פסוק א:שוטטו בחוצות ירושלם וכו' עד עלו בשרותיה ושחתו וגו'. הוקשה מאד על המפרשים כמו שזכרתי בשאלות מה שאמר הנביא שלא נמצא בירושלם איש עושה משפט מבקש אמונה הנה דוד המלך ע"ה אמר (תהלים עט, ב) נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ והוא המורה שהיו בירושלם חסידים ויראי השם, והשיב על זה הרד"ק בשם אביו שירמיהו אמר שוטטו בחוצות ירושלם ובקשו ברחובותיה לפי שהחסידים שהיו בירושלם לא היו בשווקים וברחובות אבל נחבאים בבתיהם מפני הרשעים, ואינו נכון כי אם היו צדיקים בתוך העיר אף שיהיו נחבאים היה ראוי שיגינו על דורם ואיך יתלה הסליחה בחוצות וברחובות עיר, ואמרו חכמים זכרונם לברכה כיון שנהרגו מיתתם היתה כפרת נפשם ולכן אחרי מותם נחשבו לעבדי השם וחסידיו והוא דרך דרש כי רחוק הוא שנאמין שלא היה בכל ירושלם אפילו איש אחד בעל משפט ודורש אמונה והנה היו שמה כהני השם ובני נביאים ואיך יהיה אפשר זה, ולכן אחשוב אני שלא אמר שלא ימצאו בירושלם איש צדיק מאמין באלהיו אבל אמר שוטטו וחפשו בחוצות ירושלם וראו נא ודעו באמתית ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש רוצה לומר שיהיה מוכיח בשער ומיסר את העם, ולכן לא אמר אם תמצאו איש עושה משפט אבל אמר שתי פעמים מלת אם והוא אומרו אם תמצאו איש אם יש עושה משפט מבקש אמונה רוצה לומר שבחוצות וברחובות העיר ששם ישבו כסאות למשפט לא ימצאו איש אמיץ לבו בגבורים להוכיח בשער כי הוא הנקרא איש בייחוד כמו שאמר הלא איש אתה ומי כמוך בישראל (שמואל א' כו, טו), וכן לא ימצא איש עושה משפט מבקש אמונה כמו שעושה השופט בעיר שמוטל עליו לעשות משפט וצדקה לכל עמו והוא מבקש האמונה והפכה להצדיק את הצדיק ולהרשיע את הרשע, ואמר שאם ימצא בכל ירושלם איש יאמץ לבו בגבורים להוכיח החוטאים או איש שיהיה ממונה לעשות משפט ולבקש האמונה שיסלח לכל העיר בעבורו, ולא יתחייב מזה שלא היו בירושלם אנשי אמת ובעלי אמונה אבל לא היו ממונים על המשפט ועל האמונה כי נעדרה מהם ולא היה איש מהם שיעצור כח להוכיח ולהכניע הפושעים לפי שהיו הצדיקים עלובים ונכנעים ולא ישאו ראשם וכמו שאמר ישעיהו (ישעיה א, כא) צדק ילין בה ועתה מרצחים. והותרה בזה השאלה הו'.
פסוק ב:ואמר הנביא ואל תטעה בדבריהם בראותם נשבעים חי השם ואל תחשוב מפני זה שהם אנשי אמונה כי הנה אם חי השם יאמרו אכן לשקר ישבעו רוצה לומר על הרוב ישבעו באלהים אחרים אבל אם פעם אחד תהיה שבועתם חי השם תדע לך שלשקר ישבעו אותה שבועה ואין הקב"ה חושש לשבועתם אלא לאמונתם בלבם, (ג) ולכן סמך אליו השם עיניך הלא לאמונה כלומר אתה רואה מחשבות לבם ואמונתם ולהיותם בשקר ובתרמית לכן הכית אותם במכות רבות ועם כל זה לא חלו רק אינם מרגישים בכאבם וחליים, כליתם כלומר הבאת אותם עד קרוב לכליה ועם כל זה מאנו קחת מוסר, ולנביאים המוכיחים אותם חזקו פניהם מסלע מאנו לשוב, ובתחלה כשהייתי מוכיח הדלים והאביונים שבהם עובדי אדמה ולא יקחו מוסר (ד) אני אמרתי באמת מפני שהם דלים ועניים נואלו במעשיהם הגסים ולא ידעו תורה ומוסר ולכן לא הלכו בדרך השם משפט אלהיהם, (ה) ועתה אלכה לי