פסוק א:שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַם וּרְאוּ, התבוננו נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ, חפשו בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם־תִּמְצְאוּ אִישׁ, אישיות הגונה, אִם־יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט ומְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה. אם תמצאו אפילו אחד – וְאֶסְלַח לָהּ – לירושלים כולה. אי אפשר לסמוך על איש.
פסוק ב:וְאִם "חַי־ה'" יֹאמֵרוּ, כשאנשים נשבעים בשם ה' – לָכֵן, אך לַשֶּׁקֶר יִשָּׁבֵעוּ.
פסוק ג:ה', עֵינֶיךָ, השגחתך בעולם, תוכחותיך וגמולך, או: ציפייתך ומעייניך הֲלוֹא לֶאֱמוּנָה, למען הנאמנות והיושר, וגם: למען החוזק ויציבות. הִכִּיתָה אֹתָם כדי שיהיו נאמנים – וְלֹא־חָלוּ, חרדו. כִּלִּיתָם, השמדת בהם – ועדיין מֵאֲנוּ לקַחַת מוּסָר. חִזְּקוּ פְנֵיהֶם יותר מִסֶּלַע, מֵאֲנוּ לָשׁוּב. הם נענשים וסובלים, אבל אינם משנים את דרכם.
פסוק ד:וַאֲנִי אָמַרְתִּי להגנתם של אנשי ירושלים: אַךְ־דַּלִּים הֵם בממון ובהשכלה, ולכן נוֹאֲלוּ, נהגו בטפשות, כִּי לֹא יָדְעוּ דֶּרֶךְ ה' ומִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם. הם ממשיכים בדרכם בעקשנות בגלל בורות.
פסוק ה:על כן אעזוב את האנשים הנבערים מדעת ואֵלְכָה־לִּי אֶל־הַגְּדֹלִים וַאֲדַבְּרָה, אוכיח אוֹתָם, כִּי הֵמָּה יָדְעוּ דֶּרֶךְ ה' ומִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם. אַךְ הֵמָּה יַחְדָּו, כולם כאחד שָׁבְרוּ עֹל, פרקו עול מלכות שמים, נִתְּקוּ את המוֹסֵרוֹת, הכבלים. הם עושים כרצונם, ללא כל מחויבות. דעתנותם אינה משפיעה על אורחות חייהם.
פסוק ו:עַל־כֵּן הִכָּם אַרְיֵה היוצא מִיַּעַר, זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם, ישדוד אותם, נָמֵר שֹׁקֵד, אורב עַל־עָרֵיהֶם להחריבן. כָּל־הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה, מהן יִטָּרֵף. אלה הם דימויים לאומות או לכנופיות, שאי אפשר להינצל מפניהן. כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם, עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם, סטיותיהם מדרך הישר.
פסוק ז:ושוב, פנייה לכנסת ישראל: אֵי, היכן, איך לָזֹאת אֶסְלַח־לָךְ?! בָּנַיִךְ עֲזָבוּנִי וַיִּשָּׁבְעוּ בְּלֹא אֱלֹהִים. משבועותיהם נעדר אלוקים, וגם אם הם נשבעים בשמו, שבועותיהן חסרות משמעות. וָאַשְׂבִּעַ אוֹתָם בכל טוב – וַיִּנְאָפוּ. השובע והרווחה גורמים להם להשתמש בכוחותיהם ובמרצם לניאוף. וּבבֵית זוֹנָה יִתְגּוֹדָדוּ, מתאספים, או: מתקוטטים ופוצעים.
פסוק ח:כמו סוּסִים מְיֻזָּנִים, מיוחמים מַשְׁכִּים, משכימים הָיוּ. אִישׁ אֶל־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ יִצְהָלוּ. הם שמחים כסוסים איש לקראת אשת חברו.
פסוק ט:הַעַל־אֵלֶּה לוֹא־אֶפְקֹד את עונשם?! נְאֻם־ה', וְאִם בְּגוֹי אֲשֶׁר־כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי?! האם לא ראוי לנקום בעם שכזה?!
