א וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם׃ ב עֵשָׂ֛ו לָקַ֥ח אֶת־נָשָׁ֖יו מִבְּנ֣וֹת כְּנָ֑עַן אֶת־עָדָ֗ה בַּת־אֵילוֹן֙ הַֽחִתִּ֔י וְאֶת־אָהֳלִֽיבָמָה֙ בַּת־עֲנָ֔ה בַּת־צִבְע֖וֹן הַֽחִוִּֽי׃ ג וְאֶת־בָּשְׂמַ֥ת בַּת־יִשְׁמָעֵ֖אל אֲח֥וֹת נְבָיֽוֹת׃ ד וַתֵּ֧לֶד עָדָ֛ה לְעֵשָׂ֖ו אֶת־אֱלִיפָ֑ז וּבָ֣שְׂמַ֔ת יָלְדָ֖ה אֶת־רְעוּאֵֽל׃ ה וְאָהֳלִֽיבָמָה֙ יָֽלְדָ֔ה אֶת־יעיש (יְע֥וּשׁ) וְאֶת־יַעְלָ֖ם וְאֶת־קֹ֑רַח אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י עֵשָׂ֔ו אֲשֶׁ֥ר יֻלְּדוּ־ל֖וֹ בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃ ו וַיִּקַּ֣ח עֵשָׂ֡ו אֶת־נָ֠שָׁיו וְאֶת־בָּנָ֣יו וְאֶת־בְּנֹתָיו֮ וְאֶת־כָּל־נַפְשׁ֣וֹת בֵּיתוֹ֒ וְאֶת־מִקְנֵ֣הוּ וְאֶת־כָּל־בְּהֶמְתּ֗וֹ וְאֵת֙ כָּל־קִנְיָנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־אֶ֔רֶץ מִפְּנֵ֖י יַעֲקֹ֥ב אָחִֽיו׃ ז כִּֽי־הָיָ֧ה רְכוּשָׁ֛ם רָ֖ב מִשֶּׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו וְלֹ֨א יָֽכְלָ֜ה אֶ֤רֶץ מְגֽוּרֵיהֶם֙ לָשֵׂ֣את אֹתָ֔ם מִפְּנֵ֖י מִקְנֵיהֶֽם׃ ח וַיֵּ֤שֶׁב עֵשָׂו֙ בְּהַ֣ר שֵׂעִ֔יר עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם׃ ט וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו אֲבִ֣י אֱד֑וֹם בְּהַ֖ר שֵׂעִֽיר׃ י אֵ֖לֶּה שְׁמ֣וֹת בְּנֵֽי־עֵשָׂ֑ו אֱלִיפַ֗ז בֶּן־עָדָה֙ אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֔ו רְעוּאֵ֕ל בֶּן־בָּשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃ יא וַיִּהְי֖וּ בְּנֵ֣י אֱלִיפָ֑ז תֵּימָ֣ן אוֹמָ֔ר צְפ֥וֹ וְגַעְתָּ֖ם וּקְנַֽז׃ יב וְתִמְנַ֣ע ׀ הָיְתָ֣ה פִילֶ֗גֶשׁ לֶֽאֱלִיפַז֙ בֶּן־עֵשָׂ֔ו וַתֵּ֥לֶד לֶאֱלִיפַ֖ז אֶת־עֲמָלֵ֑ק אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י עָדָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃ יג וְאֵ֙לֶּה֙ בְּנֵ֣י רְעוּאֵ֔ל נַ֥חַת וָזֶ֖רַח שַׁמָּ֣ה וּמִזָּ֑ה אֵ֣לֶּ֣ה הָי֔וּ בְּנֵ֥י בָשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃ יד וְאֵ֣לֶּה הָי֗וּ בְּנֵ֨י אָהֳלִיבָמָ֧ה בַת־עֲנָ֛ה בַּת־צִבְע֖וֹן אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֑ו וַתֵּ֣לֶד לְעֵשָׂ֔ו אֶת־יעיש (יְע֥וּשׁ) וְאֶת־יַעְלָ֖ם וְאֶת־קֹֽרַח׃ טו אֵ֖לֶּה אַלּוּפֵ֣י בְנֵֽי־עֵשָׂ֑ו בְּנֵ֤י אֱלִיפַז֙ בְּכ֣וֹר עֵשָׂ֔ו אַלּ֤וּף תֵּימָן֙ אַלּ֣וּף אוֹמָ֔ר אַלּ֥וּף צְפ֖וֹ אַלּ֥וּף קְנַֽז׃ טז אַלּֽוּף־קֹ֛רַח אַלּ֥וּף גַּעְתָּ֖ם אַלּ֣וּף עֲמָלֵ֑ק אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֤י אֱלִיפַז֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י עָדָֽה׃ יז וְאֵ֗לֶּה בְּנֵ֤י רְעוּאֵל֙ בֶּן־עֵשָׂ֔ו אַלּ֥וּף נַ֙חַת֙ אַלּ֣וּף זֶ֔רַח אַלּ֥וּף שַׁמָּ֖ה אַלּ֣וּף מִזָּ֑ה אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֤י רְעוּאֵל֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י בָשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃ יח וְאֵ֗לֶּה בְּנֵ֤י אָהֳלִֽיבָמָה֙ אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֔ו אַלּ֥וּף יְע֛וּשׁ אַלּ֥וּף יַעְלָ֖ם אַלּ֣וּף קֹ֑רַח אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֞י אָֽהֳלִיבָמָ֛ה בַּת־עֲנָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃ יט אֵ֧לֶּה בְנֵי־עֵשָׂ֛ו וְאֵ֥לֶּה אַלּוּפֵיהֶ֖ם ה֥וּא אֱדֽוֹם׃ כ אֵ֤לֶּה בְנֵֽי־שֵׂעִיר֙ הַחֹרִ֔י יֹשְׁבֵ֖י הָאָ֑רֶץ לוֹטָ֥ן וְשׁוֹבָ֖ל וְצִבְע֥וֹן וַעֲנָֽה׃ כא וְדִשׁ֥וֹן וְאֵ֖צֶר וְדִישָׁ֑ן אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֧י הַחֹרִ֛י בְּנֵ֥י שֵׂעִ֖יר בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם׃ כב וַיִּהְי֥וּ בְנֵי־לוֹטָ֖ן חֹרִ֣י וְהֵימָ֑ם וַאֲח֥וֹת לוֹטָ֖ן תִּמְנָֽע׃ כג וְאֵ֙לֶּה֙ בְּנֵ֣י שׁוֹבָ֔ל עַלְוָ֥ן וּמָנַ֖חַת וְעֵיבָ֑ל שְׁפ֖וֹ וְאוֹנָֽם׃ כד וְאֵ֥לֶּה בְנֵֽי־צִבְע֖וֹן וְאַיָּ֣ה וַעֲנָ֑ה ה֣וּא עֲנָ֗ה אֲשֶׁ֨ר מָצָ֤א אֶת־הַיֵּמִם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בִּרְעֹת֥וֹ אֶת־הַחֲמֹרִ֖ים לְצִבְע֥וֹן אָבִֽיו׃ כה וְאֵ֥לֶּה בְנֵֽי־עֲנָ֖ה דִּשֹׁ֑ן וְאָהֳלִיבָמָ֖ה בַּת־עֲנָֽה׃ כו וְאֵ֖לֶּה בְּנֵ֣י דִישָׁ֑ן חֶמְדָּ֥ן וְאֶשְׁבָּ֖ן וְיִתְרָ֥ן וּכְרָֽן׃ כז אֵ֖לֶּה בְּנֵי־אֵ֑צֶר בִּלְהָ֥ן וְזַעֲוָ֖ן וַעֲקָֽן׃ כח אֵ֥לֶּה בְנֵֽי־דִישָׁ֖ן ע֥וּץ וַאֲרָֽן׃ כט אֵ֖לֶּה אַלּוּפֵ֣י הַחֹרִ֑י אַלּ֤וּף לוֹטָן֙ אַלּ֣וּף שׁוֹבָ֔ל אַלּ֥וּף צִבְע֖וֹן אַלּ֥וּף עֲנָֽה׃ ל אַלּ֥וּף דִּשֹׁ֛ן אַלּ֥וּף אֵ֖צֶר אַלּ֣וּף דִּישָׁ֑ן אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֧י הַחֹרִ֛י לְאַלֻּפֵיהֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ שֵׂעִֽיר׃ לא וְאֵ֙לֶּה֙ הַמְּלָכִ֔ים אֲשֶׁ֥ר מָלְכ֖וּ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֑וֹם לִפְנֵ֥י מְלָךְ־מֶ֖לֶךְ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ לב וַיִּמְלֹ֣ךְ בֶּאֱד֔וֹם בֶּ֖לַע בֶּן־בְּע֑וֹר וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ דִּנְהָֽבָה׃ לג וַיָּ֖מָת בָּ֑לַע וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו יוֹבָ֥ב בֶּן־זֶ֖רַח מִבָּצְרָֽה׃ לד וַיָּ֖מָת יוֹבָ֑ב וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו חֻשָׁ֖ם מֵאֶ֥רֶץ הַתֵּימָנִֽי׃ לה וַיָּ֖מָת חֻשָׁ֑ם וַיִּמְלֹ֨ךְ תַּחְתָּ֜יו הֲדַ֣ד בֶּן־בְּדַ֗ד הַמַּכֶּ֤ה אֶת־מִדְיָן֙ בִּשְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ עֲוִֽית׃ לו וַיָּ֖מָת הֲדָ֑ד וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו שַׂמְלָ֖ה מִמַּשְׂרֵקָֽה׃ לז וַיָּ֖מָת שַׂמְלָ֑ה וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו שָׁא֖וּל מֵרְחֹב֥וֹת הַנָּהָֽר׃ לח וַיָּ֖מָת שָׁא֑וּל וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו בַּ֥עַל חָנָ֖ן בֶּן־עַכְבּֽוֹר׃ לט וַיָּמָת֮ בַּ֣עַל חָנָ֣ן בֶּן־עַכְבּוֹר֒ וַיִּמְלֹ֤ךְ תַּחְתָּיו֙ הֲדַ֔ר וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ פָּ֑עוּ וְשֵׁ֨ם אִשְׁתּ֤וֹ מְהֵֽיטַבְאֵל֙ בַּת־מַטְרֵ֔ד בַּ֖ת מֵ֥י זָהָֽב׃ מ וְ֠אֵלֶּה שְׁמ֞וֹת אַלּוּפֵ֤י עֵשָׂו֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔ם לִמְקֹמֹתָ֖ם בִּשְׁמֹתָ֑ם אַלּ֥וּף תִּמְנָ֛ע אַלּ֥וּף עַֽלְוָ֖ה אַלּ֥וּף יְתֵֽת׃ מא אַלּ֧וּף אָהֳלִיבָמָ֛ה אַלּ֥וּף אֵלָ֖ה אַלּ֥וּף פִּינֹֽן׃ מב אַלּ֥וּף קְנַ֛ז אַלּ֥וּף תֵּימָ֖ן אַלּ֥וּף מִבְצָֽר׃ מג אַלּ֥וּף מַגְדִּיאֵ֖ל אַלּ֣וּף עִירָ֑ם אֵ֣לֶּה ׀ אַלּוּפֵ֣י אֱד֗וֹם לְמֹֽשְׁבֹתָם֙ בְּאֶ֣רֶץ אֲחֻזָּתָ֔ם ה֥וּא עֵשָׂ֖ו אֲבִ֥י אֱדֽוֹם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ברכת אשר

אשר וסרטיל

פסוק ב:
נדירים במקרא שמות שחוזרים אחרי דורות מספר, והנה בשני פרקים אלו ישנם חמישה - עדה, רעואל, קרח, זרח, שאול, והרי זה ראוי לציון. (פ' וישלח תשס"ד)
פסוק ב:
רש"י ד"ה אהליבמה, היא יהודית, והוא כינה שמה יהודית לומר שהיא כופרת בע"א, כדי להטעות את אביו. ע"כ. וקשה לי, והרי לשם יהודית עדיין לא היתה כל משמעות לאומית ואידאולוגית. ובשם אהליבמה השתמש ריה"ל בפיוט הגאולה: "ואהלי במה / לאהליבמה. ואהליבה מה / תייחל וכמה". פירוש: בית מקדשי (אהלי) היה מקדש ובמה למלכות אדום המיוצגת על־ידי אשת עשו אהליבמה. ומנגד - אהליבה (היא ירושלם, יחזקאל כג, ד) מה עוד תוכל לייחל וכמה עוד תוכל לייחל לתשועתה. (פ' וישלח תשמ"ב)
פסוק ב:
ויש לציין שלהלן (פס' מא) מופיע אלוף (זכר!) בשם אהליבמה. (פ' וישלח תשמ"ח) ור' דעת מקרא שם שנקרא על שם אם זקנתו. ור' ראב"ע שם.