אל הגדולים והעשירים שבהם ואדברה אותם כי המה ידעו דרך השם משפט אלהיהם גם שיש להם ללמוד תורה ומוסר ואולי תועיל בהם תוכחתי, אבל לא היה הדבר כאשר חשבתי כי באמת המה יחדו רוצה לומר הגדולים עם הקטנים שברו עול התורה נתקו מוסרות המצות, (ו) ועל כן בא עליהם הצרה הזאת שהכם אריה מיער רמז לנבכדנצר מלך בבל זאב ערבות ישדדם רמז לחיל הכשדים נמר שוקד על עריהם רמז אל שרי מלך בבל, וכן ת"י, וחכמים זכרונם לברכה דרשו הפסוק באופנים אחרים, ונקראו הזאבים זאבי ערב לפי שהם יבאו בערב אצל העיר לטרוף הבהמה שתמצא יחידית, והנה האריה הוא היותר גבור מהם ולכן המשילו למלך והזאב אינו גבור כמוהו וכל כוונתו לטרוף טרף ולכן המשיל בו חיל הכשדים, והנמר הוא גבור מהזאב ולא כל כך כמו האריה ולכן המשיל בו השרים, והנכון בעיני שאמר על כן הכם אריה מיער על סנחריב שהוא היה מלך גדול שהחריב מלכות ישראל ולכן אמר בו בלשון עבר על כן הכם אריה מיער, ועל נבוכדנצר שהיה עתיד לבוא עליהם אמר זאב ערבות ישדדם, ואמר נמר שוקד על עריהם על רומי שהחריב ירושלם באחרונה, ואחרי שהאשימם בעון ע"ז ושפיכות דמים האשימם על גלוי עריות שגם כן היה ביניהם הרבה וזהו אומרו (ז) אי לזאת אסלח לך בניך עזבוני וישבעו בלא אלהים והוא חטא הע"ז, ואשביע אותם וינאפו רוצה לומר נתתי להם מהטובות לאכול לשבעה ומרוב הטובה והשובע נאפו ובבתי הזונות יתגודדו רוצה לומר יריבו אלו עם אלו מלשון ויתגודדו כמשפטם רוצה לומר עשו פצעים בעצמם, או יהיה יתגודדו מלשון גדודים שיתקבצו בבתי הזונות קבוצים ולא יבושו איש מחבירו, (ח) והיו כסוסים מזונים משכים רוצה לומר שהם כמו הסוסים שנתנו להם מזון הרבה בלילה והם שבעים לתאותם שכאשר ישכימו בבקר יצאו ויצהלו כן אלה ינאפו בלילה עם נשי רעיהם וימלאו תאותם ובבקר איש אל אשת רעהו יצהלו (ט) העל אלה הפשעים לא אפקוד נאם השם ואם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי ורצוני:
פסוק י:עלו בשרותיה ושחתו וגו' עד הגישו זאת ביעקב פירשו המפרשים מלת בשרותיה על חומות ירושלם מלשון וברצונם עקרו שור (בראשית מט, ו) וכן תרגום חומה שורא ונטישותיה פירוש שהם שיני החומה כי הם כמו ענפים והנטישות לאילנות, וקשה עליהם אומרו על החומה וכלה לא תעשו שהרי החומה כלתה כי נתצוה כולה כמ"ש ואת חומת ירושלם סביב נתצו כל חיל כשדים, והוצרכו מפני זה לפרש וכלה לא תעשו בעם אבל זה לא נזכר בכתוב, גם יקשה להם אמרו כי בגוד בגדו בי בית ישראל ובית יהודה כי מה לו עתה עם בית ישראל וזאת התוכחה היתה כולה על חומות ירושלם לא על שומרון, גם פירשו והנביאים יהיו לרוח והדבר אין בהם כה יעשה להם שהם דברי הנביא עצמו על נביאי השקר, וכל זה רחוק אצלי מכוונת הנבואה, אבל אחשוב ששרותיה הוא מלשון הליכה כמו תשורי מראש אמנה (שיר השירים ד, ח), ישור על אנשים (איוב לג, כז), שפירושו ילך על אנשים ויתודה לפניהם, וכן אניות תרשיש שרותך (יחזקאל כז, כו) השיירות ההולכות בסחורה, וכן תרגום ארחת ישמעאלים (בראשית לז, כה) שיירא ערבא עד שנקרא מפני זה המנחה תשורה ותשורה אין להביא לפי שמוליך האדם אותה, וכבר כתב זה הרד"ק בחלק השרשים בשרש שור, וכן נטישות הוא מלשון עזיבה והנה נטש אביך האתונות (שמואל א' י, ב), על מי נטשת מעט הצאן ההנה, ולא נטשתני לנשק לבני (בראשית לא, כח), והנה אמר הנביא עלו בשרותיה כנגד בית ישראל כאומר הביטו השיירות שהלכו בגלות אשור, ולפי שירושלם נשארה ונמלטה מיד מלך אשור לכן אמר כנגד אנשי יהודה ונטישותיה כי הם אשר עזב האל ית' בארץ ולא הוגלו ע"י סנחריב בגלות בית ישראל וכאלו היה הקב"ה מצווה לכשדיים שיעלו על בית ישראל ועל בית יהודה מפני רוע מעלליהם וזה עלו בשרותיה שהם שיירות השבטים ההולכים בגולת אשור כי מבבל יצא סנחריב לעלות עליהם כמ"ש ויצא מלך אשור מבבל (מלכים ב' יז, כה), ועליהם אמר ושחתו וכלה לא תעשו בהם, ובית יהודה שנשארו בארץ הסירו נטישותיה ועזיבתה כלומר שיגלו אותה כי לא לה' המה רוצה לומר בית ישראל ובית יהודה, ולזה (יא) אמר אחר זה כי בגוד בגדו בי בית ישראל ובית יהודה נאם השם וכיון שכלם פשעו בי ראוי הוא שכלם יענשו, (יב) וסיפר מפשעם שכחשו בה' ויאמרו לא הוא כלומר שכחשו במציאות האל המשגיח בהם ויאמרו לא הוא כלומר שאינו משגיח בהם, וכן כחשו בפנת הנבואה והוא אומרו ולא תבא עלינו רעה וחרב ורעב לא נראה שהם היו הייעודים שהיו הנביאים מיייעדים אותם בשם השם והם היו מכזבים אותם, (יג) ואומרים והנביאים יהיו לרוח והדבר אין בהם ומה שהם מיעדים מהרעות הכל יבוא על ראשם וזהו כה יעשה להם, הנה אם כן נביאי האמת שהיו מיעדים עליהם הגלות והרעות אמרו זה לא על נביאי השקר שהיו מבטיחים אותם, (יד) ולכן אמר אחר זה יען דברכם את הדבר הזה רוצה לומר שאתם משקרים בנביאי השם יהיה עונשכם שהנני נותן דברי בפיך רמז לירמיהו שיהיה לאש, והעם הפושע ההוא יהיה לעצים ואכלתם כלומר שהנבואה אשר תגיע אליו על רעתם וגלותם תתקיים בם ותשרפם כאש.
פסוק טו:וביאר המשל בזה באומרו הנני מביא עליכם גוי ממרחק, ואמר בית ישראל להודיע שהכשדים אשר גלו את השבטים בימי סנחריב המה יגלו את בני יהודה בימי נבוכדנצר כי הוא גוי איתן וחזק גם הוא גוי מעולם רוצה לומר קדמון בממשלתו שלכן יגבה לבו במעשיו, ויותר רע מזה שהוא גוי לא תדע לשונו ולא תוכל להתרצות אליו בדברים טובים, (טז) ואמר אשפתו כקבר פתוח להגיד מגבורתם שהאשפה שלהם והוא הכלי אשר בו ישימו החצים הוא כקבר פתוח כי בחציהם ימותו כל בני אדם, ולפי שנביאיהם היו מיעדים עליהם הרעב והחרב אמר שיתקיימו דבריהם אם בחרב לפי שהאויבים הם כלם גבורים, (יז) ואם ברעב כי הנה האויבים יאכלו קצירם ולחמם וכל אשר להם לאכול, ואומרו בניך ובנותיך אפשר לפרשו על האויבים שהם יאכלו בניהם ובנותיהם בחרבותם אשר ימיתום בהם אבל מאשר בא הפסוק כולו בלשון יחיד גוי לא תדע לשונו אשפתו וגומר ואכל קצירך יאכל צאנך יאכל גפנך ירושש נראה לי לפרש הפסוק שהאויב יאכל קצירך ולחמך אשר יאכלו בניך ובנותיך רוצה לומר שהקציר והלחם שהיה להם למאכל בניהם ובנותיהם יאכל אותו האויב וכן יאכל גפנך ותאנתך, ובזה האופן ירושש האויב וישים בדלות ועניות את ערי מבצריך אשר אתה בוטח בהן, ובזה יתקיימו דברי הנביאים מהרעב והחרב העתידים לבוא עליהם.
פסוק יח:ומפני רוב הצרות הוצרך להבטיחם שגם בימים ההם שיאסוף עליהם רעות לא יעשה אותם כלה כי אולי יתנחמו בכלייה שתבוא עליהם כדי לצאת ממצוקותיהם לכן אמר שלא יכלם אבל שיהיה להם שארית לקבל עונשם, (יט) וכאשר תאמרו תחת מה עשה השם אלהינו את כל אלה הרעות צוה השם לירמיהו שישיבם כאשר עזבתם אותי ותעבדו אלהי הנכר בארצכם כן תעבדו זרים בארץ לא לכם וגילה בזה שעם היות ביניהם עונות אחרים הנה לא נחתם גזר דינם אלא על הע"ז לפי שארץ ישראל היתה מיוחדת להשגחת הש"י והנהגתו מבלי אמצעי והם עזבו אותו ויעבדו אלהים שהיו נכריים וזרים בארץ הקדושה ההיא ולכן מדה כנגד מדה יעבדו אנשים זרים בארץ לא להם כי כיון שאהבו לעבוד זרים יותר ראוי הוא שיעבדום בארץ נכריה ולא בארצם יען האדם חרפה היא לו לעבוד זרים מה שאין הדבר כן בהיותם גולים בארץ נכריה שהכל ימשלו בם:
פסוק כ:הגידו זאת בבית יעקב והשמיעוה ביהודה וגומר עד שמה ושערורה נהיתה בארץ. בעבור שהיו בני יהודה מכחישים פנת ההשגחה האלהית ופנת הנבואה כמו שזכרתי למעלה והיה שהאל יתברך השיבם לענין הנבואה באומרו יען דברכם את הדבר הזה וגומר השיבם עתה גם כן על ההשגחה שכחשו, (כא) ועל זה הוכיחם באומרו שמעו נא זאת עם סכל ואין לב רוצה לומר הנה אנשים ידעו הדברים ויבינו אותם אם מפאת שכלם ודעתם בתבונתם אם בנסיון ממה שיראו בעיניהם ואם בלימוד ממה שישמעו באזניהם והנה אתם נעדרים מכל זה כי אתם עם סכל ואין לב נעדרי ההבנה מדעתיכם, גם אשר עינים להם לראות ולא יראו והם אם כן נעדרים מדרך הנסיון, וכן אתם נעדרי מלימוד המלמד לפי שאזנים לכם לשמוע רוצה לומר הכלים והכוחות הם בריאים ועם כל זה לא יראו ולא ישמעו, (כב) ועשה להם שתי טענות על קיום ההשגחה האלהית. האחת, מהגלות היבשה יען כי מטבע היסודות היו ראוי שתהיה הארץ כולה מכוסה מהמים ולא ימצאו צמחים ולא בעלי חיים והגלות היבשה מורה על רצון רוצה בעל היכולת שהכריח את הטבע לעשות כרצונו כדי להשגיח על הנמצאים השפלים והוא אומרו האותי לא תיראו אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו רוצה לומר שעם היות שיתגעשו גלי הים לא יוכלו לכסות הארץ ולעבור על גבול השם, וזהו מ"ש בבראשית רבה (עי' שמות רבה טו, כב ובתנחומא חיי שרה ג, א) שאמר הקב"ה יקוו המים עמד שרו של ים לפני הקב"ה ואמר רבש"ע והלא כל העולם אני מלא מיד בעט בו שנאמר בכחו רגע הים, רצו באומרם שרו של ים יסוד המים בטבעו ואמרו שהיה לכסות כל היבשה אלא שנגלית ברצונו יתברך ואמר כאן האותי לא תיראו כאומר הים ירא ממני ואינו זז ממקומו ליראתו מלפני איך אתם בני אדם אותי לא תיראו ומפני לא תחילו, ומסכים לזה אמר דוד המלך ע"ה (תהלים לג, ה) אוהב צדקה ומשפט חסד השם מלאה הארץ ואומר כונס כנד מי הים נותן באוצרות תהומות והמשיך לזה יראו מהשם כל הארץ וגומר כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד, ותכלית המאמר שהיה לים יראת אלקים וקיום מצותו.
פסוק כג:ולעם הזה היה לב סורר ומורה לבלתי שמוע בקול השם ולכן ראוי שילכו בגלות והוא אומרו סרו וילכו רוצה לומר כיון שסרו מן הדרך הישרה שצוה אותם השם ראוי הוא שילכו בלא כח לפני אויב, ואחרי שעשה הטענה הזאת על ענין ההשגחה מהגלות היבשה (כד) עשה עליו עוד טענה שנית מענין ירידת המטר שא"א שיתקיים הגוף השפל בלתו אם להצמיח העשבים ומאכל הב"ח ואם ללחלח גופות החיים שלא יתיבשו מחום השמש ועם היות תולדת המטר ממה שבטבע הנה ירידתו במקומות מיוחדים ועל ידי תפלות הצדיקים מורה שהוא מפועל ההשגחה העליונה, ולכן זכרו אליפז במענהו הראשון הנותן מטר על פני ארץ (איוב ה, י) וגומר, ואליהוא גם כן אמר (שם לו, כח) אשר יזלו שחקים ירעפו עלי אדם רב, ומפני שאיוב אמר (שם כח, כו) בעשותו למטר חק להגיד שהיה המטר חק טבעי השיבו יתברך היש למטר אב או מי הוליד אגלי טל, ולכן היה אליהו עוצר את המטר ומורידו וכמאמר הנביא ואנכי מנעתי מכם את הגשם בעוד שלשה חדשים לקציר והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, ובמקום אחר שאלו מה' מטר כי ירידתו על ידי תפלה היא ראיה מבואר' על ההשגחה, ועל זה נאמר כאן ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלקינו הנותן גשם ויורה ומלקוש בעתו רוצה לומר גשם בכלל ויורה ומלקוש בפרט כל דבר בעתו א' בניסן וא' במרחשון ובשאר פרקי השנה, שבועות חוקות קציר ישמור לנו כלומר ישמור אותם השבועות של הקציר שלא ירד מטר בהן כדי שלא יפסיד הקציר ומפני שמפסח עד חג הקציר אנו מונין ז' שבועות לכן קראם כאן שבועות חוקות קציר, (כה) ואמר שהסכל' והעדר ההבנה בכל זה היה עונם וזהו עונותיהם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם שהוא השכל והתבונה, (כו) כי נמצאו בעמי רשעים ישור כשך יקושים רוצה לומר שכל אחד מהם ישור ויביט בדרכים אם יעבור שום אדם לגוזלו כאדם המניח יקושים ומציב משחית ללכוד העופות כן יביטו ויארבו ויציבו משחית שהוא הפח, אבל אנשים ילכודו ולא עופות, ומלת ישור הוא מגזרת אשורנו ולא קרוב ומלת כשך הוא מגזרת וחמת המלך שככה (אסתר ז, י) שהוא לשון מנוחה.
פסוק כז:ואמר ככלוב מלא עוף כי הכלוב הכלי שבו מפטמין העופות והוא מגזרת כלוב קיץ וכן ת"י רבית פטימא, יאמר כי כמו הכלוב מלא עופות שאוכלים ומשמינים שמה אותם כן בתיהם של אלו הרשעים מלאים מרמה על כן גדלו ויעשירו כעופות המפוטמות בכלוב כי הם במרמה, (כח) שמנו עשתו רוצה לומר נעשו שמנים וזכים מן עשת שן וי"ת עתרו אף קנו נכסים, גם עברו דברי רע כלומר עברו בכל דבר רע כי הם דין לא דנו ובפרט דין היתום, ואומרו ויצליחו הנה נאמר בתמיהה כאילו אמר וכי בעשותם כזה יצליחו במעשיהם והנה הם משפט אביונים לא שפטו (כט) העל אלה לא אפקוד נאם ה' ואם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי ורצוני ראוי הוא שאקח נקמתי מהם על כל רעותיהם:
פסוק ל:שמה ושערורה נהיתה בארץ עד כה אמר ה' עמדו על דרכים מלת שמה היא מגזרת שממון כמו והשמותי אני את הארץ ושערורה הוא מלשון טינוף וליכלוך כמו התאנים השוערים יאמר ששממון ושערורה נהיתה בארץ ישראל, (לא) לפי שהנביאים נבאו בשקר והיו מטעים את העם באמור אליהם שלום יהיה לכם, והכהנים ירדו על ידיהם שירדו וימשלו בעם על ידיהם רוצה לומר במקומ' על הנביאים אשר זכר, וירדו הוא מגזרת הרודים בעם, ועל ידיהם הוא כמו במקום מלשון ויד תהיה לך על אזנך והכנוי היא לנביאים הנזכרים, ועמי אהבו כן שהיו ישראל חפצים בכל זאת ומה תעשו אם כן לאחריתה רוצה לומר שלהשמה והשערורה הזאת.