פסוק י:לכן – עֲלוּ בְשָׁרוֹתֶיהָ, בחומותיה וְשַׁחֵתוּ, השחיתו אותן, וְאולם כָלָה, השמדה גמורה אַל־תַּעֲשׂוּ. הָסִירוּ נְטִישׁוֹתֶיהָ, ענפי הפרא הגדולים המתפשטים מחוץ לכרם או לפרדס, כִּי לוֹא לַה' הֵמָּה.
פסוק יא:כִּי בָגוֹד בָּגְדוּ בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה. נְאֻם־ה'.
פסוק יב:כִּחֲשׁוּ בַּה'. התעלמו ממנו וַיֹּאמְרוּ: "לוֹא־הוּא. לא אליו אנחנו שומעים. לדעתנו הוא אינו נוכח ולא גומל לא רעות ולא טובות. וְלֹא־תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה, וְחֶרֶב וְרָעָב לוֹא נִרְאֶה.
פסוק יג:וְהַנְּבִיאִים יִהְיוּ לְרוּחַ. הנביאים אינם אלא אנשים המדברים דברי רוח. וְהַדִּבֵּר, הדיבור אֵין בָּהֶם". דבריהם בטלים. כֹּה – ככל הרעות שהם מנבאים לנו – יֵעָשֶׂה לָהֶם.
פסוק יד:לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת: יַעַן דַּבֶּרְכֶם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה – כיוון שאתם מזלזלים בה', בחוקותיו ובקשר עמו, וגם כשיש ביניכם נביאים אתם בזים להם, דברי הנבואה לא יישארו בגדר נאומים גרידא, אלא הִנְנִי נֹתֵן דְּבָרַי בְּפִיךָ לְאֵשׁ, וְהָעָם הַזֶּה יהיה עֵצִים, וַאֲכָלָתַם אש דברי הנבואה.
פסוק טו:הִנְנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם גּוֹי מִמֶּרְחָק, בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם־ה'. לא יהיה זה עם קטן מפינה נידחת בעולם, אלא גּוֹי אֵיתָן, חזק הוּא, גּוֹי מֵעוֹלָם, בעל מסורת עתיקה וכוחות גדולים הוּא, ועם זאת, יהיה זה גּוֹי זר, שלֹא־תֵדַע לְשֹׁנוֹ, וְלֹא תִשְׁמַע, תבין מַה־יְּדַבֵּר. אילו התקיפו אתכם עמים מן האזור, שלשונם קרובה לשלכם, הייתם יכולים לתקשר עמם.
פסוק טז:אַשְׁפָּתוֹ, נרתיקי החצים של העם הזה יהיו כְּקֶבֶר פָּתוּחַ. מאגר החצים, והמוות הטמון בו, לא ייגמר, והחיילים – כֻּלָּם גִּבּוֹרִים ויילחמו עד חורמה.
פסוק יז:וְאָכַל האויב את קְצִירְךָ וְלַחְמֶךָ אשר יֹאכְלוּ, אוכלים בדרך כלל בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ. כמו כן הוא יֹאכַל את צֹאנְךָ וּבְקָרֶךָ, יֹאכַל את גַּפְנְךָ וּתְאֵנָתֶךָ. הוא ישדוד את כל מה שבידיכם. יתרה מזו, הוא יְרֹשֵׁשׁ, ירוצץ וידלדל את עָרֵי מִבְצָרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ בָּהֵנָּה, בהן, בֶּחָרֶב.
פסוק יח:וְגַם בַּיָּמִים הָהֵמָּה, נְאֻם־ה', לֹא־אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם כָּלָה.
פסוק יט:וְהָיָה כִּי תֹאמְרוּ: תַּחַת, בגלל מֶה עָשָׂה ה' אֱלֹהֵינוּ לָנוּ אֶת־כָּל הצרות האֵלֶּה? כך אמר לי ה' במענה לשאלתכם העתידה – וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כַּאֲשֶׁר, כמו שעֲזַבְתֶּם אוֹתִי וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהֵי נֵכָר בְּאַרְצְכֶם, כֵּן, כך תַּעַבְדוּ זָרִים בְּאֶרֶץ לֹא לָכֶם.
פסוק כ:הַגִּידוּ זֹאת בְּבֵית יַעֲקֹב, וְהַשְׁמִיעוּהָ בִיהוּדָה לֵאמֹר׃
פסוק כא:שִׁמְעוּ־נָא זֹאת, עַם סָכָל, טיפש וְאֵין לֵב, נעדר תובנה. עֵינַיִם לָהֶם – וְלֹא יִרְאוּ, אָזְנַיִם לָהֶם – וְלֹא יִשְׁמָעוּ.
פסוק כב:הַאוֹתִי לֹא־תִירָאוּ, נְאֻם־ה', אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ, תפחדו?! הלוא אני הוא אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, חָק־עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ, וַיִּתְגָּעֲשׁוּ הגלים וְלֹא יוּכָלוּ לעבור את החול, וְהָמוּ גַלָּיו של הים וְלֹא־יַעַבְרֻנְהוּ.
פסוק כג:לים הגועש יש גבול, וְאילו לָעָם הַזֶּה הָיָה לֵב סוֹרֵר וּמוֹרֶה. הם ראו את גדולת ה' ותוקפו אך איש לא התיירא ממנו ולא צמצם עצמו בפניו. סָרוּ וַיֵּלֵכוּ, הם פנו לכל רוח כרצונם.
פסוק כד:וְלוֹא־אָמְרוּ בִלְבָבָם: "נִירָא נָא אֶת־ה' אֱלֹהֵינוּ, הַנֹּתֵן גֶּשֶׁם יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ, שְׁבֻעֹת חֻקּוֹת, את השבועות הקבועים לקָצִיר יִשְׁמָר־לָנוּ לבוא בעתם".
פסוק כה:עֲוֹנוֹתֵיכֶם הם שהִטּוּ, הסירו מכם את אֵלֶּה – את הידיעה וההבנה, או: את הגשם והקציר מלבוא בזמנם, וְחַטֹּאותֵיכֶם מָנְעוּ את הַטּוֹב מִכֶּם.
פסוק כו:כִּי־נִמְצְאוּ בְעַמִּי רְשָׁעִים, יָשׁוּר, יראה. הרשע צופה ואורב לזולתו כְּשַׁךְ יְקוּשִׁים, כמי שמניח מוקשים. כך רשעי עמי הִצִּיבוּ מַשְׁחִית, מלכודות שבהן אֲנָשִׁים יִלְכֹּדוּ.
פסוק כז:כִּכְלוּב מָלֵא עוֹף, בעופות שניצודו, כֵּן בָּתֵּיהֶם של הרשעים מְלֵאִים מִרְמָה. עַל־כֵּן גָּדְלוּ וַיַּעֲשִׁירוּ,
פסוק כח:שָׁמְנוּ עָשְׁתוּ, התעבו גַּם עָבְרוּ ועשו דִבְרֵי־רָע, דִּין אמת לֹא־דָנוּ, אף לא דִּין יָתוֹם, וְלמרות זאת יַצְלִיחוּ, וּמִשְׁפַּט אֶבְיוֹנִים לֹא שָׁפָטוּ. במדינה המסודרת שלהם יש מערכת משפט, אך היא אינה מועילה לעניים וליתומים ומתעלמת מן הזקוקים לה באמת.
פסוק כט:הַעַל־אֵלֶּה לֹא־אֶפְקֹד, נְאֻם־ה'?! האִם בְּגוֹי אֲשֶׁר־כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי?! ראו כיצד אתם נוהגים. האם לא מגיעים לכם כל העונשים על כך?!
פסוק ל:שַׁמָּה, מצב המעורר השתוממות וְשַׁעֲרוּרָה, שחיתות נִהְיְתָה בָּאָרֶץ.
פסוק לא:הַנְּבִאִים נִבְּאוּ בַשֶּׁקֶר, וְהַכֹּהֲנִים יִרְדּוּ, ימשלו עַל־יְדֵיהֶם – על ידי הנביאים. אם מישהו מפקפק באמינות ההנהגה, יבואו הנביאים המגויסים לעזרת המנהיגים וילמדו עליהם זכות. אנשי הרוח דואגים להצדיק את המערכת הקיימת. וְגם עַמִּי, פשוטי העם אָהֲבוּ כֵן – את החיבור בין נביאי השקר וכהני הכזב, וּמַה־תַּעֲשׂוּ לְאַחֲרִיתָהּ, כאשר האשליות יתנפצו לנגד עיניכם?! לְמה תקוו?!