פסוק ב:
וראה שפתי חכמים (אות ב) במיוחד בסיפא של דבריו, שהקשה שיהודית היתה בת בארי החתי ואהליבמה היתה בת ענה החוי. ור' מהרש"ל ששינה עשו גם שם אביה, שלא ידע אביו שהיא בת "ענה" שהיה ממזר כדלהלן, וכן אמר שהיא מבני חת, כי החוים היו אדוקים יותר בע"ז. ור' חזקוני.
פסוק ב:
וראה מה שכתבתי להלן (מט, ח) על הופעתו הראשונה של הכינוי יהודים. (פ' וישלח תשס"ד)
פסוק ג:
רש"י ד"ה בשמת בת ישמעאל, ...ג' מוחלין להן עוונותיהן... והנושא אשה, ולמד הטעם מכאן, לכך נקראת מחלת, שנמחלו עוונותיו. ע"כ. ולא ברור לי, עוונותיו של מי? של הנושא או שמא גם של הנישאת? ור' אברהם ברלינר מביא בסוגריים [עוונותיה]. (פ' וישלח תשמ"ז)
פסוק ג:
ולכאורה גירסת ר' אברהם ברלינר נכונה, שהרי באישה מדובר כאן. (פ' וישלח תשנ"א)
פסוק ג:
וראוי לציין ששתי בשמת היו, זו שבכאן וזו שבפס' ב - בת אילון. (פ' וישלח תשנ"ז)
פסוק ג:
ועתה תמיהני, למה אין רש"י מביא דרשה זו כבר למעלה (כח, ט), והרי שם מקומה. (פ' וישלח תשנ"ט) ור' גור אריה שכאן שינה הכתוב שמה ועל־כן נדרש רש"י לדברי חז"ל שבשמת זו נקראה בשעת נישואיה "מחלת" על שם מחילת העוונות.
פסוק ג:
רש"י ד"ה אחות נביות, על שם שהוא השיאה לו משמת ישמעאל וכו'. ואם אמנם היא בשמת היא מחלת, כפי שרש"י מעיר בד"ה הקודם, עוד יותר קשה למה חוזר הכתוב על פרט זה בשנייה, ואפילו בראשונה לא ידעתי חשיבותו. (פ' וישלח תשמ"ז)
פסוק ג:
ועוד, מאי נפקא מינה מי השיאה, ומה גם שרק בפס' הקודם העיר רש"י: והודיעך הכתוב שכולן בני ממזרות היו. (פ' וישב תשנ"א) ור' דברי רש"י למעלה (כח, ט) שישמעאל יעדה לעשו ומת באותו פרק, ונביות אחיה השיאה. ור' תפארת ישראל שם שחזר הכתוב ואמרו כאן להשמיע שבשמת היא מחלת האמורה למעלה, ולא מדובר בשתי אחיות בנות ישמעאל.
