומר מה שיש בגוים אשר זכר כי בבואם בידיהם ידעו מה שבהם מהטוב והרע, (יט) ולקח הנביא את הארץ לעד בהתראותיו וייעודיו וזהו שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה שהוא פרי מחשבותם לא לבד מפני המחשבות כי אם מפני שעל דברי ותורתי לא הקשיבו וימאסו בה רוצה לומר בתורה ולכן בפרקם עול התורה והמצות מעליהם ראוי שתבוא עליהם רעה, (כ) ואין לך שתאמר שהם מקריבים קרבנותיהם בבית המקדש ומביאים הלבונה משבא והקנה הטוב מארץ מרחק בהשתדלות גדול לקטורת, כי שאר הדברים שבו היו נמצאים בארץ ישראל, כי הנה עולותיהם לא לרצון לפני וזבחיהם לא ערבו לי, והנה הקטורת היה בא להכשיר הקרבן ואם הקרבן לא יהיה לרצון לפני למה תטרחו להביא הקטרת שהוא הכשרו, (כא) ולכן אמר השם הנני נותן אל העם הזה מכשולים שיכשלו בם אבות ובנים וכן שכן ורעו רוצה לומר הריע שלו יאבדו כולם כי כיון שאין א' מהם מזהיר את האחר ראוי שכולם יאבדו יחד, (כב) וביאר איך יהיה זה באומרו כה אמר ה' הנה עם בא מארץ צפון רומז לבבל וגוי גדול יתעורר לבוא מירכתי צפון והם שאר העמים שבאו עם נבוכד נצר כי לכולם העיר יתברך את רוחם לבוא על ישראל.
פסוק כג:וזכר מגבורתם שקשת וכידון יחזיקו כי הם יהיו מושכי קשת ויחשבו זאת המלחמה לכבוד ולתפארת, ולכן יביאו כידון והוא שם לנס שמביאים הלוחמים להודיע מי הוא כל אחד מהם, וזכר מטבעם שאכזרים המה במעשיהם ואף בדבריהם יהיו אכזרים כי לא ירחמו אבל קולם כים יהמה הגוי ההוא, ואמר שלא יהיו אנשים רגילים פחותי' כי על סוסים ירכבו וכל אחד מהם יבוא ערוך כאיש מלחמה רוצה לומר כאיש הבא להלחם עם חבירו מלחמ' ערוכה וכל זה יבא עליך בת ציון, (כד) ואמר הנביא בשמו ובשם שאר הנביאים שנבאו על זה שמענו את שמעו של זה הגוי רפו ידינו צרה החזיקתנו חיל וכאב כיולדה, (כה) ואמר כנגד ישראל בימים ההם אל תצאי השדה לעשות מעשיך ובדרך אל תלכי כי חרב לאויב כי חרב האויב מגור לכם מסביב, (כו) ועל כן בת עמי חגרי שק כאבל התפלשי באפר כלומר התגוללי לחייך בתוך האפר אבל גדול עשי לך מספד תמרורים לפי שידוע תדע שפתאום יבוא השודד נבוכד נצר וחילו עלינו.
פסוק כז:ולפי שהנביא היה מסתכן בעצמו בדברו כדברים האלה לעם אמר ליה השם יתברך בחון נתתיך בעמי רוצה לומר אל תירא מהם כי אני נתתיך בחון שהוא חוזק ומבצר כמו שאמר הקימו בחוניו וכן נאמר לו בתחלת נבואתו הנה נתתיך היום לעיר מבצר, וכיון שאתה בוחן תדע ובחנת את דרכם והוא לשון נופל על הלשון עם היותם מהבנות מתחלפות, וכאשר תבחן את דרכם (כח) תמצא בלי ספק שכולם סרים סוררים כלומ' עם היות שיש ביניהם אנשים גדולים ונכבדים אלו מאלו כולם באמת סוררים אלא שמהם סוררים קטנים ומהם סרים לאותם הסוררים ומושלים בהם והם הולכי רכיל, וענינם כהיות כולם סוררים אלו יותר מאלו כנחשת וכברזל אשר כולם משחיתים הברזל והנחשת עם שאחד מהם הוא הנחשת יותר חזק וקשה מהברזל, (כט) גם המשילם בדבר אחר והוא נחר מפוח מאש תם עופרת וגומר, ענין המשל הזה הוא שהצורף כשירצה לצרוף את הכסף ולזככו מהפסולת יתנהו בכור וישים עמו עופרת וינפח האש בחזקה כדי שתהיה השריפה כראוי ויזדכך הכסף על ידי העופרת אשר עמו, ואמר שהם כנחר נפוח רוצה לומר שריפה כמו וחרה נחושתה (יחזקאל כד, יא) והשרפה היא מפוח שהיא על ידי נפיחה מאש כאשר תם העופרת, ולשוא צרף צורף כי לא הועיל דבר לפי שרעים והם הרשעים לא נתקו משם, (ל) וישאר הכסף רע כבראשונה מבלי זכוך וזהו כסף נמאס קראו להם כי מאס ה' בהם, ולענין הנמשל הנחר המפוח מאש הוא הנביא שהשם יתברך נופח בו מרוחו והוא צורף מכח האש העליון האלקי, והנה העופרת היא תוכחת הנביא ודבריו המשל ובאשר לא יועילו ברשעת העם יאמר שתם העופרת והם תוכחותיו ודבריו ולשוא צרף בתוכחותיו לפי שהרעים לא נתקו מקרב העם עם כל דבריו ונשאר בית יהודה שהוא הכסף כסף נמאס בלתי מזוכך ולא נקי כי מאס ה' צרף בהם ולא סרה מהם רשעתם:
