כדאי שתראו איך אתם נראים באמת!
א. חיפוש הצדיקים
בפתיחת הפרק (פסוק א) נאמר: "שוטטו בחוצות ירושלם, וראו נא ודעו, ובקשו ברחובותיה, אם תמצאו איש, אם יש עֹשׂה משפט מבקש אמונה - ואסלח לה".
לשון זו מזכירה את דברי ד' לאברהם אבינו בתפילתו על סדום: "אם אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך העיר - ונשאתי לכל המקום בעבורם" (בראשית יח, כו).
אולם גם בסדום, וגם בפרקנו המתאר את מה שנעשה בירושלים בפועל, אין אף אחד שעושה משפט וצדקה, ולכן בא העונש. המסר הראשון הוא: כדי להיגאל צריך זכויות. אבל כאן המסר הוא חמור הרבה יותר: "אין עם מי לדבר", וממילא ייגזר דינם של העיר והמקדש לחורבן.
ב. חוסר האמת וחוסר הבושה
בהמשך הפרק נאמר: "ואם חי ד' יאמרו - לכן לשקר ישבעו".
ירמיהו ממשיך ומוכיח את העם על העדר האמת והכנות, שאפילו אם ידברו וישבעו בשם ד', גם זה שקר.
ירמיהו משקף לעם את מצבם: אין מדובר בחוסר ידיעת התורה, אלא במרד פעיל, במודעות מלאה נגד דבר ד'.
הצביעות החברתית איננה מאפשרת להודות בכך, ולכן עדיין נשבעים בשם ד', מה שרק מחריף את חטאם.
בנוהג שבעולם החוטא מתבייש בחטאו, לפחות כלפי חוץ, בחברה. ואילו אצלם: "סוסים מְיֻזָּנִים משכים היו, איש אל אשת רעהו יצהלו" (ח). חוטאים בפנים מחייכות, ללא חרטה: "ובית זונה יתגדדו" (ז), בלי בושה מהחברה.
ניתן לומר שפסוק זה הוא מרכזי בפרק. כלומר: אין הם מבינים שהם חוטאים, אלא שמחים בחטא. אין חרטה, ואין בושה אחד מהשני, החברה חדלה להיות מעצור כלשהו בחטא.
הגמרא במסכת ברכות (כח ע"ב) מספרת שכשחלה רבן יוחנן בן זכאי, אמרו לו תלמידיו: 'רבינו, ברכנו'! אמר להם: 'יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם'.
אמרו לו תלמידיו: 'עד כאן'? אמר להם: 'ולואי! תדעו, כשאדם עובר עבירה אומר: שלא יראני אדם'. כאן אפילו זה כבר לא עבד.
ג. חוסר הגבולות
בהמשך הפרק נאמר:
כב. "האותי לא תיראו נאם ד', אם מפני לא תחילו, אשר שמתי חול גבול לים, חק עולם ולא יעברנהו, ויתגעשו ולא יוכלו, והמו גליו ולא יעברנהו.
כג. ולעם הזה היה לב סורר ומורה, סרו וילכו.
כד. ולא אמרו בלבבם: נירא נא את ד' אלקינו, הנתן גשם יורה ומלקוש בעתו, שבעות חקות קציר ישמר לנו".
(ירמיה ה כב-כד)
רש"י מפרש: האותי לא תיראו - הלא הים שאינו דואג מפני הפורעות ואינו מצפה לקיבול שכר ירא מפני, ואינו עובר הגבול אשר שמתי סביביו. העם צריך לדון ק"ו מהים לגבי נושא הגבולות.
(עיין בפרשת קורח "בוקר ויודע ד' את אשר לו" שביקש קורח לטשטש את הגבולות. לכן אמר לו מרע"ה ד' שם גבולות בבריאה, ואם תעבור עליהם גם הם יעברו עליך).
המוסר כאן איננו רק שד' ברא שמים וארץ, ולכן תיראו מפניו, מצד היותו "בעל הבירה", אלא שהוא ברא את העולם עם גבולות ברורים, ולכן גם לכם אסור לעבור את הגבולות של עריות וע"ז. אבל הנביא מוכיח אותם שהמצב עוד גרוע מכך: הרוע הפך לנורמה, הוא המקובל, הוא הנכון! מה שהיה פעם מחוץ לקווים האדומים, וכך היה צריך להישמר, הפך ל"נטיות הפוכות", אולם בהחלט מקובלות, ואפילו אפשר להתגאות בכך. "שמה ושערורה נהיתה בארץ" (ל). כאן מונח "החידוש" בפרק: ה"שערורה" כלומר מה שהיה מסעיר פעם את האנשים והיו מדברים על כך בשער, נהיה לנורמה, למקובל, ל"כך זה צריך להיות", כמו בישעיהו כמה דורות לפני כן: "הוי האומרים לרע טוב", כלומר: החברה הפכה לחלוטין את סולם הערכים, ועיוותה אותו. כאן ניתן לראות ש"נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה".
ד. חוסר המבט קדימה
"הנביאים נבאו בשקר, והכהנים ירדו על ידיהם, ועמי אהבו כן, ומה תעשו לאחריתה"
(ירמיה ה לא)
תוכחה עצומה!!! העם אוהב את השחיתות הזו, טוב לו איתה! וכיון שלאחר שיגיעו העונשים, הדור כבר לא יצחק, לכן הנביא דורש מהעם לחשוב כמה צעדים קדימה, אם הם מסוגלים: "ומה תעשו לאחריתה"?
וכאן אומר הנביא: אתם יכולים לקרוא לחטאים: "קידמה", או: "פתיחות", או: "פלורליזם", ולהשלות את עצמכם שכך בדיוק זה צריך להיות. אבל מה תעשו כשהבבלים יבקיעו את העיר, ישחטו את העם, יגלו את השאר וישרפו את המקדש? האם גם אז תאמרו ש"כך זה צריך להיות"?! האם גם אז תוכלו להצדיק את תפישת עולמכם המעוותת ולומר שהכל פתוח, לגיטימי, נכון?!
השאלה הרטורית חוזרת פעמיים בפרק: "העל אלה לא אפקוד?!" (כט) "ומה תעשו לאחריתה?!", והיא גורמת לעם להבין שמגיע להם עונש.