פסוק ו:
"...וילך (עשו) אל ארץ... ולא יכלה ארץ מגוריהם" וגו'. מכאן משמע שעשו הלך לשעיר זמן מה אחר שוב יעקב לארץ כנען, בעוד שלמעלה (לב, ד) "וישלח יעקב... אל עשו אחיו ארצה שעיר" ולמעלה (לג, יד) "...עד אשר אבא אל אדני שעירה" משמע שכבר היה שם כאשר יעקב יצא לדרך לארץ כנען. ואולי משום קושי זה מביא רש"י לפסוקנו את דברי בראשית רבה (פב, יג) - מפני שטר חוב וכו', וזה הרי לא קשור לסיטואציה מסוימת. והשוה גם למעלה (לב, ה). (פ וישלח תשס"א) ור' רמב"ן על אתר שבתחילה הלך עשו לשעיר והיה שם לשר, אבל בניו וביתו נשארו בארץ כנען, ואחרי שחזר יעקב אחיו לארץ כנען פנה לו מפניו והלך לשעיר עם כל ביתו כדי להתיישב שם, ואז נלחם בבני שעיר החורי יושבי הארץ וכבשם.
פסוק יב:
"ותמנע היתה פילגש". בחומש "רב פנינים" ב"פירוש על ספור ותמנע וגו'" מבקש להראות, מדוע נחוץ פסוקנו זה, ולפי דבריו גם מתפרש יפה האמור בפס' ח: "עשו הוא אדום". (פ' וישלח תשמ"ח)
פסוק יב:
ולהלן (מ) יוצא בבירור שתמנע זכר היה. ור' דעת מקרא שם שתמנע האלוף נקרא על שם תמנע הפילגש או על שם צעיר בניו של אליפז שנקרא אף הוא תמנע (דברי הימים א' א, לו). ור' ראב"ע שם. (פ' וישלח תשנ"ג)
פסוק יב:
רש"י ד"ה ותמנע היתה פילגש, להודיע גדולתו של אברהם כמה היו תאבים לידבק בזרעו, תמנע זו בת אלופים היתה וכו'. ור' דברי רש"י לדברים (לב, מז ד"ה כי לא דבר רק הוא מכם). (פ' וישב תשנ"ה)
פסוק יב:
וראה מה שכתבתי למעלה (לב, כג), לפס' אחד עשר ילדיו. (פ' וישב תשנ"ח)
פסוק טז:
"אלוף קרח". ראה רש"י לפס' ה שקרח זה ממזר היה, ובן אליפז והוא המנוי למעלה (ה, יד) ולהלן (יח). (פ' וישלח תשנ"ו)
פסוק כ:
רש"י ד"ה יושבי הארץ, ...שהיו טועמין העפר ויודעין, איזו נטיעה ראויה לו. ע"כ. כל זה טוב ויפה, אך מה עניין יש לי לדעת פרטים על העם שממנו כבש עשו את נחלתו? (פ' וישלח תשנ"ו)
פסוק כ:
והנה מקורו של רש"י הוא בגמ' (שבת פה ע"א), אלא ששם הלשון הוא "שהיו אומרים, מלא קנה זו" וכו', ובהמשך דורשת הגמרא על ה"חיוי" שהיו טועמים את העפר ולא על "בני שעיר החורי". ור' משכיל לדוד שנשאר בצ"ע. (פ' וישלח תשס"ו)
פסוק כד:
"אשר מצא את הימם". אונקלוס תרגם - גבריא, ור' דעת מקרא על אתר. ודברי רש"י "שאימתן מוטלת על הבריות" הם דברי ר' יהושע בן לוי בחולין ז ע"א, לפני דברי חנינא שרש"י מביאם בשמו. וקצת תמוה שאין רש"י מזכיר שמו של ריב"ל! (פ' וישלח תשנ"ז)
פסוק לא:
רש"י ד"ה ואלה המלכים וגו', ...אין מלך באדום נצב מלך. ע"כ. מאז שכבש דוד את אדום (שמואל ב' ח, יד), לא היה שם מלך אלא נציב הממונה לגבות מיסים. (פ' וישלח תשנ"ז)
פסוק לו:
אין כאן שושלת מלוכה, אלא כל אחד מן השמונה בא ממקום אחר ואולי אף ממדינה אחרת (ר' רש"י לג), ולשלושה מהם בירות משלהם. הרושם הוא כאלו מלכים אלה נבחרו ע"פ סגולותיהם האישיות, והרי זה תמוה, וצ"ע. (פ' וישלח תשנ"ז)
פסוק לט:
"מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב". יונתן בן עוזיאל, רשב"ם וראב"ע תמהים על איזכור הסב, שכן זה דבר בלתי רגיל, ובוודאי כך לגבי אשה. אך משום מה לא ראיתי מי מעיר על תופעה דומה באיזכור אהליבמה בפסוקים ב ויד (פעמיים), ועוד בתוספת "החוי" (ב) ו"אשת עשיו" (יד), ורק באיזכורה השלישי (יח) היא נזכרת בשמה בתוספת "אשת עשו".
פסוק לט:
באשר לאיזכור האם במקום האב ביקש יאיר שי' לומר, כי זה כדי לציין אי־הוודאות באשר לאב, כנראה בהשפעת דברי רש"י בכמה וכמה מקומות בפרשה זו, אך עדיין יהיה קשה, למה אצל מהיטבאל - פעם, אצל אהליבמה - פעמיים, ואצל יתר הנשים המוזכרות כאן - בכלל לא. וצ"ע. (פ' וישלח תשנ"ו) ור' דעת מקרא לפס' ב שכוונת הייחוס הכפול להודיע שמדובר בבת גדולי הארץ, מעין "בת יורשת" וגם גמגום יש בלשון זו של יוחסין ובא לרמוז לגילוי עריות - שני אבות היו לכל אחת מהן (אהליבמה ומהיטבאל), אחד רשמי ואחד ביולוגי וכדברי רש"י שם, שכולן בני ממזרות היו.
פסוק לט:
רש"י ד"ה בת מי זהב, מהו זהב? עשיר היה, ואין זהב חשוב בעיניו כלום. ע"כ. לכאורה מבקש רש"י לפרש את הצירוף מי זהב, וביאורו - זהב לו כמים. (פ' וישלח תשנ"ז)
פסוק מ:
רש"י ד"ה ואלה שמות אלופי עשו, שנקראו על שם מדינותיהם וכו'. לכאורה אין ד"ה מתאים, שהרי רש"י בא לפרש את המלים "למשפחתם למקומתם בשמתם". וכוונת רש"י לומר שלאחר שמת הדר שהיה המלך השמיני ממלכי אדום ונפסקה מאדום המלכות, היו להם אלופים בלבד, שהם שרים גדולים שאינם מוכתרים במלכות, כמבואר למעלה (טו).
פסוק מ:
עכ"פ, באשר להבדל בין מלכים לאלופים יש להוסיף על דברי רש"י את דברי הגמ' (סנהדרין צט ע"ב): אלוף - מלכותא בלא תגא. (פ' וישלח תשנ"ז)
פסוק מ:
קצת תמוה שיש בין אלופי אדום שניים - תמנע ואהליבמה - ששמם מופיע קודם כשם נקבה (בפס' יב וכה). ור' מש"כ שם. (פ' וישלח תשנ"ד)
פסוק מג:
רש"י ד"ה מגדיאל, היא רומי. ע"כ. מקורו של רש"י בפרקי דרבי אליעזר (לח), וראה אצל ר' אברהם ברלינר (אות ח). (פ' וישלח תשמ"ח)
פסוק מג:
ולשון נקיבה "היא רומי" קשה, שהרי הנושא הוא מגדיאל, שם אלוף. וגם קשה פער הזמן בין אלופי עשו והקמת רומי. (פ' וישלח תשנ"ט)
פסוק מג:
וראה דברי רמב"ן על אתר שנדרש לזה. (פ' וישלח תשנ"ב)